התיישנות תביעת רשלנות רפואית בלידה

אם לא עשתה כן וקיבלה את המצב "כגזרה משמיים", חלף בירור הנסיבות והעובדות המהוות את עילת התביעה כבר סמוך לאחר הלידה, הרי שלא תוכל להיבנות מהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ע"א 7805/02 הלפרט נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847 (2004); וראו גם ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (31.8.2008)).

בעיניין זה קצה החוט – והרבה למעלה מכך – היה קיים לאורך שנים, אך התובעים לא אחזו בו. רק בשנת 2016, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות בתביעת ההולדה בעוולה, ערך מומחה מטעם התובעים חוות דעת שלפיה קיימת רשלנות.

...

בענייננו, אין ספק כי ניהול ההליך אכן כרוך בהוצאות נכבדות, ולדידי אין צורך בבירור עובדתי נוסף על מנת להגיע למסקנה המשפטית כי טענת ההתיישנות בוססה כדבעי.

ודוק: בסופו של דבר השאלה העיקרית היא אם הטיפול שניתן לתובעת במהלך ההיריון היה נאות אם לאו.

אדרבא, באמור בפסק-הדין יש כדי לתמוך במסקנה כי משעה שהתובעים "ישנו" על זכויותיהם במשך כעשרים שנה, מבלי שטרחו במרוצת השנים לברר את הדרוש לצורך הגשת תביעה, אין להם להלין אלא על עצמם.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לרשלנות רפואית בלידה שגרמה לה לטענתה לנזק בלתי הפיך וחוסר להביא ילדים נוספים לעולם.

יומיים לאחר מכן הוגשה בקשה מטעם המבקשים שבה הסבו את תשומת ליבו של בית משפט קמא כי אין מדובר בחוות דעת מאשררת אלא בחוות דעת שיש בה טענות חדשות, וב"כ המבקשים אף הפנה בבקשה גם לטענת היתיישנות שעולה למקרא חוות הדעת תוך שהוא מפנה לקביעת בית המשפט העליון בעיניין זה ולכך שבמקרים שהתביעה היתיישנה מנוע תובע מלהוסיף טענות בחוות הדעת החדשה שהתיישנו.

...

ביום 19.6.20 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה: "בהתאם למדיניות המערכת, יש לקדם תיקים ישנים ולזרז את סיום הטיפול בהם. משכך היענות לבקשה לדחיית מועד הוכחות בתיקים משנת 2013, תיעשה רק במקרים נדירים ביותר. תיק זה אינו נכלל בין מקרים אלו. כמו כן הנני מקבל את טענת התביעה על כי החלפת חוות הדעת אינה מחייבת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. בכדי לאזן כראוי בין הזכויות הדיוניות בדיון הקרוב יישמע רק מומחה התביעה וייקבע מועד נוסף לשמיעת עדי ההגנה. יתר טענות ההגנה ניתן להעלותן בסיכומים. עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסיום ההליך." בעקבות ההחלטה הגישו המבקשים ביום 21.6.20 בקשה להבהרה האם משמעות ההחלטה היא כי התיק יתנהל לפי כתב התביעה המקורי או שמא בהתאם לכתב התביעה החדש שהוגש לתיק.

מיד למחרת משביקש ב"כ המשיבה לקבוע מועדים לראיות - נעתר בית משפט קמא מבלי שנתן כל אפשרות למבקשים להגיב לחוות הדעת החדשה שהמשיבה ביקשה לעשות בה שימוש.

כך גם אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי המבקשים איחרו את המועד שכן לא הגישו בקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שהורה לתייק את חוות הדעת בעמודת חוות הדעת.

סוף דבר הערעור מתקבל והחלטות בית משפט קמא נשוא הבקשה לא יעמדו.

רקע , הליכים קודמים והחלטות קודמות ביום 23.7.19 הוגשה בתיק זה התביעה שעניינה רשלנות רפואית (הולדה בעוולה) .

כן טענו כי בעוד התובע נולד ביום 26.7.12, הוגשה התביעה שעילתה הולדה בעוולה ע"י הוריו ביום 23.7.19 היינו 3 ימי לפני תום תקופת ההתיישנות.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כפי שהם עולים מטיעוני הצדדים שנימנו לעיל, סבורני כי יש לדחות הבקשה.

על אף האמור, נמשכו המחדלים והתוצאה היא כי בחלוף שנתיים מיום הגשתה מצויה התובענה באותו מצב כמו ביום הגשתה ובאופן שלא נתן לדון בה. ככל שלתובעים טענות וטרוניות בשל כך אין להם אלא להלין על עצמם או על מייצגם בהליך.

מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

בתביעות רשלנות, ע"פ סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), "היום בו נולדה עילת התביעה" היא היום בו ארע ארוע הנזק, ובמקרים בהם הנזק לא התגלה במועד שארע – תקופת ההתיישנות תחול ביום שבו נתגלה הנזק, אך התביעה תיתיישן בכל מקרה בתוך עשר שנים מיום ארוע הנזק (רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פס' 11 (21.05.2020) (להלן: "עניין שירותי בריאות כללית"); עניין גיא-ליפל, פס' 32-34).

...

אשר לטענה כי התובעת "סברה לתומה שמדובר בתופעה חולפת", אין בידי לקבלן, שכן "'משהתגלה אותו קצה חוט, שומה על התובע לנקוט אמצעים סבירים לגילוי העובדות החיוניות ולהגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות'" (עניין ג'הסי, פס' 34).

מעבר לצורך אציין כי הצדדים לא טענו לעניין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אולם מעת שהועלו טענות התיישנות ומעת שהתובעת טענה טענות לעניין גילוי מאוחר של הנזק – סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הוא הדין החל ולא ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות ברכיב זה. מכל מקום, אף אם אבחן את הדברים על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלבד – דין התביעה בפן הגניקולוגי ובפן הנפשי להידחות.

מכאן, בהנחה (השגויה) ועמדו לתובעת 7 שנים מיום גילוי הנזק ללא מגבלה של 10 שנים– היה עליה להגיש תביעתה עד לחודש מאי 2020 (7 שנים מההפלה הראשונה), אולם התביעה הוגשה בחודש פברואר 2021, ומכאן התיישנה גם בהיבט זה. סוף דבר תביעת התובעים 2-3 בגין נזקיהם הישירים נדחית מחמת התיישנות.

לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות – "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק.

עוולת הרשלנות הרפואית באה בגדריו של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כאשר מירוץ ההתיישנות יפתח במועד ארוע הנזק אולם אם הנזק לא נתגלה במועד הארוע, יושעה מירוץ ההתיישנות עד לגילויו ובילבד שהתביעה תיתיישן בחלוף מחסום סופי של 10 שנים מהמעשה או המחדל שגרם לו. מדובר בכלל גילוי מיוחד שתכליתו להושיט עזרה לתובע כאשר נגרם לו נזק סמוי המתגלה בחלוף הזמן.

...

להבהרה נוספת של היחס בין כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וההסדר המיוחד המעוגן בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ראו את שנפסק ב-ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפסקה 27-26 (‏12.07.10)): "שאלת היחס בין סעיף 8 לסעיף 89(2) מורכבת יותר, מאחר ששתי הוראות אלה מעלות, לכאורה, כללי גילוי שונים המתחרים זה בזה: סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, לפיו מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. סעיף 89(2), לעומת זאת, קובע כלל גילוי מיוחד לענין תובענות נזיקיות בגין עוולות שנזק הוא רכיב מרכיביהן, ולפיו מקום בו לא נתגלה לתובע הנזק ביום שאירע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי, תוך שנקבעו גבולות זמן להגשת התובענה: 7 שנים מיום הגילוי, או 10 שנים מיום אירוע הנזק, לפי המוקדם מביניהם." ובהמשך: "יוצא, אפוא, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק." ור' גם: רע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי, בפסקה 17 (‏30.6.2021); ע"א 8172/12 פלוני נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בפסקה 18 (‏18.1.2018)).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת בזאת מחוסר עילה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.

עילות התביעה ביחס לניתוחים קדומים יותר נדחות בשל התיישנות.