בעיניין הנידון, התרשמתי כי הגם שזהו רצונה של המבקשת וחרף עמדת האפוטרופא לדין,
לא ניתן להסתפק במינוי תומך החלטות שכן, לרוב, אין ביכולתה של המבקשת לקבל
החלטות בעצמה בכל הנוגע לשימוש בכספיה, תשלום חשבונות הבית ומשיכת כספים
בעניינים מהותיים עבורה (כגון טפול שיניים שהמבקשת היתנגדה תחילה לשלם עבורו)
ואין די בהנגשת המידע עבורה לצורך קבלת החלטה מושכלת מצידה.
...
ממכלול הראיות שהוצגו בפניי התרשמתי כאמור בחוות דעת העו"ס כי המבקשת הגם
שאינה מוגדרת כלוקה במחלה נפשית כלשהי, אינה מתפקדת, רוב שעות היום מבלה
בשוטטות, אגרנות זבל, פחים, בקבוקים הנאגרים בדירתה המטונפת.
אשר על כן, ממכלול הראיות שהוצגו בפניי מתברר שהמבקשת היא אדם שאינו יכול,
דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג
להם במקומו כאמור בהוראות סעיף 33 (א) ( 4) לחוק.
לא השתכנעתי כי כך הוא הדבר ובמיוחד
נוכח דברי הבת שהתקשתה לשכנע את אמה למשוך סכום כסף עבור טיפול שיניים לטובת
האם עצמה ורק לאחר הפעלת לחצים מצד הבת שהבהירה כי מדובר בהוצאה לטובת
האם, נעתר הבנק לרצונה.
