בשים לב לעדותו של פרדי בתצהירו כי לא קרא את ההסכמים לפני חתימתם, הרי שהוא מנוע מלטעון טענת הטעה באשר להחתמתו על 2 שטרי חוב להבדיל משטר חוב אחד כפי שלטענתו הוסכם בעל פה.
מאחר והערבים הצהירו בתצהיריהם שהוגשו בתמיכה להתנגדות כי הם מאמינים לאמור בתצהירו של פרדי, הרי שגם הם מנועים מלטעון כי הוטעו על ידי ששת בכך שהוחתמו על 2 שטרי חוב שונים ולא על שטר חוב אחד בשני העתקים.
כאמור ,הצדדים סיכמו ביניהם על רשימה סגורה של סעיפים מבין סעיפי ההסכם שבגין הפרתם יחול חיוב בפצוי מוסכם כמופיע בסעיף 16.7 להסכם הזכיינות (6.6 ,6.9, 6.10 ,8.1 ,8.2 ,8.3 ,10.1 ,10.2).
התוצאה היא שדוחה את רכיב התביעה הנוגע לשטר החוב שהוגש על ידי ששת לבצוע בלישכת ההוצאה לפעול לצורך חיוב "דף חדש" והערבים בתשלום הפצוי המוסכם בסעיף 16.7 להסכם הזכיינות.
...
מנגד אני סבורה כי היה מצופה שחברת ששת תבצע רישום מדויק של הסחורה במעמד איסוף הסחורה מחנותה של "דף חדש" ולא כפי שעשתה בפועל, שעה שהרישום של הסחורה נעשה רק לאחר שהסחורה הובאה למחסני חברת ששת ומבלי שמי מטעמה של "דף חדש" נכח בעת הרישום וחישוב עלות שווי הסחורה.
בשים לב לכך שהתביעה שבפניי הינה על סך של 200,000 ש"ח בלבד, כגובה סכום שטר החוב, ולאור החוב הנטען בסך של 621,793.13 ש"ח, סכום חוב ,לאחר שנפרעו שיקים בסך של 120,000 ש"ח מתוך תשלום בסך של 500,000 ש"ח שניתן לששת במסגרת פריסת החוב, הרי שאני סבורה שהדיון בטענת הקיזוז של "דף חדש" אינו נדרש בשלב זה, שכן תוצאה של קבלת טענת הקיזוז באופן מלא, חלקי או דחייתה, ממילא היו מותירות את יתרת החוב בסכום גבוה מסכום התביעה.
סיכום
לאור מסקנותיי דלעיל, אני מקבלת במלואה תביעת כפר השעשועים בתא"מ
37843-04-11 .
