התנגדות לביצוע שטרות בטענת זיוף חתימה וגניבה

מנאר הגישה התנגדויות לבצוע השיטריות שעברו לבית משפט השלום בעכו, אולם מאוחר יותר נדחו בהסכמה.

לאחר שב"כ הצדדים וכן הצדדים בעצמם נישאלו שאלות , הוסכם כי תנתן לנתבע רשות להגן מפני השיטריות וכי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לידון בשאלת טענת זיוף החתימות.

וכאשר עומת עם גירסתו הקודמת שינה את דבריו והשיב כי- "ש. אני מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.19 שורה 3-4 – שאלתי אותך את אותה שאלה וענית שכן. אתה אומר שיש עוד שיקים שהיא גנבה אותם. איךז ה מסתדר עם מה שאתה אומר עכשיו?

...

כבר נקבע בפסיקה כי הכלל הוא "כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63, 356קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח' [16], בעמ' 328, 331; ע"א 316/79חמדאן נ' ליאני ואח' [17], בעמ' 315- 316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע" עוד נקבע כי "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690( 1989,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב הידאו החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross)". באותו פסק דין אף נקבע כי לעניין מינוי גרפולוג " מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ [20], בעמ' 719). בית המשפט הוא גם זה המחליט אם – בנסיבות העניין – חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 [18] הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד [21], בעמ' 478), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו." (מתוך ערעור אזרחי מס' 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נגד שאול רחמים בע"מ ואח' פד"י מז (3) 240).

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית ההתנגדויות שהגיש הנתבע בתיקים המאוחדים.

אני מורה על חידוש ההליכים בכל 3 תיקי ההוצאה לפועל שאוחדו בפני.

הנתבע לא הגיש בקשה לתיקון כתב הגנה (אשר בית המשפט ממילא אינו ממהר לקבלה בהליך שתחילתו בהתנגדות לבצוע שטר, לבטח בשלב מאוחר של ההליך) הגם שלאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה ציין כי הוא "מבקש להגיש היתנגדות מחדש" וניתנה החלטתי לפיה "ככל שמי מהצדדים יגיש בקשות, אדרש להן לאחר מתן זכות תשובה לצד שכנגד" (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.20).

כך טען (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 23-19) : "אני רוצה להגיע לחקר האמת על מנת שאדע מי קיבל ממני את השיק ושאדע להוכיח כי קיבל את תמורתו, במידה ואני זה שחתם עליו. אבקש מבית המשפט לעיין בהתנגדות שלי. למרות חוות הדעת אני טוען שזה שיק שאני לא זוכר, לא רשמתי את הפרטים מלבד החתימה, ובמידה ולא רשמתי את שאר הפרטים מלבד החתימה, היו שיקים בעבר שמסרתי אך ורק לפקדון". כך, מסייג הנתבע את טענת הזיוף והגניבה וטוען כי את הפרטים בשיק הוא לא רשם, אך חתימתו לא זויפה ואף מוסיף, כי יתכן ומסר את השיק מרצונו רק לפקדון או כי שילם את תמורתו – משמע, השיק לא נגנב והחתימה לא זויפה, אלא השיק נימסר על ידי הנתבע מתוך מודעות ומרצון.

עדותו של התובע לא הייתה מעלה או מורידה לבירור טענות הזיוף והגניבה, הנתבע ידע מי מסר לתובע את השיק (עובדה זו נימסרה לו למעלה משנה עובר למועד ההוכחות), בנו של הנתבע, מר אברהם, הצהיר כי הוא זה שניהל את העסק בו בוצעה עסקת הניכיון, הוא טיפל בעיסקה מושא תיק זה, הוא הנפיק את החשבוניות וכי הוא מסר תצהיר על העובדות הידועות לו מידיעה אישית.

...

ביום 20.8.20 הגישה המומחית את חוות דעתה, לפיה: "על סמך ההתאמה בתכונות הכתיבה הייחודית שפורטו לעיל, והעדר ניגודים וסימני זיוף, מסקנתי היא כי החתימה שבמחלוקת נכתבה על ידי כותב הדוגמאות בשם אלירן אוחיון [הנתבע]". בסעיף 5 לחוות הדעת הוסיפה המומחית, כי "מסקנתי הינה בדרגה 1". לאור ממצאי חוות הדעת הצעתי לצדדים להידבר בניסיון להגיע להסכמות שייתרו התיק, אולם הניסיון לא צלח והצדדים ביקשו לקבוע את התיק להוכחות.

לאור כל האמור מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולדחות את התנגדותו של הנתבע.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה ותיק ההוצל"פ מספר 509017-07-18 ישופעל.

לאחר ששקלתי כל אלו מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע בגין ניהול הליך זה, בנוסף לחוב הקיים בתיק ההוצל"פ, הוצאות משפט בסך של - 748 ש"ח, בנוסף ישלם הנתבע לתובע את הוצאות חלקו של התובע בתשלום שכר טרחתה של המומחית ובנוסף יישא הנתבע בשכר טרחת עורך דינו של התובע בסך כולל של 7,000 ש"ח. הסכום שהפקיד הנתבע להבטחת זימונו של העד יועבר בצירוף פירותיו לידי התובע, באמצעות בא כוחו, ויופחת מהסכומים האמורים.

הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי – מר יוסף קנפו, במסגרתה טען כי התובע הגיש נגדו תובענה בדבר הלוואה שלטענתו נתן למר קנפו, ומר בן סימון חתם עבורה ערבות, והביא לו המחאות מזויפות שגנב מהנתבע.

באשר לטענת הנתבע לפיה היה על התובע למצות הליכים מול החייב העקרי – מר קנפו, טרם פנה לערב בן סימון אשר העביר לו את 4 ההמחאות נשוא התביעה דנן, ייאמר כדלקמן: ראשית, איני מקבלת טענת התובע לפיה מדובר בהרחבת חזית וכי יש להיתכנס לגירסתו של הנתבע בתצהיר ההיתנגדות לבצוע שטר, שם העלה טענת זיוף (עמ' 44, שו' 14-30 לפרו'), שהרי התובע ביקש לתקן את כתב תביעתו כשנה וחודשיים לאחר פתיחת ההליך (ראו חקירתו בעמ' 20-21 לפרו'), ומשכך הנתבע היה רשאי לטעון כעולה על רוחו בכתב הגנה שהגיש.

...

הודעת צד ג' – נדחית – וראו גם החלטתי מיום 17.10.21 בהקשר.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 120,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, ועד התשלום המלא בפועל.

טענתה השנייה של המבקשת - כי המשיבה ידעה בעת שסוחר לה השיק כי עומדת למבקשת טענה לכשלון תמורה; טענה שלישית - טענה לזיוף חתימת מושך השטר.

מתגובת המשיבה להתנגדות עולות הטענות הבאות: בעיניין טענת הזיוף נטען כי טענה זו לא פורטה דיה וכי אף לא הוגשה תלונה במישטרה; כי נימסרו למשיבה שני שיקים באותו מעמד על אותו סכום, האחד – נפרע והאחר – הוא השיק מושא ההליך דנן, כאשר חולל מסיבת 'נתקבלה הוראת ביטול'; כי נציג המשיבה שוחח עם מנהל המבקשת ובשיחה זו הודה כי החברה בקשיים כלכליים, והציע פרישת החוב לשני תשלומים.

המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – "חוק ההוצל"פ") עם הגשת היתנגדות לבצוע שטר מועברת ההיתנגדות לבית המשפט ואת ההיתנגדות רואים כבקשת רשות להיתגונן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

הטענה השנייה היתה לזיוף חתימת המושכת על גבי השיק, אלא שטענה זו נטענה באופן סתמי וכללי מביל שהתכבדה המבקשת ונכנסה לפרטים דוגמאת כיצד הגיע השיק לידי מי שזייף החתימה, האם השיק יצא מחזקתה ואם כן מתי ובאילו נסיבות, מדוע לא הוגשה תלונה במישטרה בעיניין גניבה או זיוף וכיוצא באלה.

...

בית המשפט אינו נדרש לקבוע האם יש לו לנתבע סיכוי להוכיח את הגרסה שבהגנתו הנטענת ויש להסתפק במסקנה כי ככל שתתקבל הגרסה כי אז יש לנתבע סיכוי כלשהו להצלחה.

בנסיבות אלה ובהתחשב ברף הראייתי הנדרש בשלב זה של ההליך בו כאמור - על בית המשפט לבדוק אך היתכנותה של הגנה אפשרית מתוך הנחה כי טענות המבקשת אמת הן (וזאת בשונה מהאפשרות להוכיח טענות אלה), אני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן – אם כי בתנאים.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 19.8.22, המהווים כ- 2/3 מגובה השיק, והמשקפים איזון בין טענות המבקשת ובין החזקות מהן נהנית המשיבה בהתאם לפקודת השטרות, מבלי לחסום את דרכה של המבקשת בנסיבות.

בסעיף 9 לתצהיר נאמר: "בתי גנבה ממני פנקסי שיקים וזייפה חתימות על גבי ההמחאות וחילקה לכל דיכפין..." בסעיף 10 לתצהיר נאמר: "כל ההמחאות אותן אוחזת התובעת מזויפות ולא נחתמו על ידי". בסעיף 13 לתצהיר נאמר: "לאור העובדה שהאמנתי בבתי לכל דבריה, גם אני השקעתי ממיטב כספי בעסק של בתי". בסעיף 18 לתצהיר נאמר: "כל החשבוניות שהונפקו לתובעת זויפו על ידי בתי. מעולם לא הנפקתי חשבוניות עבור התובעת". בסעיף 25 לתצהיר נאמר: "התובעת בחרה להגיש את התביעה כתביעה שטרית ללא הגשת כתב תביעה ובדרך של הצגת השיקים לבצוע בהוצאה לפועל..." (ההדגשה שלי – א.כ).

באותו מקרה, כמו בעניינינו, לא נטענה בטופס בקשת ביצוע השטר טענה חלופית של חתימה בתוקף הרשאה שנתנה המערערת, ולמרות זאת ולמרות שנקבע עובדתית שהמערערת לא חתמה בעצמה על השטר, התביעה השטרית נגדה התקבלה, תוך דחיית טענה להרחבת חזית אסורה (ביהמ"ש המחוזי דחה הטענה להרחבת חזית אסורה מאחר שמעת שנטען בהתנגדות לבצוע השטר להיעדר חתימת המערערת בשטר, הרי שבכך ניפתחה הדלת לתובעת לטעון לחיובה של המתנגדת המערערת מכוח קיומה של חתימה בתוקף הרשאה).

...

הכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעונים בכתב הנ"ל שהגישו הצדדים בשאלת גדר המחלוקת וכן במכלול הקיים בתיק, אני מחליט כך: בנסיבות תיק זה, אפשרות החתימה בהרשאה כן תעמוד על הפרק והיא כן מהווה חלק מגדר המחלוקת בתיק, והכול למרות שבטופס בקשת הביצוע שהגישה התובעת היא לא ציינה אפשרות כזו וטענה רק כי הנתבע חתם על השיקים.

סבורני כי ניתן וראוי יהיה לבחון את אופן יישומם של דינים והלכות אלו גם על עובדות המקרה שלפנינו, כפי שאלה עתידות יהיו להתברר בהמשך בדיון ההוכחות שייקבע.

אני קובע דיון הוכחות ביום 7.10.2024 בשעה 08:30.