התנגדות לביצוע שטר על פי תקנות סד"א החדשות

המבקשים טענו כי מדובר בכרטסת שאינה משקפת, לטענתם, את ההיתקשרות בין הצדדים, אולם לא הציגו כל ראיה שתסתור כרטסת זו. המבקשים לא הצביעו על חוסר דיוק בכרטסת, לא ציינו מהו סכום הקזוז או אי הדיוק, מהו הסכום שלא שולם, כאשר הוצג חוב גבוה בהרבה מהסכום שנתבע על פי השטר, והסתפקו בהעלאת טענת הקזוז ואי דיוק כללית על מנת לאפשר להם להיתגונן.

משכך, לא נחסמת דרכם של המבקשים בהיבט המהותי אלא רק בנוגע לאפשרות לטעון הגנתם במסגרת תיק זה. זאת, כפי שנקבע בע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (מיום 10.9.07): "הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לבצוע שטר נועדו לחסוך זמן שפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים (ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004) (להלן: עניין אלפי); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)). לפיכך, מקום שבו מתברר לבית המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תנתן רשות להיתגונן (ראו: עניין אלפי, שם; עניין זהבי, שם; עניין אוזן, שם; ע"א 3/65 אבניר נ' קרפין, פ"ד יט(4) 85, 87 (1965); ע"א 86/66 פריטל נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד כ(2) 520 (1966); זוסמן, 677-676)".

הצדדים יסיימו הליכים מקדמיים ופגישה מקדימה על פי תקנות סדר הדין החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), כולל הגשת בקשות לפני קדם משפט, הודעה על ישיבה מקדמית וקיומה על-פי הדיווח הנידרש.

...

לאחר שלא הוצגו טענות לקיזוז וכישלון תמורה על פי דיני הראיות, נדחית הטענה בנוגע להיקף הסכום שבשטר.

לסיכום: בקשת הרשות להתגונן מתקבלת, בחלקה, כמפורט בהתאם לתנאים הבאים: דין בקשת הרשות להתגונן להידחות כמעט במלואה כנגד המבקש 3, למעט סכום של 4,000 ₪, לגביהם ניתנת רשות להתגונן.

המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, לאחר שהמבקש יפקיד את סכומי הערובה בקופת בית המשפט.

בעיניין השיטריות - קובע סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, כי "החייב רשאי להגיש היתנגדות לבצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההיתנגדות, ומשהוגשה ההיתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההיתנגדות כבקשת רשות להיתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין". תקנות ההוצאה לפועל בנוסחן החדש והמתוקן משנת 2018 (תקנות ההוצאה לפועל (תיקון) התשע"ח-2018, ק"ת 8055, כ"ד באב התשע"ח, 5.8.2018) קובעות כי "... ההיתנגדות תוגש ללשכה שבה הוגשה הבקשה לבצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר ..." (תקנה 106).

ברם, אין בבחירת החייב בכדי לפגוע בכללי הסמכות המקומית המהותיים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי ובזכות הבחירה של הזוכה במקום השיפוט לפי החלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אמורות להצמצם עם כניסת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות לתוקף בחודש ספטמבר 2019.

...

התוצאה היא - במקרה של "ריבוי חייבים" ניתן לקיים את הדיון בהתנגדות בבית המשפט בו ניתן היה להגיש תביעה כנגד חייב פלוני, גם מקום בו אותו חייב לא הגיש התנגדות.

תניית השיפוט בשטר החוב נוסחה כך: "מוסכם כי מקום שיפוט מוסכם לעניין שט"ח זה רק במחוז מרכז או ת"א". נוסח זה על-פי ההלכה הפסוקה מתאים לתניית שיפוט ייחודית ולא מקבילה, מאחר והסעיף כולל את המילה "רק". משהגעתי לכלל מסקנה כי תניית השיפוט היא ייחודית ובהעדר התנגדות מטעם הנתבעת הנוספת, קרי החייבת הנוספת בתיק ההוצאה לפועל, ראיתי לקבל את הבקשה בעניין העברת מקום השיפוט למחוז מרכז.

כללם של דברים: אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט השלום במחוז מרכז.

הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לבצוע שטר נקבעת לפי המקום בו היה רשאי מגיש השטר לבצוע (הזוכה, ובעניינינו, המבקשת) להגיש תובענה לבצוע השטר וזאת ללא קשר ללישכת ההוצאה לפועל אליה הוגשה הבקשה, אשר יכולה להיות כל לישכה בארץ.

בעניינינו, גם אם המשיבים 2-3 לא חתמו על ההסכם ועל כן אינם מחוייבים לכאורה בתניית השיפוט הייחודית (שאז דומה כי יש ממש בבקשתם שעל התיק להתברר באילת), המשיבים אינם חולקים על כך שהחברה חתמה על ההסכם ועל פי סעיף 7(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, די בכך שקיימת תניית שיפוט תקפה בעיניין המשיבה 1 (שאף בעיניינה הוגשה הבקשה לבצוע שטר) כדי לאפשר למבקשת לברר את ההליך כולו בהתאם לתנייה זו. מפנה להחלטות בתיקים ת"ט 38748-08-20 24 קרדיט מימון בע"מ נ' בושקאר הובלות בע"מ ואח' (כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי כץ – החלטה מתאריך 18.1.202); תט (עכו) 2129-01-21‏ ‏ אמפא קפיטל בע"מ נ' ע.ל. רמי מחשבים ותקשורת בע"מ (כב' הרשמת הבכירה דנה ביאלר – החלטה מיום 4.4.2021).

נכון שהתביעה על פי השטר היא תביעה בעילה שטרית, בנפרד מתביעה על פי ההסכם, אולם גם בעיניין זה יכול ותניית השיפוט שנקבעה בהסכם תחייב גל את הצדדים לשטר, לפי נסיבות העניין, בתט (חי') 9500-12-17‏ ‏ אביב מובייל-קום בע"מ נ' עורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ נפסק מפי כב' הרשמת הבכירה, גילה ספרא ברנע, כי: "הצדדים להסכם הנם גם הצדדים לשטר, בנוסף למבקשת ולחייבת מס' 1, ואין בכך שעושת השטר נכנסה להקפאת הליכים, טרם הגשת השטר לבצוע, כדי לשנות עובדה זו. ההסכם קובע גם את מתן שטר החוב בחתימת שני ערבים כאחד מהביטחונות (סעיף 5.1 להסכם) ואת סמכות השיפוט היחודית "בכל עניין הכרוך ו/או הנובע מהסכם זה". לא יכול להיות חולק כי שטר החוב כרוך ונובע מההסכם.

...

על כן ולצורך העניין – החלטתי לעיין מחדש בהחלטתי להעביר את התיק 12562-01-22 לתל אביב ולדון בבקשות הנתבעים כולן לדון בתיקים – ששניים מהם אוחדו בינתיים בהחלטתי מיום 11.1.2022 - באילת במקום בתל אביב.

כאמור לעיל – הטעות איננה של כב' הרשם אבני אלא של מותב זה. החלטת כב' הרשם ניתנה יום לאחר החלטת מותב זה. דיון והכרעה אתחיל ואומר כי החלטתי לקבל את בקשת המבקשת, לאחר שאני קובעת (והמשיבים למעשה אינם חולקים על כך(, כי די בסמכות מקומית כלפי אחד החייבים כדי לקבוע סמכות מקומית כלפי כולם.

ביום 21.3.24 הוריתי כי מעת שהוגשה ההיתנגדות לקיום השטר, על התובע להגיש בשנית בקשה לצוו עיקול, והפעם לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), ולא על פי תקנות ההוצאה לפועל, וכי אם לא תוגש בקשה חדשה על פי תקנות סדר הדין האזרחי עד ליום 28.1.24, יבוטלו הליכי העיקול שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

למרות טענות העמותה בהתנגדות לבצוע השטר, ולמרות שיש בטענות אלו בסיס מספיק כדי להצדיק מתן רשות להיתגונן מפני התביעה השטרית של התובע, אני סבורה שהשטר שהציג מהוה ראיה לכאורה לקיומה של עילה תביעה.

...

לטענת התובע, לבקשת האדמו"ר הוא נמנע מלנקוט הליכים נגד העמותה, אולם כשנה לאחר פטירת האדמו"ר, ומשנוכח שהעמותה אינה פורעת חובותיה, הוא חישב בעצמו מה סכום החוב, הגיע למסקנה שהחוב עומד על 640,000 ₪, מילא סכום זה על השיק, והפקיד אותו.

העמותה טענה גם לחוסר תום לב, הן בכך שהתובע לא גילה עובדות מסוימות בבקשתו (כגון שאחיו היה מנכ"ל העמותה) והן בכך שהתובע רשם את העיקול שהוטל על ידי לשכת ההוצאה פועל אחרי שכבר ניתנה החלטתי לפיה דינו של העיקול להימחק, אלא אם תוגש בקשת עיקול חדשה.

בדומה, אני מקבלת בשלב זה תשובתו של התובע, לפיה השיהוי נבע מרצונו להימנע מלתבוע את העמותה כל עוד האדמו"ר הקודם היה בחיים.

לסיכום, לאחר ששמעתי את התובע ואת טענות הצדדים ברוב קשב, אני סבורה שאין מקום לביטול העיקול על המקרקעין שבבעלות העמותה.

וכן: "... (א1)בקשה להארכת מועד להגשת ההיתנגדות האמורה בתקנה 106 המוגשת לאחר 30 ימים מיום שהומצאה האזהרה, תוגש ללישכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לבצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר, בכתב, בצרוף תצהיר, עיקר נימוקי ההיתנגדות והטעמים שלפיהם לבית המשפט הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר...ויעביר את הבקשה להארכת המועד עם כל המצורף לה לבית המשפט המוסמך לידון בתביעה על פי השטר;....(א3)בית המשפט שהועברה אליו בקשה להארכת מועד כאמור בתקנת משנה (א) או (א1) רשאי להאריך את המועד להגשת ההיתנגדות, והגשתה במועדים שקבע בית המשפט, תיחשב כאילו הוגשה בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה ויחולו עליה תקנות 106 ו-108;...." כמו כן, תקנות סד"א , מתייחסות להארכת מועד, כלהלן: בעבר חלה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), אשר קבעה כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בתקנות סד"א החדשות, הן תקנות סדר הדין– 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), נקבע בסעיף 176, כלהלן: "...נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". על אף השינויים בין התקנות, הרציונל המשפטי זהה הן בתקנות החדשות והן בתקנות הישנות, והנו לא לפגוע בכוחם של מועדים- אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות- ללא הצדקה ראויה ומנומקת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי להכרעה כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להידחות, ולהלן נימוקי: המסגרת הנורמטיבית לעניין הארכות מועד קבועה בתקנות ההוצאה לפועל ותקנות סד"א כלהלן: תקנה 109 לתקנות ההוצל"פ, קובעת בעניין הארכת המועד כלהלן: "....

בסופו של דבר נימוקי החייב אינם מוצקים ולא העלה הוא כל טענה של ממש מדוע יש לאפשר לו את הארכה הנדרשת לצורך הגשת ההתנגדות, ולא נימק כנדרש מדוע לא הגיש את הבקשה בזמן, ובמועד הנקוב בחוק, או למצער, מדוע לא הגיש את ההתנגדות בשלב מוקדם יותר מהשלב בו הוגש בפועל, ולכל הפחות ממועד בו נודע לו על ההליכים ולכל הפחות, סמוך לחודש 7/23.

לא נעלם מנגד עיניי כי עסקנין בשטר על סכום גבוה מאוד, אולם כאמור גובה השטר, אינו מהווה נימוק להארכת המועד להגשת ההתנגדות ובשים לב כי המבקש לא הצביע על נימוק המצדיק את הארכת המועד, אין מנוס, אלא להורות על דחיית הבקשה.

בסופו של יום, ולאור כל האמור, הגעתי להכרעה כי בענייננו ובנסיבות העניין לא מצוי בבקשה כל נימוק המצדיק סטייה מהקבוע בחוק ובתקנות, והבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, עד להגשתה בפועל, נדחית בזאת.