התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ולחלופין בקשה להארכת מועד

המבקשת עוד טענה כי החובה להוכיח שניתנה תמורה בגין השיקים מוטלת על המשיב, אולם לבקשת הבצוע לא צורפה ראייה כלשהיא המעידה על מתן תמורה זו. מכל האמור, עותרת המבקשת לבית המשפט לקבלת ההיתנגדות לבצוע שטר, לקבלת הבקשה להארכת מועד הגשת ההיתנגדות וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, תוך חיוב המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

לחילופין, טען המשיב כי אם טענת כשלון התמורה תיתקבל, אזי טענה זו הנה טענת הגנה טובה רק בין צדדים קרובים לעיסקת היסוד, דהיינו המבקשת וצד ג'.

עם זאת, כאשר מוגשת בתיק ההוצאה לפועל היתנגדות לבצוע שטר / היתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב, קיימת חשיבות לשלב בו מוגשת ההיתנגדות - במועד או באיחור - והדבר משליך על השאלה מיהי הערכאה המוסמכת להחליט בשאלת עיכוב ובטול ההליכים.

...

עוד טען המשיב כי המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת ההתנגדות שעה שהאזהרה נמסרה לה כדין, לפיכך דין הבקשה להארכת המועד להידחות על הסף.

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

אך על מנת שלא לחסום את דרכה של המבקשת מלהשמיע התנגדותה נוכח טענותיה כי המשיב אינו אוחז בשיקים כשורה אשר לא ניתנה תמורה בגינם וכי איננה חייבת כספים למשיב, שהינם טענות הגנה הראויות להתברר, אני מורה כי כל הליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק יעוכבו בכפוף להפקדת סכום של 7,000 ₪ בקופת בית משפט בתוך 30 יום.

בתאריך 15.01.2023 הגישה המבקשת בקשת היתנגדות לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל בעכו יחד עם בקשה להארכת מועד הגשת ההיתנגדות וביום 22.01.2023 הגישה את הבקשה הנ"ל. טענות הצדדים: המבקשת טענה בבקשתה, אשר נתמכה בתצהיר, כי לא היה בינה ובין המשיבה קשר עסקי כלשהוא וכי שטר החוב נערך לפקודת חברת "כספיט טכנולוגיות תשלום בע"מ" ולא לפקודת המשיבה בתיק.

מכל האמור, המשיבה עותרת לבית המשפט לדחיית הבקשה, ולחילופין לקבלת הבקשה בכפוף לתנאים המקובלים עליה כמתואר לעיל.

עם זאת, כאשר מוגשת בתיק ההוצאה לפועל היתנגדות לבצוע שטר / היתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב, קיימת חשיבות לשלב בו מוגשת ההיתנגדות - במועד או באיחור - והדבר משליך על השאלה מיהי הערכאה המוסמכת להחליט בשאלת עיכוב ובטול ההליכים.

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקשת ולאחר עריכת איזונים בין טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

אך על מנת שלא לחסום את דרכה של המבקשת מלהשמיע התנגדותה נוכח טענותיה כי אינה חייבת סכום זה למשיבה, והואיל ולכאורה שטר החוב לא נערך לפקודתה של המשיבה כי אם כנגד צד ג' שלא בררו כיצד סוחר שטר החוב לידיה שהינן טענות הגנה הראויות להתברר, אני מורה כי על ביטול העיקולים שהוטלו על חשבונותיה בבנק לאומי לישראל בע"מ סניף 641 מספר חשבון עו"ש 1012344, בבנק הדואר מספר חשבון 30370786 ובבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף 443 מספר חשבון עו"ש 378846, וכן לעיכוב יתר הליכי ההוצאה לפועל שננקטו בתיק וביטול צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת סכום של 3,500 ₪ בקופת בית משפט בתוך 30 יום.

בפני בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב וכן ההיתנגדות גופה.

לעניין הטענות בדבר אי הגשת השגה – לא מדובר בטענה לפי סעיף 3 לחוק הערר, ולחלופין, מיד שנודע למבקשת על החיוב, פנה בא כוחה למשיבה או לבא כוחה ויש לראות בפניות אלה השגה וראיה לכך היא שהטענה התקבלה בעיקרה.

...

משכך, איני סבורה שהמבקשת הראתה טעם כלשהו להארכת המועד, ולכן כבר מסיבה זו ושל האיחור המשמעותי בהגשה, דין ההתנגדות להידחות.

עם זאת, היות שהגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לא מסורה לבית משפט זה, ממילא לא ניתן לדון בטענות לגופן כאן.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, הן מפאת האיחור בהגשתה והן לגופה.

לפני היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב ע"ס 5,330 ₪, בגין חיוב המבקש בהישתתפות העצמית על פי פוליסה לביטוח רכב שהנפיקה לו המשיבה, חיוב הנובע מתשלום פיצוי ששילמה המשיבה לצד ג' בעקבות ארוע תאונתי מיום 2.11.18 במסגרתו נפגע רכב צד ג' ממשאית המבקש, המבוטח.

לפיכך, עותר המבקש לבצע את התיקון של המשאית או לחילופין לבצע קזוז של הנזק.

לאחר עיון, מצאתי להורות על דחיית הבקשה להארכת המועד וכן על דחיית ההיתנגדות לגופה.

המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב נקבע בסעיף 81א1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

...

זו אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות, אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר, מבלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה").

זאת, כאמור מלבד היותה טענה בעלמא, ללא הפירוט הנדרש, ללא כל תימוכין, ומנוגדת לאמור בסעיף 9 לתצהיר ההתנגדות במסגרתו המבקש "מבקש" לבצע קיזוז ולא טוען ולו בחצי פה כי הוסכם על כך. מכל מקום, אף לגופה דין הטענה לביצוע קיזוז להידחות, שכן טענת קיזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה, אך המבקש לא פירט דבר בנוגע לכך, ובכלל זאת מערך נתונים סדור, סכומים ברורים ומוגדרים, מתי קם החיוב ופירוט נסיבותיו, מתי נדרש, מהן האסמכתאות הקיימות – דוגמת חשבוניות חיוב, וכל כיוצ"ב. אפנה למבואר בסוגיית העלאת טענת קיזוז בהתנגדות, בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 309: "שאלה אחרת היא מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להתגונן צריך להיכנס לפרטי הגנתו, וטענת קיזוז איננה יוצאת מכלל זה. נתבע המבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה, וכל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קיזוז... טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט... טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותם בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. וכך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו." מכל המקובץ, ההתנגדות נדחית הן מחמת האיחור הכבד בהגשתה והן לגופה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

הערייה הגישה במסגרת תיק הוצל"פ 516716-03-22 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב.

טען כי הוא לא קיבל את ההתראה ואת האזהרה בתיק ההוצל"פ ולא ידע על תיק ההוצל"פ "אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה" ולכן ביקש לבטל פסק דין נגדו, להאריך את המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה לסכום קצוב ולדחות את התביעה.

עוד נטען, כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ולחלופין מכוח שיקול דעת בית משפט.

...

התנהלות המערער היא כפי שקבע בית משפט קמא בבחינת "שגר ושכח". ה) החוב בתיק ההוצל"פ ובהתאם לפסק הדין שולם על ידי המערער ביום 30.4.2023 לאחר שהוגש ערעור וחודשו הליכי הוצל"פ. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לטענות המערער בנוגע להיעדר מסירה כדין: כיוון שהעירייה איננה המערערת כאן, אינני נדרשת לטענותיה ולפיהן המסירות היו כדין אלא נצמדת לקביעת בית משפט קמא לפיה המסירות של מכתב ההתראה והאזהרה לא נעשו כדין.

וכן נקבע בסעיף 18: "אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על-פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור. חריג זה תואם לתכלית סעיפי החדילה, שכן הוא אינו מטיל על הרשות כל חובה יתרה, וחל רק במקרים בהם הגורם הרלבנטי התוודע לשינוי – גם אם לא בהודעה רשמית". נקבע כי עד אשר מוגשת הודעת החדילה ימשיך לשאת בחוב הארנונה המחזיק הרשום, אלא אם כן מחלקת הארנונה ידעה בפועל על השינוי ואז רואים את המחזיק בפועל כ"מודיע קונסטרוקטיבי" (סעיף 19).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.