התנגדות ועדת ערר מחוזית להסדר בעתירה מנהלית

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 2211-07-16 מנור ואח' נ' ועדת ערר מחוזית מחוזית מחוז חיפה, משרד הפנים ואח' עת"מ 28039-07-16 ישי נ' ועדת הערר לתיכנון ובנייה חיפה ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא העותרים בעת"מ 2211-07-16 העותר בעת"מ 28039-07-16 1. פרופ' שי מנור ת.ז. 025686734 ו וטלי הוכדורף-מנור ת.ז.038652814 2. אורן מלברגר ת.ז 029091535 ורוית מלברג ת.ז 031996200 3. זכר קיצ'ין ת.ז 303908818 ואירנה ק'יצין ת.ז. 303908859 ע"י ב"כ עו"ד דן מרויץ ואח' יונתן ישי ת.ז. 23613474 ע"י ב"כ עו"ד משה פרזנצ'בסקי ואח' המשיבים .1 ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה, משרד הפנים ע"י עו"ד שלומית שושני קפלן פרקליטות מחוז חיפה .2 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה חיפה ע"י עו"ד קרן גולדשמיט מהשרות המשפטי חיפה .3 ט.י. טרה יזמות בע"מ ע"י ב"כ משרד עוה"ד הררי טויסטר ושות'-אילנה בראף-שניר ואח' פסק דין

העותרים ניצלו את החזרת הדיון לועדה והעלו בפניה טענה מקדמית חדשה בנגוד להסדר הדיוני ולא לפי המלצתי, טענה באשר למשמעות אישורה של תכנית המתאר המחוזית חפ/2000 לגבי היתר הבניה המבוקש, ועדת הערר דנה גם בטענה זו ודחתה אותה.

משמעות הדבר כי נשללה מבחינת עובדתית טענת העותר כי במקרה זה קיימת סטייה ניכרת לפי תקנה 2(6) לתקנות סטייה ניכרת הנ"ל. העותר בעל המיגרש הגובל מיתנגד לחריגה מתנאי התכנית והשאלה היא האם ניתן במקרה זה להקל על מבקשי התכנית בדרך של הליך "הקלה" לפי סעיף 149 לחוק התיכנון והבניה ואם התשובה חיובית האם נידרש הליך הקלה נפרד או ניתן להסתפק בדרך בה בחרה וועדת הערר אשר קיימה דיון בטענת המתנגדת כאילו מדובר בהליך של הקלה.

...

לאחר בחינת עמדות הצדדים החלטתי כי הדיון בעתירות ייערך במאוחד, במהלך הדיון בעתירה ולאור טענת העותרים כי נמנעה מהם האפשרות להציג בפני ועדת ערר את חוות דעתה של האדריכלית רות בלומנפלד, המלצתי לצדדים להחזיר את התיק לוועדת הערר על מנת שתבחן גם את חוות דעת האדריכלית מטעמם של העותרים, הצדדים הסכימו להמלצתי והוסיפו כי הם מסכימים שלאחר החלטת הועדה יוכלו לחזור להמשך הדיון מבלי לתקן את כתבי הטענות וכל צד יוכל להתייחס למצב העדכני במסגרת עיקרי הטיעון מטעמו.

הסיבה שהוצגה מטעם ועדות התכנון ל"הנחה" זו היא תכנונית מובהקת, מדובר ברחוב עם טופוגרפיה שיפועית חדה המייצרת אילוצי תכנון שאישורם אינו מצביע על חריגה ממתחם הסבירות ודין הטענה להידחות.

סיכום לאור כל האמור למעט בנושא כבש הגישה לחניה אני דוחה את העתירות, החלטות וועדת הערר אינן חורגות ממתחם הסבירות ולא נפל בהן פגם כל שהוא המצדיק את ביטולן.

חשוב לציין כי וועדת הערר פעלה בפתיחות בחנה את טענות הצדדים ובחנה גם תכנון חלופי מוצע על ידי אדריכלית מטעם העותרים והסכימה לקבל חלק מטענות העותרים בנושא חישובי השטחים ובסופו של יום לאחר הליך תכנוני מקיף ערכה ועדת הערר איזונים ראויים בין מטרות תמ"א 38 לבין שמירה על זכויות העותרים/השכנים הגובלים והגיעה למסקנה שיש להתיר ליזם לקבל היתר בנייה בכפוף לקיום תנאים שנקבעו.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 6138-08-22 מרבך ואח' נ' ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקשים 1. ד"ר עמיקם מרבך 2. פרופ' אבישי צדר המשיבים 1. ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה 2. הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה 3. מבנים תוצרת הארץ בע"מ 4. יהודה שמואל (פורמאלי) 5. צביה אריאלי (פורמאלי) 6. יורם שמחה אדלר (פורמאלי) 7. ג'ורג' גראוס (פורמאלי) 8. עדי יהונתן בון סגל (פורמאלי) 9. בת שבע גרשון (פורמאלי) החלטה

לטענת המשיבה 2, המבקשים חפצים במסגרת העתירה העתידית לתקוף את הסדרי התנועה שאושרו על ידי המשיבה 2 ולאחר מכן על ידי המשיבה 1 בהחלטתה מיום 19.6.22.

לטענתה, אין הצדקה להמתנה להחלטת מחלקת השימור שכן עתירה מנהלית מוגשת בשל טענה כי הרשות פעלה בחוסר סבירות או מידתיות ולא ניתן לטעון כלפי ועדת הערר שפעלה שלא בסבירות כאשר החזירה את התיק למחלקת שימור וככל שסברו המבקשת שיתר החלטות הוועדה אשר דוחות את היתנגדותם ניתנו בחוסר סבירות או מידתיות, עליהם להגיש עתירה ולתקוף החלטות אלו.

...

מוסיפה המשיבה 2, כי ועדת הערר עמדה על כך שהחזרת התיק אליה, נועדה אך ורק לשם קיום הוראות חפ/2000 לעניין הצורך בהגשת תיק תיעוד ובחינת מחלקת שימור בכל מבנה שהוקם לפני 1970 והבהירה כי יתר הטענות נדחות.

מקובלת עלי גם טענת המשיבה 1 לפיה, יעיל יותר דווקא לסיים בהקדם האפשרי כל מחלוקת בעניין הפן התחבורתי על מנת שהדיונים הנוספים ייערכו על בסיס תכנוני מקצועי סופי וברור, וממילא שמורה למבקשים זכות להגיש ערר על כל החלטה חדשה של הועדה המקומית, בקשר עם סוגיות שלא הוכרעו בהחלטה.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

"אני בניתי לפני 20 שנה וזה נכון. אני רוצה לתת חומר רקע כמו שהמבקשת אמרה. היינו בועדת ערר, נקבע כי אסור להגביה לה את הגג ושאסור לה לשנות את גג הרעפים. אני רוצה לתת לבימ"ש ולעו"ד לצד השני מכתב שהוצאתי לעריית הרצליה, שמעיד שאנו מחכים לתגובה של עריית הרצליה על היתר הבנייה. אני לא מיתנגד לבנייה של המבקשת, אלא אני מיתנגד למה שועדת ערר מחוזית לא התירה ואמרה אסור, ועיריית הרצליה הוציאה היתר כזה. עכשיו אנחנו מחכים לתגובה של עריית הרצליה, היינו גם בעתירה מנהלית. מה שאני עכשיו הראיתי לביהמ"ש זה על הבנייה על הגג, עכשיו יש את הגג שלי. אני בשנת 2000 בניתי ועשיתי יסודות וקידוחים, והגברת רוצה לבנות על זה, והיא צריכה לשלם 50%. הוצאתי לה חוו"ד, היא ביקשה בצורה יפה והבאתי לה חוו"ד מסודרת של שמאי. בהתחלה בעלה אמר אין בעיה אמר אני אבוא אליך ואסדר את עניין התשלום. לאחר כמה ימים ראיתי שהתחילו לעבוד, זה היה בתחילת אוגוסט בזמן שהיא עברה דירה ליד. שאלתי מה קורה עם זה? הם אמרו עוד כמה ימים, ואחרי כמה ימים הוא היתרחק ונעלם. שאלתי מה קורה? והוא אמר אתה רוצה מחיר מופקע." (עמוד 4 ש' 18-29) בעיניין הפיגומים טען המשיב כי הוא הסיר את הפיגומים בהסכמת הקבלן של המבקשת לאחר שהוא הבהיר לו שהפיגומים יושבים על מעבר של בלוקים והקבלן אמר לו "לפרק את זה. אני פירקתי ברשות הקבלן שלה". (שם, ש' 30-33 וכן עמוד 6 ש' 8-9.

הוא פנה למשיב וניסה להגיע איתו להסדר בעיניין הבניה, אך המשיב לא ענה לפניותיו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים וכן את עדותו של כוכב עלתה בפניי התמונה הבאה.

סוף דבר, כיוון שהמבקשת בונה בהיתר, נאסר על המשיב להפריע בכל דרך שהיא לעבודות הבניה של המבקשת ועליו לאפשר את התנהלותן התקינה.

היתנגדותם נדחתה, ואף ערר התובעים על ההחלטה בהתנגדות בפני ועדת הערר המחוזית - נדחה.

נטען, כי התובעים יכלו להשיג על ההחלטות המנהליות של מוסדות התיכנון במסגרת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ומשלא עשו כן יש לדחות את התביעה מחמת אי מיצוי הליכים.

בדיון מיום 13/11/22 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני, לפיו יוגשו סיכומים בכתב על בסיס החומר הקיים בתיק, ללא חקירת המצהירים ומבלי להודות בטענות הצד שכנגד (עמ' 4 לפרוטוקול).

ראו: ס' 30 לסיכומי הנתבעים; תשובת הבהרה מס' 2; הסיפא לתשובת ההבהרה מס' 6; הסיפא לס' 11 לסיכומי התובעים; החלטות הועדה המקומית וההחלטה בערר אשר דחו את טענות התובעים בעיניין זה. כן ראו בג"ץ 2029/22 אבנר חדד נ' המטה לבטחון לאומי - משרד ראש הממשלה (14/7/22); עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב (23/8/08), ס' 8 אף ממנו עולה לכאורה, כי תקיפת היתר הבניה שניתן על ידי הועדה המקומית היא בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

...

אלא, שבראי קביעותיי דלעיל, אף דינן להידחות בהיעדר הוכחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.

המאשימה לא הגישה עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר שחייבה אותה לתקן בעצמה את התוכנית, אך לא פעלה לתיקון התוכנית; המבקשים, מנגד, הגישו עתירה מנהלית במטרה לבטל את החלטתה של ועדת הערר אך עתירתם נדחתה (עת"מ 46541-07-17 מיום 23.08.2018).

לא ניתן להלום מצב שבו ועדת הערר מורה הוראה, והועדה לתיכנון ובנייה מיתעלמת מהוראתה, בטענה כי מדובר בהוראה שגויה: "ועדת הערר מצויה מעל הועדה המקומית בהירארכיה התכנונית... במסגרת סמכותה של ועדת הערר, במסגרת ערר שהוגש לה, היא רשאית להחליף את שיקול דעתה התיכנוני של הועדה המקומית בשקול דעתה התיכנוני שלה, ולקבל החלטה תכנונית אחרת מזו שקבלה הועדה המקומית" (עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת (לישכת המסחר) נ' ועדת ערר לתיכנון ולבנייה מחוז דרום, סעיף 13 (12.2.2004); וראו גם עע"מ 2131-12 טל [טוקוולי] נ' ועדת ערר המחוזית ת''א, סעיף 18 (16.1.2013)).

ועדיין, קשה לקבל מצב שבו המבקשים נכנסים להליכי תיכנון שעל פי לשון ועדת הערר המאשימה היא זו שהייתה צריכה לפעול לבצעם, נתקלים בהתנגדות המאשימה, ובסופו של דבר המאשימה אף מגישה נגדם כתב אישום.

בכל הכבוד – המאשימה אינה יכולה לדבר בשני קולות, ולעמוד כעת על חומרת העבירות: אם החליטה להגיע להסדר מותנה עם המבקשים, חזקה עליה ששקלה כנדרש, והחליטה אחר ששקלה כנדרש, שניתן להסתפק בכך, ולא "ללכת עד הסוף על הרשעה". מעבר לאמור, אזכיר כי עוד לפני "סאגת" ועדת הערר, קבע האדריכל קולמן כי נפל פגם מצד הועדה גם בהיתר שניתן לתב"ע מלכתחילה.

...

הותרת ההליך הפלילי, גם אם תביא בסופו של דבר להרשעה בגין עבירות בנייה בנסיבות המתוארות (וכמובן, זה אינו השלב לקבוע דבר בנושא), תותיר טעם ציבורי שאינו טוב.

אני סבור כי הדרך הנכונה לפעול בה היא לאזן בין מחדלי המאשימה להוראות ההסדר המותנה, שמלבד האיחור בביצוע כבר קוים בפועל, ולמעשה להשיב את המבקשים למצבם לו היה מקוים ההסדר המותנה תוך ארכה, כפי שמצופה היה שייעשה.

לאור כל האמור, אני מורה על ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשמים 4,2,1 ו-5.