התנגדות הסתדרות לפיטורים בבוררות

ועד העובדים בערייה וההסתדרות היתנגדו לפיטורים ודרשו להעביר את המחלוקת לבוררות מכח סעיף 70 לחוקת העבודה.

...

כמו כן, הבקשה במהותה הינה צו עשה לשינוי מצב קיים (ולא צו למנוע) אשר התנאים לנתינתו מחמירים יותר וגם מטעם זה לא מצאנו לנכון לקבל את הבקשה.

בהתאם, אנו מקבלים את גישת העירייה ודוחים את בקשת המבקש לסעדים זמניים.

סוף דבר: הבקשה לסעדים זמניים - נדחית.

בשלב הבא, נוכח היתנגדות ההסתדרות לפיטורים ובהתאם לחוקת העבודה, עברה ההכרעה לבוררות מוסכמת.

...

מבקש הסעד נדרש להראות, שנזקו אם לא יינתן הסעד הזמני, והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד, אם יינתן הסעד והתביעה תדחה בסופו של דבר.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, אני סבורה כי יש ליתן משקל לטענות העובדת בשאר לנזק שעשוי להיגרם לה אם יוותר צו העיקול על כנו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לערוך איזון ראוי בין זכותה של המועצה להבטחת ביצוע פסק הדין בתביעתה, לבין זכויותיה הקנייניות של העובדת וזכותה למחייה בכבוד, שהן זכויות בעלות מעמד חוקתי.

עוד קבע בית הדין כי מי שהיה אמור ליזום ולקדם את הפניה לבורר היתה המועצה, אשר ביקשה לפטר את העובדת ולא ההסתדרות אשר היתנגדה לפיטוריה.

...

על רקע האמור הגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן צו הצהרתי לפיו פיטוריה של העובדת על ידי המועצה בטלים.

בהתחשב במועד הדיון הקרוב (3.4.13) ובשל שיקולים של מאזן הנוחות, סבור אני כי אין מקום להורות בשלב זה על הפסקת עבודתה של העובדת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

נוכח טענות המועצה בנוגע למעורבות בית הדין הרבני בהעסקתה של העובדת, אני מורה על צירופו של בית הדין הרבני כמשיב נוסף לערעור.

ביום 30.10.12 ניתנה לעובדת הודעה על הפסקת עבודתה, חתומה על ידי יו"ר המשיבה, מר חזיזה; בסעיף 6 להודעה נכתב: "בהתאם לחוקת העבודה מכתבי זה מועבר גם אל ועד העובדים וההסתדרות במטרה לקבל הסכמתם. ככל והחלטה זו תתקל בסרוב נפעל בהתאם להוראות החוקה" ביום פנה 15.11.12 מר אזולאי במכתב למר חזיזה, ובו הביע את היתנגדותו לפיטורין; מר אזולאי אף הרחיב והבהיר, תוך אזכור ההלכה, כי משההסתדרות מיתנגדת לפיטורי העובדת, הרי שלא ניתן לפטר את העובדת טרם יישוב חילוקי הדיעות או קבלת החלטת בורר בעיניינה.

...

בנוסף לכך טוענת המשיבה כי על המבקשת היה לבקש לפנות לבורר לאחר החלטת השימוע ומשלא עשתה כן, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.

לאור האמור אנו קובעים שפיטוריה של העובדת בטלים.

למען הסר ספק אין אנו קובעים קביעה זו או אחרת לגבי זהות המעסיק האמיתי של העובדת ואין מניעה שהמשיבה תעלה את כל הטענות הללו בפני כל פורום שהיא תמצא לנכון.

מסיבה זו גם לא מצאנו שיש לצרף להליך הנוכחי את בית הדין הרבני מאחר ומי שפיטר את העובדת היא המשיבה, ממנה מקבלת המבקשת שכר מזה 15 שנה.

הנתבעת טענה כי משהתנגדה ההסתדרות לפיטורי התובע, נדון עניינו בועדת השניים; ומשנציג ההסתדרות בועדה היתנגד אף הוא לפיטורים, הופנתה המחלוקת להכרעת הבורר, שגם בפניו העלו ההסתדרות והתובע, כל אחד בנפרד, את טענותיהם כנגד הפיטורים.

...

לפיכך, אנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין חלף הודעה מוקדמת את הסך של 17,000 ₪.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תביעת התובע לביטול פיטוריו - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע: פיצוי בגין פטורים שלא בתום לב בסך של 35,000 ₪, הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 53,500 ₪, חלף הודעה מוקדמת בסך של 17,000 ₪.