לפניי בקשה מטעם הנתבעת להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר בתיק הוצל"פ 502116-02-21 בלישכת ההוצל"פ בת"א, וכן היתנגדות לבצוע השטר (להלן – "בקשת הארכת המועד" ו"ההיתנגדות", בהתאמה).
דיון והכרעה
בקשת הארכת המועד
לפי הנתונים הנ"ל המתועדים במערכת ההוצל"פ, ההיתנגדות הוגשה באיחור של למעלה מחצי שנה: עפ"י סעיף 81(א)(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, על הנתבעת היה להגיש את ההיתנגדות בתוך 30 יום מיום המצאת האזהרה לידיה, כאשר לפי רשומי ומסמכי ההוצל"פ, האזהרה נימסרה לנתבעת ביום 1.11.2021 ואילו ההיתנגדות הוגשה רק ביום 12.6.2022.
...
ראשית, הנתבעת טענה בתחילה כי כלל אינה זוכרת את קיומה של השיחה המדוברת, ולכן נדרש להשמיע לה במהלך הדיון את ההקלטה (חלק מההקלטה הושמע); שנית, גם לאחר שהושמעה לנתבעת חלק מההקלטה, היא נרתעה מלאשר באופן מידי ומלא את אותנטיות השיחה המוקלטת ואת השתתפותה בשיחה, הגם שנאלצה (בעל כורחה) להודות שזו כנראה שיחה שכן התקיימה ובה נשמעים קולות שני הצדדים; שלישית, הנתבעת הכחישה בדיון כי השיחה המתומללת עוסקת בתיק ההוצל"פ שלנו, במסירת האזהרה שלנו ובהגשת ההתנגדות בתיק שלנו, אך, כאמור לעיל ולצערי, איני מקבל הכחשה זו, ולהתרשמותי השיחה המתומללת כן עוסקת בכל אלה דווקא.
ההתנגדות
למעשה, נוכח מסקנותיי מעלה, דין ההתנגדות היה להידחות על הסף, כנגזרת מכך שעפ"י הדין ניתן לדחות את בקשת הארכת המועד.
סיכום
ניתן היה אפוא לדחות עפ"י הדין את בקשת הארכת המועד וממילא את ההתנגדות, אך, בנסיבות כולן, אני מוצא לעשות חסד עם הנתבעת ולאפשר לה את יומה בבית המשפט, אך זאת בכפוף לתנאי שלפיו הנתבעת תפקיד סכום משמעותי בקופת ביהמ"ש.
אני מורה אפוא, כי בקשת הארכת המועד וההתנגדות יתקבלו, בכפוף לכך שהנתבעת תפקיד בפועל ועד יום 30.11.2022 סך של 40,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מוגבלת בזמן (עפ"י נהלי המזכירות).