אכן, הנטל להוכיח את אמתות החתימה על השטר מוטלת, כמו כל מרכיביו של השטר, על התובע (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל [15.3.2011]; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 [1993]); ואולם, על הטוען לזיוף החתימה לפרט טענתו ולהוכיחה, ואין די בהעלאת הטענה באופן סתמי, וכדבריו של כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ [2.5.2004]:
"גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להיתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב."
ואילו בתא"מ 42826-11-15 (שלום ת"א) ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי [22.1.2018] נאמר: "טענת זיוף חתימה אינה "מילת קסם", אשר יש בה להעמיד לנתבע הגנה יש מאין, אלא עליו החובה להכבד ולפרטה [.
אוסיף, כי המבקשת לא ציינה בהתנגדותה כי נתנה לבנק הוראת ביטול לשיק וכי הגישה תלונה במישטרה על זיוף חתימתה - צעדים מתבקשים במקרה של זיוף שיק, ועל כן יש לתמוה.
...
מכאן שדין טענה זו של המבקשת להידחות.
לפיכך, וכיוון שסבורתני כי יש בהחלטה זו כדי לקדם את בירור התובענה בדרך יעילה וכדי להביא לחיסכון בהוצאות הצדדים ובזמן שיפוטי, אני מוצאת כי יש מקום ליתן למבקשת את הרשות להתגונן מפני התובענה, וזאת מכח סמכותי לפי תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: תקסד"א); אולם בשים לב לסמכות בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בין השאר במתן ערובה (סעיף 20(ד) לתקסד"א), אני קובעת כי תינתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה בכפוף להפקדת ערבון, אותו מצאתי לנכון להעמיד, בנסיבות המקרה, על סך של 25,000 ₪.
התובעת תשלם את הפרשי האגרה הנובעים מהעברת התיק לבית המשפט, ככל שקיימים.