בפני שתי תביעות שהחלו, שתיהן, כהתנגדות לבצוע שטרות שהוגשו ללישכת ההוצאה לפועל וזאת כתולדה של הסכם שכירות (להלן:- "ההסכם") שנחתם בין התובע, גידלי בלמן, (להלן: "התובע") לבין הנתבע 1, ארז מלקר (להלן: "ארז").
הנתבע 2, אלקיים מלקר (להלן: "אלקיים"), הנו אחיו של ארז והוא חתום כערב על שטרות חוב.
בהתאם להחלטה מיום 13.6.18, היה על הצדדים להגיש יחד עם כתבי הטענות שלהם תצהירי עדות, הנתבעים לא עשו כן. בדיון הבהיר ב"כ של ארז כי מדובר בטעות שלו בהבנת ההחלטה (יצויין כי הוא קיבל את הייצוג מטעם הסיוע המשפטי לאחר ההחלטה), בנסיבות אלו איפשרתי לארז להעיד בעל פה.
ביום 03.04.19 לאחר שבדיון מקדמי לא הגיעו הצדדים לידי פשרה נשמעו ההוכחות בפני.
לאחר שעברתי על העדויות, על כתבי הטענות, על המוצגים שהוגשו הנני פוסק כדלקמן:
שטרי החוב שהוגשו ועליהם חתום אלקיים נועדו אך ורק לכסוי חובות לחברת החשמל, לחברת המים, לחברת הגז, בגין הארנונה וכן לחברת עמידר ולפיכך לא יכול היה התובע להגיש אותם לבצוע מבלי שהוכיח שאכן קיים חוב לאחר הגופים הללו, ובייחוד לא כנגד תשלום שכר טירחה לעורך הדין שערך את הסכם השכירות (מבלי שכלל הובהר מדוע חייבים הנתבעים בתשלום זה) או כנגד נזקים שהותיר, ארז, לטענת התובע בדירה.
...
משכך, ומאחר ואני קובע כי בדין ארז עזב את הדירה לאור מצבה, אני מקבל את ההתנגדות ודוחה את התביעה בגין ההמחאות שנמסרו לתשלום שכר הדירה במסגרת תיק הוצל"פ 531462-11-17 (ת.א.מ. 44689-04-18).
התוצאה היא כי התובע לא הוכיח קיומו של חוב בגין השטרות הללו מעבר ל220 ₪.
לפיכך, אני מקבל את ההתנגדויות כדלקמן:
תיק ההוצל"פ שמספרו 531462-11-17 ייסגר שכן ההתנגדות התקבלה במלואה.