התנגדות לביטול פסק דין שניתן בגלל אי התייצבות בדיון

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הדס שכטר ישראלי) מיום 2.10.21 בת"א 53084-11-17 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לביטול החלטה שניתנה בהסכמתו, במהלך דיון שהתקיים ביום 12.9.21 בבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

בהמשך, ביום 18.5.21, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה, בשל אי התייצבות המבקש לדיון.

המשיב מיתנגד לבקשה.

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

משלא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, בתקופה של כשנה וחצי, ומאחר שלא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם לא יתאפשר לו להגיש את הערעור, אין מקום להתיר הגשתו.

לאור האמור, הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נדחית.

החלטה זו ניתנת לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בו נחקרו המצהירים (מלבד מארון אשר תצהירו נמשך מהתיק בשל אי התייצבותו לדיון) ולאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

הם ביקשו לרשום את מלוא הזכויות בחלקה על שמם, כשהם מתבססים על צו קיום צוואה שניתן אחר אביהם דיב ועל חזקה ושימוש מרובי שנים בחלקה ללא היתנגדות או טענה לזכות מצד אחרים, ואכן עם סיום הליכי ההסדר נרשמה החלקה במלואה על שם התובעים, כיורשי אביהם דיב.

התובעים אשר עפ"י עדותו של עו"ד באבא ידעו כבר אז (ועוד הרבה לפני כן) על הויתור של נימר לטובתם, ונביל (ולפחות הוא) ידע וקיבל לידיו את מיסמכי הויתור, לא העלו כל טענה כנגד החזרה מהמתנה; נדמה לכאורה כי אין הצדקה לראות בתביעתו של נימר, לאחר חתימתו על מיסמכי הוויתור, היתנהלות במירמה המצדיקה את ביטול הליכי ההסדר ואת פסק הדין שניתן בעיניינם, שעה שניתן לראות בעצם הגשת התביעה כחזרה מהמתנה, אשר יכלו אז התובעים לטעון כנגדה מכוח הדין.

...

לצד כל הקשיים איתם יצטרכו התובעים להתמודד בדרך לסעד המיוחל, אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם, כפי שיפורט להלן.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה למתן סעד זמני.

אני קובעת את התיק לקדם משפט ביום 17.7.23, שעה 11:00.

במסגרת החלטה זו, בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים לסלק על הסף את בקשת משיב 1 (להלן: כרמלי), בגדרה התבקש להורות על ביטול פסק דין שניתן בהסכמה, וזאת בשל אי-התקיימות תנאי מתלה שניצב בבסיס הסכמות הצדדים.

ואולם, המבקשים לא התייצבו לדיון זה, חרף העובדה שבקשותיהם לדחיית הדיון – ובכלל זאת, בקשה שהוגשה על-ידם ערב הדיון – נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי.

בבקשה זו נטען, בעקרו של דבר, כי לא היה מקום להורות על מינוי כונס נכסים, הן מאחר שלא ניתנה החלטה "מסודרת ומפורשת" על ביטול פסק הדין השני, הן מאחר שהדיון בבקשה הראשונה לביטול פסק הדין נעשה במעמד צד אחד.

יצוין, כי יתר הצדדים להליך, ובכללם הדיירים והממונה, לא היתנגדו לקיום דיון בבקשה השנייה לביטול פסק הדין בגדרי ההליך המקורי.

...

שנית, על מנת להפיס את דעתם של המערערים, שבתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון האמור, ובאתי לכלל מסקנה כי אין ללמוד ממנו את שהמערערים מבקשים ללמוד ממנו.

כך או אחרת, המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי בנסיבות ענייננו, בדין נהג כרמלי כאשר הגיש את הבקשה השנייה לביטול פסק הדין בגדרי ההליך שבו ניתן פסק הדין; ובדין נדחתה בקשת המערערים לסילוק בקשה זו על הסף.

סוף דבר דין הערעור להידחות.

כתב התביעה המותקן נימסר לידי המבקש ביום 05.04.22, אך בנגוד ליתר הנתבעים, הוא לא הגיש כתב הגנה חרף העובדה שהוא התייצב לפגישת המהו"ת וכן להליך הגישור שהתקיים לאחר מכן אצל המגשר עו"ד ביני בר לב. בתאריך 13.03.23 ניתן לבקשת התובעת פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקש לפיו הוא חוייב בתשלום מלוא סכום התביעה בנוסף לשכר טירחת עורך דין והוצאות.

התובעת מיתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים: הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ובחלוף המועד הקבוע בתקנות ללא בקשה מפורטת להארכת מועד.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מעוגן בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ולפניו בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אשר קובעת כדלקמן: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו;". פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל בשני מצבים: האחד, מצב שבו צד להליך אינו מתגונן משום שכתב התביעה לא הומצא לו. במקרה כזה, יבוטל פסק הדין מתוך חובת הצדק וזאת מאחר שלא ניתן לנתבע יומו בבית המשפט ונמנעה ממנו זכות הגישה לערכאות, שקבלה מעמד חוקתי.

כבר נפסק כי בבואו לידון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על בית המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון, מה הייתה הסיבה לאי התייצבות לדיון וביחס לכך יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זילזול בבית המשפט כלומר היתעלם ביודעין מההליך השפוטי או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו (ראו: ע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 02.02.09); רע"א 4425/98 מזרחי נ' בן חמו (פורסם בנבו, 30.11.00); רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג (פורסם בנבו, 01.10.02); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (פורסם בנבו, 22.05.12)).

...

החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן טעמיי.

המבקש בחר להתעלם מההליך המשפטי, לא הגיש כתב הגנה והתעלם מההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו עד שבסופו של דבר כאמור ניתן פסק דין כנגדו.

סוף דבר הבקשה לביטול פסק הדין, נדחית בזאת.

בהסכמת הצדדים נקבע כי יינתן פסק דין בעירעור על יסוד הודעת העירעור וטיעוני ב"כ הצדדים בדיון.

בימ"ש קמא דן בהתנגדות ביום 19.12.22 בהיעדר התייצבות המערערים למרות שהמערער 2 לא התייצב בשל מחלה.

בית משפט קמא שגה בכך שלא המתין לחלוף התקופה שקבע בהחלטתו להפקדת כל סכום הערובה ובכך שהסתפק באי הפקדה של חודש ינואר לצורך מתן פסק דין הדוחה את ההיתנגדות.

פסק הדין מיום 19.2.2023 הוא פסק דין פורמאלי שניתן בגין אי תשלום הערובה.

טענת המערער בתצהיר ההיתנגדות לבקשה לבצוע שטר היא כי סוכם בין המשיבה 1 לבין צד שלישי (בעל מניות במשיבה 2) על ביטול העסקה והשבת השטר לידי המערערים, תמורת עסקה חדשה שהמערער אינו צד לה ואינו ערב לה. עוד הוסיף כי העסקה שבגינה ניתן השיק בוטלה, וכי המשיבה 1 קיבלה לידיה את כל התמורה מהמשיבה 2.

...

בימ"ש קמא החליט, בצדק, שלא להיעתר לבקשת דחייה נוספת.

איני מקבלת את הטענה.

לנוכח כל האמור אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערים לשלם למשיבה 1 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.