השיק המדובר הופקד בבנק, הנתבע מסר הוראת ביטול, או אז הגישה התובעת את השיק לבצוע בהוצאה לפועל, הנתבע היתנגד לבצוע השיק ומכאן ההליך שבפניי.
הנתבע פרט כי רק כשלושה שבועות לאחר שהשיק הופקד, פנתה אליו התובעת בעיניין השיק שחזר והוא השיב שהשיק ניתן כבטוחה לדרור אך לא היה אמור להגיע אליה שכן רשום עליו "למוטב בלבד" וגם "שיק בטחון", וכי התובעת לא פנתה אליו לפני הפקדת השיק.
אציין כי העד דורון אשר עומת עם השאלה למה, אם סמך על דרור ברמה של לתת לו חותמת של החברה, עדיין החתים אותו כערב על גבי השיקים, ולא היתה לו תשובה (עמ' 11 ש. 22 – עמ' 12 ש. 3)
התובעת לא הגישה תביעת חוב נגד דרור ובקשת הבצוע לא כללה אותו על אף שהוא חתום כערב בגב השיק.
...
כפי שפרטתי לעיל, הטענה הכללית שהופרחה בעלמא, כי דרור הוא נוכל ורמאי לא הוכחה וגם אם מדובר במי שהורשע בפלילים אין הדבר מונע את הבאתו לעדות וכידוע, "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין" " (ס' 1 ו-2 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) וכן: "הכל כשרים להעיד בכל משפט, בכפוף לאמור בסעיפים 3 ו-4, ואין אדם פסול להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי, או מפני שהוא מעבידו, עובדו, בן זוגו או קרובו של התובע, המתלונן, הנתבע או הנאשם, או מפני שהורשע או נושא עונש על עבירה." (פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), ולכן ההסבר הדחוק שמסר הנתבע כי איך אפשר לזמן אדם כמו דרור לעדות (עמ' 15 ש. 8, עמ' 24 ש. 18-19) ולאחר שהעיד כי הוא עדיין בקשר עם דרור והתכתב איתו בעניין המשפט (וצירף את ההתכתבות), מביא גם הוא למסקנה כי יש להחיל את החזקה שבאי הבאת עד נדרש וחזקה כי לו היה הנתבע מביא את דרור לעדות הוא לא היה תומך בטענתו כי שילם את תמורת השקים במזומן.
שכר הטרחה היה אמור לעמוד על סך של 65,000 ₪ ולכן מסר לו שיק ביטחון על סכום זה. בדיעבד, היה על הנתבע לשלם לדרור רק 61,000 ₪, מתוכם הראה ששילם 21,000 ₪, ולכן אני מורה כי הנתבע חייב לתובעת 40,000 ₪.
לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת 40,000 ₪ כערכם ביום 1.7.2019, בצירוף הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,020 ₪.
