התנגדות לביצוע שטר חוב על בסיס מעמד ערבות

נטען כי הסכם זה גובש לאחר משא ומתן ממושך שנוהל בין הצדדים, עת היו מיוצגים בידי עורכי דין, במסגרתו סוכם כי אף שיתרת החוב עומדת על כ- 4.65 מש"ח, תועמד יתרת קרן החוב לפרעון על סך של 4.3 מש"ח (זאת אף שתיקי ההוצאה לפועל ניפתחו על בסיס ריבית חוקית בלבד, ובפועל, סכום החוב היה גבוה בהרבה מהחוב שנזכר בהסכם).

עוד הוסכם בהמשך כי במקרה של הפרת ההסכם, יחול שטר מישכון אחד – הוא שטר מישכון מס' 2008100231 מיום 10.6.08, מבלי שתעמוד לחברה ולחייב כל זכות להיתנגד לבצוע שטר מישכון זה (יצוין כי לפי הכרעת הנאמן, מישכון זה בוטל ביום 19.9.11 לאחר שאחים עאמר הגישה לרשם המשכונות בקשה למחיקתו).

לאחר שקבעתי כי הסכם הפשרה לא בוטל כדין על ידי אחים עאמר, משמעות הדברים היא כי התחייבויות הצדדים על פיו עומדות על כנן (זאת מבלי לגרוע מסמכותו של הנאמן לבחון את הסכם הפשרה ולאמוד את גובה החוב על סמך הנתונים שהוצגו לפניו), ואין לאפשר לאחים עאמר לחזור לאותם הסכמים "הסטוריים" ולאותן בטוחות שעמדו להן ערב ההסכם, אשר בוטלו במפורש בהסכם הפשרה.

בהקשר זה, אמנם בכותרת הנוגעת לזהות הנושה ("פרטי התובע"), סימנה אחים עאמר כי מעמד החוב הוא מובטח, ברם בהמשך, בתביעת החוב שהוגשה בכתב יד, לא ציינה מאומה תחת הכותרת "במידה והינך נושה מובטח, נא ציין את פרטי הערובה שבידך, תאריך נתינתה ושוויה לפי שומה". גם בתביעת החוב המקוונת שהגישה, ציינה בכלליות וללא כל פירוט כי בידיה: "המחאות זכות ומשכונות קרקע, שיקים", ואולם בציון כללי בלבד של פרטי הערובה לא סגי.

...

הקדמה: לפני ערר על הכרעה ראשונה מיום 24.10.18 בתביעת חוב של המערערת ועל הכרעה משלימה מיום 26.3.19 של עו"ד נפתלי נשר, בתפקידו כנאמן לנכסי החייב, אבו סאלח טאהר (להלן: "הנאמן" ו"החייב" בהתאמה), במסגרתן נקבע, על צד העיקר, כי יש לחלק את ההכרעה בתביעת החוב של המערערת לשתי תקופות, כשביחס לתקופה הראשונה (חובות שנוצרו עובר לתקופת ההקפאה) יש להכיר בחוב של החייב כלפי המערערת על סך של 1,221,423 ₪ בדין רגיל; ואילו ביחס לתקופה השנייה (חובות שנוצרו ממועד ההקפאה ואילך), הרי שדין הדרישה להידחות, בין על הסף ובין לגופה.

נימוק נוסף שעליו הצביע הנאמן בדחותו את רכיבי החוב ביחס לתקופה השנייה, הוא הנימוק המבוסס על סעיף 72(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע בזו הלשון: "אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה". בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנאמן שלפיה במועד שבו שילמה פקפלסט את הכספים לצדדי ג', על פי המחאות הזכות, כבר ידעה כי נעשה על ידי החייב מעשה פשיטת רגל, אשר בגינו ניתן היה לפתוח נגדו בהליך של פשיטת רגל, והראיה לכך היא שכבר במסגרת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה, אשר נתבקש במקור להחילו גם על החייב, צוין כי החייב ערב לחובות של החברה וכי היקף חובות החברה נאמד בעשרות מיליוני ₪ (בקשה זו הוגשה ביום 2.3.10, עובר לביצוע התשלומים הנטענים מכוח המחאות הזכות).

בנסיבות אלה, סבורני כי מוצדק היה לראות בהסכם סמוי זה כהסכם פסול ובלתי חוקי, שהנו בטל לפי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, וכן נכון וצודק היה לחרוג מכלל ההשבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים ולהורות על שלילת סעד ההשבה במלואו.

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, הערעור על הכרעתו הראשונה של הנאמן מיום 24.10.18 ועל הכרעתו המשלימה מיום 26.3.19 נדחה, בין על הסף ובין לגופו, על כל טעמיו ונימוקיו .

בנובמבר 2015 בית משפט נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה ההיתנגדות לבצוע שטר החוב תיתקבל כנגד הפקדה בגובה קרן הפיקדון הקבועה בחוזה השכירות ולאחר שלא הופקד הפיקדון נדחתה ההיתנגדות בדצמבר 2015.

ב) באשר לשאלה האם חוזה השכירות בטל מעקרו (כנטען על ידי הנתבעות בטענה שלמשכיר אין מעמד במקרקעין): נקבע, כי החוזה אינו בטל מעקרו ועסקינן בחוזה תקף המקים זכויות וחובות לשני הצדדים.

על כן, על בסיס תיכתובת מחודשים נובמבר - דצמבר - 2015 ועדויות נקבע התאריך ה- 31/12/15 כתאריך שבו כבר היה ברור לשני הצדדים כי אין בכוונת השוכרת לעשות עוד שימוש במושכר וכי המשכיר זכאי להשכירו לאחר.

...

נקבע, כי החוזה לא בוטל בסמוך למועד כריתתו ונומק כיצד בית משפט קמא הגיע למסקנה זו. ג) באשר לשאלה האם המשכיר היה רשאי להגיש לביצוע את שטר החוב: נדחו טענות הנתבעות ולפיהן המשכיר לא היה רשאי להגיש את השטר לביצוע.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הערעור מהנימוקים כדלקמן: א) בהתאם לתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ניתן לדחות את הערעור בשל כך שלא ראיתי מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

נקבע כי לנתבעת טענת הגנה הראויה לבירור כי לא חתמה באופן אישי על שטר החוב ולכן לא חייבת מכוחו: "בכל הנוגע לחיוב הנתבעת 2 על בסיס החתימה בתחתית שטר החוב כערבה, הנתבעת הציגה העתק של שטר החוב בטרם מולאו פרטיו ובה אין את חתימתה או פרטיה כערבה. עיינתי בשטח החוב המקורי ועל פניו ניתן לראות כי שמה של הנתבעת 2 כערבה הוסף בשלב מאוחר יותר ובעט אחרת. בנוסף החתימות ליד שמות הערבים הנן חתימות אשר שונות באופן מהותי מהחתימה הפשוטה של הנתבעת אשר הוצג בפני כי חותמת על כל המסמכים בצורה של לולאה פתוחה והיפוכה.

על בסיס בקשת הבצוע ומתן רשות להיתגונן היתקיים קדם משפט ביום 19.2.18 בו ביקש ב"כ התובעת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף עילות חדשות לצד העילה השטרית.

בתצהיר אין היתייחסות לנסיבות מילוי השטר על ידי התובעת ורישום פרטי הנתבעת בו. בתצהיר הנתבעת חזרה על הטענות בתצהיר התומך בהתנגדות כי שטר החוב נחתם לאחר מסירה השיקים הראשונים שנמסרו לתובעת וכי היא מילאה את פרטי אביה, חתמה בשם החברה ואביה חתם כערב.

יוער כי כנספח להתנגדות ולתצהיר צורף, מעבר לצילום שטר החוב שצלמה הנתבעת במעמד החתימה, גם שטר חוב נוסף לטובת התובעת, אולם בנוסח שונה ללא הלוגו של התובעת בראשיתו.

...

לא הוכח סיכום מוקדם כי הנתבעת תחתום על ערבות אישית ומכלול נסיבות העניין, לרבות מועד חתימת השטר, אינן מטות את הכף לעבר המסקנה כי תנאי לביטול ההליכים כנגד החברה היה חתימה אישית של הנתבעת, ולא הסתפקו אז בחתימת רחמני בלבד.

סוף דבר התובעת הגישה לביצוע שטר חוב הנחזה להיות בעל שתי חתימות של ערבים.

על כן התביעה נדחית.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) בת"ט 35724-11-17 מיום 10.11.2019, בגדריו נדחתה היתנגדות המבקש לבצוע שטר חוב – וזאת עד להכרעה בעירעור על פסק הדין.

לשם הבטחת התחייבות זו, הופקדו בנאמנות "שטר חוב פתוח" וערבות אישית בשם המבקש.

בפסק דינו מיום 27.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי היתקיימו התנאים להעברת הבטחות לידי המשיב, והורה לנאמן "למלא בכתב ידו בשטר החוב את הסכום שנקבע כי על בירמן [המשיב – י' א'] לשלם לנושים במסגרת פסק הדין שאישר את הסדר נושי בירמן". על בסיס פסק דין זה ובהתאם לאמור בהסדר הנושים, הושלם שטר החוב על-ידי הנאמן כך ששוויו הועמד על 7,800,000 ש"ח והוא נימסר למשיב.

אולם, מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" ((ע"א 486/19 יורשי המנוח יוסף צבן ז"ל נ' חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (24.2.2019))).

...

דין הבקשה להידחות.

במקרה דנן, אני סבור כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

במהלך השנים הגמישה הפסיקה עמדה זו ככל שנוגע להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר, וזאת על מנת שלא למנוע מבעל הדין את יומו בבית המשפט מנימוקים פרוצדוראליים ולאור מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות.

המשיבה מפנה בטיעוניה להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי כנגד חברת חסון, וטוענת כי המבקש הודה בקיום חוב של החברה כלפיה בהקף של כ- 520,000 ₪, ועל כן לשיטתה, היתנגדותו לפרעון החוב שבבסיס השטר הנה "הגנת בדים". בתשובה לטענה זו מסביר המבקש כי התצהיר עליו נסמכת המשיבה נועד לאמת את נתוני הספרים של חברת חסון.

שכן, גם אם המבקש חתם על השטר שלא כערב דינו כדין מסב מתוקף סעיפים 55 ו- 56 לפקודת השיטריות, ובהתאם עשוי הוא לחוב על-פי השטר גם אם תיתקבל הטענה.

...

אשר לשאלת האותנטיות של חתימתו של המבקש על ההמחאה אני סבור יש לשמוע ראיות בנוגע לנסיבות החתימה על גבי ההמחאה מפי המעורבים בדבר, ואף יתכן ותידרש בדיקת החתימה על ידי מומחה.

לאור טענות ההגנה הלכאוריות שהעלה המבקש בתצהירו אני מקבל את ההתנגדות ונותן למבקש רשות להגן מבלי לקבוע חובת הפקדה בגינה.

לעניין האיחור בהגשת ההתנגדות אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה, ללא קשר לתוצאות הדיון, הוצאות בסך של 1,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.