התנגדות בעלי תחנת דלק להקמת כביש

לפי התכנית, החלק הצפוני של החלקה ייעודו תחנת דלק; והחלק הדרומי של החלקה ייעודו שטח צבורי פתוח (להלן - "שצ"פ"), ונקבע לגביו כי "השטח מיועד להקמת סוללת עפר מגוננת (הפרדה אקוסטית בין כביש גהה למגורים)". בשנת 1993 הפקיעה המשיבה 2 שטח של 2,836 מ"ר מן החלקה, היינו, את כל החלק הדרומי של החלקה.

לחלופין מבקשים הם לבטל את החלטת הוועדה המחוזית (המצוטטת לעיל), ולקבל את ההיתנגדות שהגישו לתכנית, באופן שהייעוד שהוסף בתכנית ביחס לחלק הצפוני של החלקה ("דרך ו/או טפול נופי") יבוטל; הייעוד שנקבע בתכנית ביחס לחלק הדרומי של החלקה (שצ"פ) יבוטל; וייקבע כי ייעוד החלקה כולה יהיה תחנת דלק, זאת כפי שהיה המצב התיכנוני המאושר, בחלקה הצפוני בלבד של החלקה, טרם הפקדת התכנית.

גם טענות העותרים בענין שינוי ייעוד החלק הצפוני של החלקה, לייעוד של "דרך ו/או טפול נופי", דינן להדחות, שכן, התכנית הכוללנית איננה פוגעת בתכניות מאושרות (ובכלל זה, התכנית שמכוחה הוקמה תחנת הדלק לפני 60 שנה); ושנית, בתכנית הכוללנית עצמה (בסעיף 3.12.1) נקבע כי אחד השימושים המשניים המותרים בייעוד זה הוא "תחנת תידלוק בהתאם לתכנית מאושרת החלה במקום". הדרך היא ליזום תכנית חדשה כפי שציינתי, וכפי שנאמר בפסיקה, "על בעל קרקע אשר מעונין בשינוי הייעוד, לפנות לרשויות התיכנון וליזום תכנית חדשה" (עע"מ 2914/03 חונוביץ, בפסקה 10).

...

גם טענות העותרים בענין שינוי ייעוד החלק הצפוני של החלקה, לייעוד של "דרך ו/או טיפול נופי", דינן להידחות, שכן, התכנית הכוללנית איננה פוגעת בתכניות מאושרות (ובכלל זה, התכנית שמכוחה הוקמה תחנת הדלק לפני 60 שנה); ושנית, בתכנית הכוללנית עצמה (בסעיף 3.12.1) נקבע כי אחד השימושים המשניים המותרים בייעוד זה הוא "תחנת תדלוק בהתאם לתכנית מאושרת החלה במקום". הדרך היא ליזום תכנית חדשה כפי שציינתי, וכפי שנאמר בפסיקה, "על בעל קרקע אשר מעונין בשינוי הייעוד, לפנות לרשויות התכנון וליזום תכנית חדשה" (עע"מ 2914/03 חונוביץ, בפיסקה 10).

בשים לב לכך שנכון להיום אכן אין עדיין כל תכנית ביחס לקרקע נשוא העתירה, ובשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי אם יגישו העותרים תכנית (ואינני מביע כל דעה באשר לסיכוייה של תכנית כזאת), ויצרפו גם התחייבות בכתב כאמור, ראוי יהיה, לדעתי, למוסדות התכנון לא לדחות את התכנית על הסף אך בשל היותה סותרת את התכנית הכוללנית.

לסיכום, העתירה נדחית.

הם קבלו לידיהם את חלקי המקרקעין שקק"ל התחייבה להעביר להם בחוזה החליפין, ושלושה מהם אף מכרו לאחרים את חלקיהם שרכשו מקק"ל. מנגד, המוכרים העבירו לקק"ל את החזקה במקרקעין שהם התחייבו למכור לה, והיא הקצתה אותם, באמצעות המינהל, לקבוץ דוברת, לצורך הקמת תחנת דלק על הכביש הראשי עפולה-טבריה.

הוא ידע כי איש מבני משפחתו אינו מיתנגד להקמת התחנה, ולא ניסה להשפיע עליהם למנוע את הקמתה; הוא לא נקט כל פעולה לביטול החוזה, ולא מחה על חתימתו שהתנוססה על גבי החוזה, אשר נחתמה בידי אחר.

ההלכה הפסוקה בישראל קלטה את העיקרון ב"דיני היושר" האנגליים, לפיו הסכם להעברת מקרקעין מבעלות המוכר לבעלות הקונה מקים זכות שביושר לטובת הקונה.

...

הכרעה דין הערעור להידחות.

לאור כל אלה, דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

רקע עובדתי המשיב הוא הבעלים של תחנת דלק הממוקמת בצומת "רעננה צפון" בשולי כביש מס' 4 (להלן - הצומת), אותה הוא מפעיל ועליה פרנסתו מאז שנת 1963 (להלן - תחנת התידלוק או התחנה).

תכנית זו אמורה להסדיר את התנועה בצומת רעננה על-ידי הקמת כביש עילי עם דרכי גישה בלתי מרומזרות העתידות להיסלל על תואי הדרך בו ממוקמת כיום תחנת הדלק, והיא מייעדת את התחנה להריסה.

עם זאת, נקבע בהחלטה, שאם "המתנגדים, מע"צ והועדה המקומית רעננה יגיעו להסכמות בדבר תחנת דלק חלופית מחוץ לתחומי המחלף, פתוחה בפניהם הדרך לפעול לאישורה של תכנית לכך על-פי ההליכים שנקבעו לכך בחוק". השתלשלות הדברים דלעיל מלמדת, כי רשויות התיכנון ומע"צ, אף שלא היו חייבות לעשות כן, בחנו משך תקופה ארוכה את האפשרות לפצות את המשיב בדרך של מתן קרקע אחרת עליה תאושר הקמתה של תחנת תידלוק (או תחנות תידלוק) חלופית.

...

מסקנה זו, בדבר תקיפות ההחלטה השנייה של הוועדה, יפה גם כיום, ואף לאחר שאותו פסק דין בוטל בערעור.

למעלה מן הצורך אציין כי המסקנה דלעיל, לפיה ההחלטה התקיפה כיום היא ההחלטה השנייה של הוועדה המחוזית, אינה מלמדת, בהכרח, שלביטול פסק הדין לא עשויה להיות השפעה על החלטה זו. שהרי אותה החלטה התקבלה על יסוד פסק הדין.

מסקנה זו תואמת את ההלכה, לפיה בית משפט מוסמך לדון בעניין, אף לאחר שהאירוע נשוא הדיון התרחש, בנסיבות בהן השאלה שעלתה לדיון בקשר לאותו אירוע עדיין אקטואלית והיא עשויה להתעורר גם בעתיד (בג"ץ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 146; וראו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250).

בסופו של יום נדחו ההתנגדויות של התובעים, וניתן לנתבעות היתר בנייה על כל הקיים בתחנה, דבר המלמד שלדעת הועדה המקומית, בהתאם למפה מצבית שהוגשה לה, כל המבנים נמצאים בתחום המיגרש של תחנת הדלק.

המועצה הייתה מעוניינת בהקמת הגדר על מנת שתהיה חציצה בין שטח התחנה לבין השטח לגביו נרשמה הפקעה לטובתה; בשנת 1989 אימא שלה לא הייתה יכולה להפעיל את התחנה, והעבירה את תפעולה לחב' דלק; עד לאותה עת הייתה בתחנה תחנת דלק צבאית, והצבא החליט שהוא מפסיק להעביר את הדלקים דרך התחנה, ואז הועבר ניהול תחנת הדלק לחב' דלק; הגדר הוקמה על ידי חב' דלק לאחר 1989, ואין להם כל ידיעה על מיקום הגדר; חב' דלק הפעילה את התחנה במשך 24 שנים; לפני 30 שנה הכניסה לתחנה הייתה מהשטח המופקע, מכיוון שדרכו ניכנסו סמיטריילרים של הצבא לתחנה, וכיום הכניסה לתחנה היא בצמוד לכביש גהה; בעת כניסת הסמיטריילרים לתחנה, מר הראל שהיה חלק מהבעלים של המקרקעין ראה זאת ולא אמר מאומה; השטח שהועבר לחב' פז בחוזה ההפעלה היה על פי נ/3, והוא מגיע עד לגדר; המפה הוכנה לאחר שנת 1989, לאחר שאמא שלה עזבה את ניהול התחנה והעבירה את נהולה לחב' דלק.

...

סבור אני שהתובעים נוקטים בהליכים המשפטיים נגד הנתבעות על מנת להשתלט על תחנת הדלק שלא כדין ובחוסר תום לב, שכן אין הסבר אחר מדוע הם עומדים על סילוק ידיהן של הנתבעות תדרך הכניסה ךתחנת הדלק לאחר כ-50 שנה שתחנת הדלק עושה שימוש במגש הדרומי לצורך כניסה לתחנת הדלק, ללא כל מחאה מצד הבעלים של המקרקעין.

סבור אני שיש לדחות את טענה זו מהסיבה שבדרך כלל החלטה בבקשת רשות להגן היא החלטת ביניים מטבעה, ומהסיבה שלאחר מתן החלטת כב' הרשם בבקשה לרשות להגן הגישו התובעים כתב בתיעה מתוקן, שלאחריו הוגשו כתבי הגנה מתוקנים.

מוטב היה לתובעים שלא היו טוענים טענה זו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבעות.

תחנת הדלק הוקמה בתחילת שנות האלפיים ומאז היא מופעלת על ידי סונול, בהתאם להסכמים שערכה סונול עם בעלי הזכויות במקרקעין, לרבות התובע (להלן – "הסכמי 1998").

הנתבע 2 הצטרף לעמדת התובע, לפיה יש להורות על סילוק ידה של סונול מן המקרקעין, ואילו הנתבעים 3-5, המחזיקים ברוב הזכויות במקרקעין, מתנגדים לתביעה ומצטרפים לעמדת סונול, לפיה תקופת השכירות מכח הסכמי 1998 טרם הסתיימה.

כעולה מן החומר בתיק, ביום 10.4.2000 קיבלה סונול היתר לבניית תחנת התידלוק, אולם הפעלתה של התחנה הותנתה בקבלת אישור מע"צ להיתחברות לכביש 65, וזה הותנה בסלילת כביש גישה לתחנה.

...

למסקנה זו אני מצטרף, בכל הענווה.

הוראה זו איזנה את עניינם של בעלי הזכויות בקבלת תמורה כספית בגין החזקת המקרקעין על ידי סונול גם בתקופת הביניים ואת עניינה של סונול להבטיח את זרם ההכנסות הצפוי מן התחנה שבבנייתה השקיעה ממון רב. סיכומו של דבר, אני קובע כי הוראת סעיף 6(ב) להסכם השכירות משנת 1998 עומדת בעינה וכי תקופת השכירות בתחנה תסתיים רק בחודש אוקטובר 2022.

התביעה נדחית.