התנגדות לבקשה לביטול פסק דין חלוט

הנתבעת מיתנגדת.

לטענתה, המדובר בבקשה לביטול פסק דין חלוט.

...

יחד עם זאת, מטעמי יעילות הדיון ולאחר שנתתי דעתי לאופי התיקון המבוקש, השלב המוקדם עדיין בו מצוי ההליך, הצורך בהכרעה שלמה ומלאה, הותרת עילות התביעה באותה מסגרת דיונית, והאינטרסים הכלליים העומדים בלב התקנות של קיום דיון יעיל והוגן, הגעתי למסקנה כי יש להתיר את התיקון המבוקש בכפוף להטלת הוצאות בגין תיקון כתב התביעה, אשר ירפאו במידת מה את העלויות הנוספות שייגרמו לנתבעת , באם תבחר להגיש כתב הגנה מתוקן וחוות דעת מומחה מטעמה.

אין בידי לקבוע, בשלב זה, כי התנהלות התובעת עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט או מגלה חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה מטעם זה בלבד.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

טענות המשיבה בתגובתה, הבהירה המשיבה כי היא מיתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין הן בטענה של חוסר סמכות עניינית, הן בטענה כי המבקשת לא עומדת בגדרי הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר והן לאור העובדה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה בדבר עוות דין.

על פסק הדין לא הוגש כל ערעור ולפיכך מדובר בפסק דין חלוט וסופי.

...

בשים לב לכל האמור , אני קובעת כי המסמכים הקיימים בתיק מעידים כי עו"ד עצמון ז"ל ייצג את המבקשת בהליך מושא בקשה זו כשבאמתחתו ייפוי כח חתום על ידה ומשכך כלל לא הוכח בפני כי מדובר בפסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשמת ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

ברע"פ 1044/17 תום הרון נ' מדינת ישראל (נבו 26.03.2017) נדחתה בקשה לביטול פסק דין בשל שהוי ניכר ונקבע כי : "בעוד שהחוק מגדיר תקופה של 30 ימים, במסגרתם רשאי היה המבקש להגיש את בקשתו לביטול גזר הדין – מצא המבקש לנכון לעשות זאת רק בחלוף 3 שנים, וזאת, כך נקבע, ללא כל סיבה מוצדקת, ואף לא הסבר מדוע, נגרם לו, לשיטתו, עיוות דין. בפסיקתנו נקבע כבר כי המועד שנקבע בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק דין – מלמד על החשיבות שמייחס המחוקק לאינטרס הציבורי בעקרון סופיות הדיון (ראו: רע"פ 4401/09 הרבסט נ' מדינת ישראל (07.07.2009) [פורסם בנבו] ; רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.03.2014)[פורסם בנבו] ), וכאמור המבקש לא סיפק בבקשתו סיבה טובה לסטות מעקרון חשוב זה." נוכח האמור, אני קובעת כי גם לא הונחה בפניי תשתית ראייתית המראה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה ולפיכך גם מטעם זה הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ביום 22.6.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט לעינייני מישפחה ב- ת"ע 65125-06-15, במסגרתו נדחתה היתנגדות ילדי המנוחה לקיום צוואת המנוחה (להלן: "פסק הדין קמא").

עוה"ד פלונים הגישו בקשה להורות על מחיקת התובענה בנימוקים כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ב"מסע דיג" חסר תוחלת למסמכים מלפני 25-30 שנים, מתוך שאיפה חסרת סיכוי מצד המבקש, לבטל פסק דין חלוט ולקיים "משפט חוזר אזרחי". בהחלטה קמא נקבע כי יש לקבל את בקשת עוה"ד פלונים ולהורות על מחיקת התובענה (סעיף 3(ד) להחלטה קמא).

...

בית משפט קמא נעתר לבקשת מנהלת העזבון, מאחר שנדחתה טענת המבקש כאן להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין קמא, ונקבע כי המשך עיכוב ביצוע פסק הדין קמא מסב נזק לזוכים.

עוה"ד פלונים הגישו בקשה להורות על מחיקת התובענה בנימוקים כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ב"מסע דיג" חסר תוחלת למסמכים מלפני 25-30 שנים, מתוך שאיפה חסרת סיכוי מצד המבקש, לבטל פסק דין חלוט ולקיים "משפט חוזר אזרחי". בהחלטה קמא נקבע כי יש לקבל את בקשת עוה"ד פלונים ולהורות על מחיקת התובענה (סעיף 3(ד) להחלטה קמא).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

אכן, קיימת נטייה בפסיקה להיעתר בחיוב לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי דירת מגורים, כבענייננו, מאחר שמדובר בצעד דרסטי שעשוי להוביל למצב בלתי הפיך.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, אף ללא צורך בתשובה.

המשיב היתנגד להוראות שביקשה המערערת ליתן לועדה כאמור, אולם לא היתנגד לבקשה לביטול פסק הדין, תוך שביקשה ליתן פסק דין מנומק בעירעור.

עוד לטענת המערערת, הרופא מסביר שמדובר בתקופה שלאחר התאונה, כשהיא עדיין מגובסת ודורכת בעזרת קביים, כאשר לטענתה המילה "ולא" שמצוינת בדברי הרופא בועדה משמעותה "ולכן". בהתאם לכך, ומשלא הוגש ערר על ההחלטה, טוענת המערערת כי היא הפכה לחלוטה ולוועדות שהתכנסו לידון בעיניינה בתום זמניות לא היתה סמכות לידון בשאלת הקש"ס לאחר שזה הוכר.

...

בנסיבות אלה, טוענת המערערת כי יש להשיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר, על מנת שזו תבדוק אותה ותקבע נכותה בגין הצלקת בלבד, מבלי שתידרש לשאלת הקש"ס. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות בהעדר פגם משפטי, שכן טענת המערערת כי בעבר נקבע קש"ס חלוט בין הצלקת לאירוע אינה נכונה.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי הוועדה לעררים מסבירה שפער הזמנים בין הופעת הצלקת לבין התאונה מצדיק שלילת קש"ס ודי בהנמקה זו. לפיכך, לטענת המשיב, אין מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה, לא בהרכב זה ולא בהרכב חדש, אלא דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 21 לעיל.

בפסק הדין נדחתה תביעה שהגיש המבקש לביטול פסק דין חלוט, בטענת מירמה, והוא חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

המשיב מיתנגד לבקשה להארכת המועד.

...

בנוסף, מעיון בפסק הדין, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא עלה בידי המבקש להוכיח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור.