בהסכם צוין, כי משחקיית הפיל העבירה את כל רכושה וזכויותיה להשקעות הפיל תמורת סכום של 1,000,000 ש"ח, וכי לשם מימון מהלך זה העמיד המשיב להשקעות הפיל הלוואת בעלים בסך של 1,000,000 ש"ח. בהסכם נקבע, כי המבקשים יהיו ערבים לפרעון הלוואת הבעלים שהעמיד המשיב (סעיף 71 להסכם) וכי משחקיית הפיל תימסור למשיב שיקים לפרעון ההלוואה, עליהם יהיה המבקש חתום כערב (סעיף 81 להסכם).
בשלב מסוים הפקיד המשיב את השיקים בבנק, אך המבקשים ביטלו את השיקים, ולפיכך הגיש אותם המשיב לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.
בין היתר, נטען כי מדובר בשיקים לבטחון שנמסרו על תנאי, והתנאי לא היתקיים; כי המשיב פועל בחוסר תום לב; כי מסירת השיק לא הושלמה; וכי לא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ("חוק הערבות"), להטלת חבות על המבקשים, לרבות בשל אי פנייה לחייב העקרי (סעיף 8 לחוק), הפרה של חובת הגילוי (סעיף 22 לחוק) ואי משלוח הודעה לערב (סעיף 26 לחוק).
סעיף 118 להסכם השני קובע כך:
"הצדדים מסכימים, כי כל סיכסוך או מחלוקת בדבר ביצועו של הסכם זה או פרשנותו יועברו לבוררות שתתנהל בפני בורר יחיד – שופט בדימוס...".
בסעיף 121 להסכם נקבע, כי תניית הבוררות תחול גם על חברות שבשליטת הצדדים.
לדעתי, אין בפסק הדין בעיניין ס.מ.ל כדי לסתור מסקנה זו. בעיניין ס.מ.ל סרב בית המשפט המחוזי לעכב הליך של היתנגדות לבצוע שיקים בשל הליך בוררות שהתקיים בין הצדדים בקשר למכלול היחסים ביניהם, בציינו כי השיקים מהוים "עסקה נפרדת ועצמאית" שאינה באה תחת סמכותו של הבורר.
...
לטענת המשיב, די בכך שעילת התביעה שבפנינו היא עילת תביעה שטרית, ולא חוזית, על מנת לבסס את המסקנה כי תניית הבוררות אינה חלה עליה.
החלופה הראשונה – ביצוע ההסכם: סבורני, כי הליך האכיפה של השיקים אינו חלק מ"ביצוע" ההסכם.
סיוע מסוים למסקנה זו ניתן למצוא מכך שבמסגרת סעיף 122 להסכם, בו הוסכם על סמכות השיפוט המקומית, נכתב כי נשמרת זכותם של הצדדים לפנות ללשכת ההוצאה לפועל.
סוף דבר
מן הטעמים האמורים, אני סבור כי תניית הבוררות אינה חלה על ההליך שבפנינו, וממילא אין מקום לעיכובו לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.
