התנגדות לביצוע שיקים בטענת זיוף חתימה וחוסר אחיזה כשורה

הנתבעים טוענים במסגרת ההתנגדויות שבפניי כי הליך זה הנו חלק קטן מתרגיל הונאה עצום מימדים שבוצע על ידי חברת א.א.גרופ בע"מ (להלן: "א.א.גרופ") בגינו מתנהלים כעת מספר הליכים בקשר עם המחאות שהנתבעים מסרו ל- א.א.גרופ והיא עשתה בהן שימוש מבלי שנתנה תמורה עבורן.

לטענת הנתבעים, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים מאחר ונטלה אותם שלא בתום לב כאשר ידעה שא.א.גרופ לא נתנה תמורה בגינם, זאת נוכח ידיעתה כי מצבה הכלכלי קשה ולאור חובותיה כלפי התובעת.

פרופ' לרנר בספרו (לרנר דיני שטרות 416, מהדורה שניה, 2007) היתייחס לתביעת האוחז כלפי מי שחתם עליו בטרם הזיוף וקבע כי המחזיק בשטר מכוח חתימה מזויפת אינו זכאי לתבוע בעילה שטרית את מי שחתם על השיק קודם לחתימה המזויפת מאחר ולא ניתן לקבל זכות קניינית בשטר שלא על בסיס שרשרת היסבים תקינה.

לאור האמור, ובשים לב לחוסר הפרוט ביחס לזיוף הנטען ובהביאי בחשבון את הסתירה בין הנטען בתצהיר לבין הנטען במסגרת החקירה בכל הנוגע לשיחת התמורה אשר היתקיימה וטענת הנתבע כי אישור מתן התמורה ניתן בטעות, תנתן רשות להיתגונן כנגד השיק על סך 234,000 ₪ בכפוף להפקדת 50,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים מהיום.

...

לאחר שמיעת ההתנגדויות ועמדת ב"כ הצדדים לאיחודן, ומאחר ועניינן באותה מסכת עובדתית בין אותם צדדים, ועל מנת לייעל ולפשט את ההליכים ובמטרה להימנע מהכרעות סותרות, אני סבורה כי יש לאחד את הדיון בכל ההתנגדויות שנשמעו בפניי.

משכך, אני מורה על קשירת ת"ט 55952-07-21 ו-18183-08-21 עם תיק זה. השיקים העומדים בבסיס ההליכים המאוחדים הינם: - שיק על סך 234,000 ₪ משוך מחשבונה של נתבעת 2 ונתבע 1 ערב אישית לפירעונו, ז.פ 1.7.21.

בשולי הדברים אתייחס לטענות בדבר הסכם פשרה עליו חתם נתבע 1 במסגרתו נטל על עצמו את חיובי הנתבעות וחיובים נוספים, כמו גם הליך שנקט ונמחק על פי הנטען, אין באלה לפגוע בטענות הגנתם של הנתבעים כפי שהן נבחנות, בשלב זה, וזאת במיוחד נוכח הטענה לקיומם של הסכמים נוספים שעמדו מאחורי טיוטת ההסכם אשר לא נחתמה בסופו של דבר על ידי א.א.גרופ.

מונחת בפניי היתנגדות לבצוע שטר.

ככל שהשיקים נימסרו למשיבה עוד קודם לסיום יולי 2019 עת ההזמנה בוצעה בחודש יולי 2019; והנפרעת התחייבה לספק הזמנה זו "עד ולא יאוחר מסוף חודש יולי 2019 והשיק היה אמור להפרע מיד ובסמוך (בחודש אוגוסט) כאשר המועד הנטען לביטול ההזמנה הוא לא ידוע במדויק אולם עולה כי הביטול היה קודם לסוף חודש יולי נוכח כך שיש לבצע השרות עד למועד זה – הרי שעל פניו בהנתן כל אלה, המשיבה היא אוחזת כשורה. גם לו יוכח כי השיקים נימסרו לאחר מועד אוגוסט למשיבה, עדיין לא הוצג כי המשיבה נטלה את השיק בחוסר תום לב המאיין את היותה "אוחז כשורה". בכל הנוגע לטענת חוסר תום ליבה של המשיבה כרכיב המבטל את אחיזתה כשורה, לא נטען כי מצבה הפינאנסי של הנפרעת היה ידוע למשיבה עם מסירת השיקים והדבר לא הוכח ולו בראשית ראיה כשהשיקים ניתנו כשהם סחירים.

משאין בטענתה לכישלון תמורה ממש וטענה זו היא טענה סתומה שאין לה פשר, ומשלא טענה לזיוף חתימה וזו חתימתה שלה - הרי שאין בידי המבקשת 2 הגנה כלל ועיקר.

...

בסופו של דבר "עסקת היסוד פקעה" ולא ניתנה כל תמורה בעד השיקים.

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

לא יופקד, התנגודת תידחה והיום הקובע לפסק הדין הדוחה את ההתנגדות הוא יום מתן החלטה זו. בכל הנוגע למבקשת 2, אני מורה על דחיית ההתנגדות נגדה ושפעול הליכי ההוצאה לפועל.

על כן נטען כי למשיבה לא הייתה הרשאה מהמערערת להשלים הפרטים החסרים בשיק, ומכאן שהיא אינה אוחזת כשורה אלא מי שנטלה את השיק שלא בתום לב, שכן ידעה כי המערערת אינה יודעת על המתרחש בחשבונה, כאשר קיים תימלול בו נשמעת המשיבה אומרת כי היא "הולכת להפיל אישה זקנה וחולה", וככל שהמערערת נתנה הרשאה מוגבלת לבצוע פעולות בחשבונה, הרי שהרשאה מוגבלת זו ניתנה לאיתן בלבד, ולא למשיבה.

כל שנקבע בחוות הדעת הוא כי המערערת סובלת מ – mixed anexity and depressive disorder וכי - "לא מן הנמנע לקבוע כי איננה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים". כלומר אין בחוות הדעת קביעה פוזיטיבית המלמדת על חוסר כשירות לתת הרשאה לבנה כפי שנקבע כי עשתה, מה גם שמדובר במסמך שצורף לסיכומים בבקשת ההיתנגדות, ולא הוגש כראיה במסגרת ההליך העקרי.

בית המשפט קמא קבע ובצדק כי המערערת לא פרטה הטענה, ולא הביאה ראיות רבות נוספות שהייתה יכולה להביא בנקל, כגון שיקים אחרים שלטענת בנה נתנו על ידי המערערת לתשלום שכר דירה עבורו, על מנת שניתן יהיה לבחון החתימה עליהם בהשוואה לחתימה על ההמחאה נשוא המחלוקת, ומכאן שלא עבר הנטל למשיבה בנושא זה. בנוסף, והעיקר, גם ללא הכרעה בטענת הזיוף הרי שממילא נקבע כי החתימה בוצעה בהרשאת המערערת, ובמסגרת ההרשאה שנתנה המערערת לבנה, ואין מקום להתערב בקביעה זו, ודי בקביעה זו על מנת להביא לתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

...

לאור כל האמור לעיל נקבע כי המשיבה הינה אוחזת כשורה בשיק, שכן קיבלה את השיק בתום לב ובעד ערך.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הליך זה, ולאחר ששמעתי טענות הצדדים שנטענו בפני בע"פ, דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018, שכן אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, כאשר ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט, כך שלא נפלה בפסק הדין כל טעות.

לסיכום כל האמור לעיל דין הערעור להידחות.

לטענתה ההכרעה בטענת הזיוף של חברת בדאח בהליך המקביל יכולה להשליך גם על הדיון בתיק זה לעניין מעמד התובעת והטענה שאינה אוחזת כשורה בהמחאה כמובנו של מונח זה בס' 28 לפקודת השיטריות יחד עם התיק דנן, משמדובר באותה המחאה ולמניעת החלטות סותרות וייעול המשאבים השפוטיים.

משלא עשתה כן התובעת, היתנהגותה חסרת תום לב והיא אינה אוחזת כשורה בהמחאה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השיטריות.

בנוסף לאמור טענה הנתבעת, כי לאור טענתה של חברת בדאח בהליך המקביל, לזיוף חתימתה על הסבת ההמחאה מושא הליך זה, נפל פגם בהמחאה, והמשך ההסבה על ידי חברת מדליס לתובעת אינו מתגבר על פגם זה. לאור כל האמור ומשנקבע בפסיקה, כי צד שאינו אוחז כשורה בשטר אינו יכול להתגבר על טענת הגנה של כשלון תמורה של המושך או העושה, דין בקשת ההיתנגדות של הנתבעת להיתקבל.

מכל מקום, הקביעה האם לאוחז בשטר שאינו צד קרוב לשטר מעמד של אוחז כשורה, אינה יכולה להתבצע בשלב זה של הדיון בבקשת ההיתנגדות לבצוע שטר.

...

על רקע האמור, חישוב פשוט ילמד כי גם לשיטת הנתבעת עצמה, סך התקבולים שקיבלה מלקוחותיו השונים של עימאד, באמצעותו, עמד על 235,100 ₪.

משלא נעשה הדבר, ובשים לב לכל שפורט לעיל – לא שוכנעתי בטעם מספיק לקבלת בקשת ההתנגדות בענייננו.

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, בקשת ההתנגדות נדחית.

עצם פתיחת תיק הוצל"פ כנגד הנתבע לגביית שיק שסוחר לאחר חילולו, מלמדת על חוסר תום לב וניסיון להתעשר שלא כדין.

עוד טענה התובעת כי כתב האישום נגד אביו של הנתבע, אליו הפנה הנתבע בהתנגדות, אינו קשור כלל לשימוש בשיקים או לשיק דנן או לתיק ההוצל"פ, אלא שהוא עוסק באישומים הנוגעים לאי הגשת דוחות למע"מ. לפיכך, נטען, יש לדחות את טענות הנתבע ביחס לזיוף חתימתו בהיעדר הרשאה לאביו.

עוד מסתמכת התובעת על סעיף 29(א) לפקודת השיטריות, אשר קובע כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". אולם סעיף זה כפוף לעקרון תום הלב, אשר הפך להיות עיקרון-על במשפט הפורש חסותו על כלל פעולותיהם של בעלי הדין, וכן הוא יסוד אין בלתו בסוגיית אחיזה כשורה (ת"א (עכו) 3143/00 פואד חניפס נ' חורי מוניר (2003), בעמ' 9).

מצופה כי על האוחז בשטר לבצע בדיקה סבירה על מנת לוודא שהשטר תקין, כמו-גם להציג ראיות באמצעות קבלה או כל אסמכתא אחרת, אשר אמורה להמצא בספרי החברה.

בשל הקרבה ביניהם, נימנע הנתבע מלפעול כפי שמצופה ממי שלטענתו זויפה חתימתו על גבי השיק, אם בפנייה לבנק לביטול השיקים, ואם בפנייה למישטרה, ומכאן שיש לראות בו כמי שנתן לו הרשאה למשוך שיקים מחשבונו, ולא יוכל להיתלות בטענת זיוף.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, בכלל החומר המצוי בפניי בתיק, ושקלתי טענות הצדדים, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.

אמנם לפי ס' 20(ג) לפקודה, כל אוחז החתום על שיק נהנה מחזקה כי השטר נמסר לידו מסירה כשרה, אולם הסיפא של סעיף 20(ג) כוללת את הדיבור: " כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". שוכנעתי כאמור כי השיק הוסב לתובעת לאחר חילול, ומכאן שאין זו מסירה כשרה כלשון החוק.

לנוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.