שהלא אם יימצא, שהתובעת אכן לא הייתה מודעת לקיומו של חוב כלפיה אלא בשלב מאוחר לזה הנטען ע"י הנתבע, יתכן שהתביעה עדיין לא היתיישנה, וככל שבהמשך יתברר כי היתיישנה – תידחה התביעה מסיבה זו.
טענת השהוי נדחתה על ידי במסגרת אותה החלטה, וקבעתי שבנסיבות המקרה דנן, שעה שנשלחו לנתבע הודעות ומכתבים ושעה שהוא עצמו ביקש להפחית את החוב עוד בשנת 2016, לא ניתן היה להניח כי התובעת מוותרת או מוחלת על זכותה.
הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ יתוספו לסכום ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל וייגבו במסגרת ההליך שם. יצוין, כי ההוצאות נקבעו על הצד הנמוך תוך שמצאתי לנכון לקחת בחשבון שהנתבע שימש כקבלן מטעם חברת יפה נוף בהתאם למכרז בו זכה, וכי לא מדובר בחוב פרטי שלו.
...
אני משלם את כל מה שאני מקבל לשלם, אני לא חייב דבר לאיש" (עמ' 8, שורות 29-33).
מכאן, הרי שהנתבע לכל הפחות עצם את עיניו, שלא לומר התעלם במודע, מכך שחתם על פרוטוקול מסירה כאשר הוא יודע שהמשמעות היא שאמור להיות מופק חיוב בתשלום, וכל עוד לא קיבל לגישתו חיוב – התעלם מחובתו לשלם וגם כעת מנסה לחמוק מחובה זו.
לאור כל האמור, יחד עם הסתירות בגרסת הנתבע בתצהירו לבין עדותו בפניי – למשל לעניין המכתב שנשלח לגב' רוסו ונסיבותיו כפי שהובא לעיל– מביא אותי למסקנה שהנתבע מודע לכך שלא שילם את החובות שטרם התיישנו ושהוא חייב בתשלומם.
סיכום
התביעה מתקבלת באופן חלקי, בגין כלל החובות למעט החוב בגין נכס 214112 שהתיישן.
