זאת, כאמור מלבד היותה טענה בעלמא, ללא הפרוט הנידרש, ללא כל תימוכין, ומנוגדת לאמור בסעיף 9 לתצהיר ההיתנגדות במסגרתו המבקש "מבקש" לבצע קזוז ולא טוען ולו בחצי פה כי הוסכם על כך.
מכל מקום, אף לגופה דין הטענה לבצוע קזוז להדחות, שכן טענת קזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה, אך המבקש לא פירט דבר בנוגע לכך, ובכלל זאת מערך נתונים סדור, סכומים ברורים ומוגדרים, מתי קם החיוב ופירוט נסיבותיו, מתי נידרש, מהן האסמכתאות הקיימות – דוגמאת חשבוניות חיוב, וכל כיוצ"ב.
אפנה למבואר בסוגיית העלאת טענת קזוז בהתנגדות, בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 309:
"שאלה אחרת היא מהי הדרך בה יש לטעון טענת קזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להיתגונן צריך להכנס לפרטי הגנתו, וטענת קזוז איננה יוצאת מכלל זה. נתבע המבקש רשות להיתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה, וכל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תנתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קזוז... טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט... טענת קזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותם בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להיתגונן. וכך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו."
מכל המקובץ, ההיתנגדות נדחית הן מחמת האיחור הכבד בהגשתה והן לגופה.
...
זו אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות, אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר, מבלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה").
זאת, כאמור מלבד היותה טענה בעלמא, ללא הפירוט הנדרש, ללא כל תימוכין, ומנוגדת לאמור בסעיף 9 לתצהיר ההתנגדות במסגרתו המבקש "מבקש" לבצע קיזוז ולא טוען ולו בחצי פה כי הוסכם על כך.
מכל מקום, אף לגופה דין הטענה לביצוע קיזוז להידחות, שכן טענת קיזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה, אך המבקש לא פירט דבר בנוגע לכך, ובכלל זאת מערך נתונים סדור, סכומים ברורים ומוגדרים, מתי קם החיוב ופירוט נסיבותיו, מתי נדרש, מהן האסמכתאות הקיימות – דוגמת חשבוניות חיוב, וכל כיוצ"ב.
אפנה למבואר בסוגיית העלאת טענת קיזוז בהתנגדות, בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 309:
"שאלה אחרת היא מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להתגונן צריך להיכנס לפרטי הגנתו, וטענת קיזוז איננה יוצאת מכלל זה. נתבע המבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה, וכל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קיזוז... טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט... טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותם בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. וכך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו."
מכל המקובץ, ההתנגדות נדחית הן מחמת האיחור הכבד בהגשתה והן לגופה.
המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.
