התיישנות תביעת פיצויים בגין טביעה קטלנית

בעקבות נתוק היחסים הגיש התובע ביום 12.12.2013, תביעה על סך 520,306 ₪ לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (סע"ש 26592-12-13) כנגד הנתבעת וצחור במסגרתה תבע הוא הפרישי שכר, פצויי פיטורים וזכויות עבודה סוציאליות לרבות פידיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ביגוד, הפרשות לקרן פנסיה, הישתלמות ופיצויים (להלן: "כתב התביעה בבד"ע", צורף כנספח 4 לכתב ההגנה).

בפן המשפטי טוענת הנתבעת שמקום בו הנתבעת מאוגדת כחברה, אין כלל מקום לידון ביחסי שותפות; כי יש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות, שכן אם וככל שטוען התובע לזכויות הנובעות מהיותו שותף, הרי זכויות אלו נוצרו ביום 4.9.2007, ומאחר ולא התבקשה הצהרה תוך 7 שנים מיום הווצרות העילה, התביעה היתיישנה; הנתבעת טוענת כי לכל היותר זכאי התובע לבונוס מתוך הרווחים, אך בונוס זה נגזר מזכויותיו כעובד, ולכן היה מקום (אם בכלל) לתבוע סעד זה במסגרת התביעה בבד"ע, וזאת לא נעשה.

...

התובע טוען כי ממכלול הראיות שהוצגו בבית המשפט עולה כי הצדדים התכוונו ליצור שותפות.

לסיכום ההלכות בנושא ההשתק השיפוטי יפים דברי כבוד השופט רובינשטיין בע"א 739/13 בן-ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה (פורסם בנבו, 6.10.2014):"ההליכים המשפטיים אינם "תכנית כבקשתך" בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת, ולסתור את דבריו שלו עצמו בהתאם לאינטרסים נשוא ההליך הרלבנטי.

מכל הטעמים הללו, לא כל שכן משקלם המצטבר, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט הכוללות את שכר טרחת עורכי הדין בסכום של 15,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

· חלק הארי של תביעת המבקשות עניינו טענות לנזק אשר מקורו בהפרה חוזה, דהיינו תביעה לפצוי ניזקי הסתמכות, ולא תביעה לאכיפת ההסכם.

· "זמן המדף" של פרטי המידע מוגבל, וזאת גם לשיטת המבקשות (הגם כי הצדדים חלוקים באשר למשך התקופה), ונהיר כי המידע מתיישן במהירות.

...

בבקשה זו, משנתתי דעתי לכלל הנתונים והטענות, לרבות היקף ומשמעות פרטי המידע, שאלת משך התקופה בה תהא לאלו משמעות, סימני השאלה באשר לצורך בשימוש בהם (אף על ידי המבקשת), שאלת השימוש בפועל על ידי המשיבה, מהות התביעה, תכנה, הסעדים אשר התבקשו במסגרתה, והיקף הנזק הצפוי לצדדים מקום בו תתקבל/תדחה הבקשה לסעד זמני, באתי לכלל מסקנה כי אותה נקודת איזון אינה מצויה על דרך של קבלת הבקשה למתן סעדים זמניים.

הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

מדובר בתביעה כספית על סך של 100,000 ₪ (לאחר תקונה), בגין נזקים שנטען כי נגרמו לתובעים כתוצאה מרשלנות מקצועית מצד הנתבעת שלטענת התובעים לא הגישה תביעות בגין ארוע תאונת דרכים קטלנית, מיום 22.7.1991, בו נהרג המנוח אמין ג'מיל עמאש (להלן: "המנוח"), על אף שהענין נימסר לטיפולה, ובשל כך, לטענת התובעים כתוצאה מרשלנותה הנטענת של הנתבעת, הפסיד עיזבון המנוח את זכויותיו לפצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ו/או לפצוי וקבלת תגמולי המוסד לביטוח לאומי, מחמת היתיישנות התביעה.

הגם שכתב התביעה המתוקן הוגש ללא היתר (שכן כאמור לעיל התובע נידרש קודם לכל להגיש טיוטת כתב תביעה מתוקן), שתי הטענות שהעלתה הנתבעת ביחס לתיקון שגויות ועל כן נדחות על ידי שכן התובע כימת את כתב התביעה לסך של 100,000 ₪ ויש בעצם התיקון וכימות התביעה לסכום זה כדי להצביע על כך שהתובע תיקן את כתב התביעה באופן שהוא מביא בחשבון את השינוי במצב המשפטי שחל במועד התאונה ועד לפסיקת הילכת אטינגר (ע"א 140/00) בשנת 2004, שהיינו את העובדה שעד לשנת 2004 לא נפסקו פיצויים בגין אובדן פוטנציאל הישתכרות עקב פטירת מנוח בתאונה.

...

אולם אני סבורה כי ברור כבר עתה, על פני הדברים כי סוגיית ההתיישנות מעלה בפני התובעים מכשול משמעותי, שכן עפ"י ההלכה הפסוקה המבחן הינו אוביקטיבי, דהיינו שבית המשפט הוא שקיבע בסופו של יום באם התובעים נקטו באמצעים הסבירים על מנת יהא ברשותם "קצה חוט" במשך שנים כה ארוכות להגיש את תביעתם.

אין בכך מקום קביעה לענין זה, אלא רק הצבעה על כך שטענות הנתבעת במקרה זה הינן טענות כבדות משקל שהתובעים יצטרכו להתמודד עימן ולתת הסברים שיצליחו להתגבר על אותן משוכות, שהינן גבוהות במקרה זה. לאור האמור לעיל המקרה הנדון מצדיק הטלת ערובה, אולם בהתחשב בנסיבות המשפחתיות, לרבות פטירת האב מאז פטירת המנוח, והעובדה כי בסופו של יום מדובר על כך שהמשפחה לא קיבלה כל תגמול בעקבות פטירת המנוח, אשר על פני הדברים נראה כי היה זכאי לתגמול לכל הפחות מהמל"ל, אני קובעת את הערובה בסכום מינימלי של 5,000 ₪.

אשר על כן אני מורה לתובעים להפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום (פגרה לא תקטע מירוץ המועד), את הסך של 5,000 ₪, שאם לא כן אורה על מחיקת ההליך תוך חיוב בהוצאות וקביעה כי ההחלטות המהותיות יחייבו בכל הליך נוסף באם יינקט.

התביעה נסמכת בטענותיה ואומדן נזקיה בגינם התבקש בית המשפט לפסוק כנגד הנתבעים את הסעדים הללו, על שתי חוות דעת מומחים, וכן פיצוי עונשי בסך 100,000 ₪, כמפורט להלן: חו"ד המומחה המהנדס יאיר אברהמי מיום 20.4.18 (צורפה כנספח יב לכתב התביעה המתוקן)- המומחה מצא כי בנכס כולו הותקנו תיקרות מסוג פל-קל שאינן בבחינת שווה ערך לתקרות בטון או "ספנקריט" וכן קיימת אי התאמה נוספת בקשר עם עובי התקרות.

סעיף 14(א) לחוק התרופות קובע כי "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". התובע חייב לנקוט בכל צעד סביר לצורך הקטנת נזקיו, וככל ויוכח כי נימנע מלעשות כן, הוא לא יהיה זכאי לקבלת פיצוי בגין נזקיו אותם הוא יכול היה למנוע או לצמצם במידה מסוימת.

בנסיבות אלה, היתנהלות התובע אינה בהתאם לחובתו להקטנת נזק, אף מעבר להיבט הבטיחותי, שכן לטענתו נגרמה ירידת ערך בשל הכנסתו של המבנה לרשימת "פל-קל", שעה שהוא לא עשה דבר לאורך השנים להוצאתו מרשימה זו. חובתו של ניזוק, ולא רק של מזיק, להקטין את הנזקים, ככל שביכולתו ובשליטתו לעשות כן. בנסיבות אלה, גם אם לא הייתה מתקבלת טענת ההתיישנות, היתנהלות התובע מהוה אשם תורם של 100% בכל הנוגע לאפשרות לבחון את תביעתו ולהקטין את נזקיו.

...

אני סבורה, כפי שציין גם כב' השופט זמיר בעניין שלבי תעופה, כי לו היה סבור התובע, באמת ובתמים, כי יש במבנה כדי להוות סיכון פוטנציאלי לחיי שוכרי המבנה בכלל, והקומה שבבעלותו בפרט, לא היה פועל כך ולא היה יושב ולא נוקט כל בדיקה במשך כל אותה תקופה, ממועד משלוח המכתב לעירייה ועד היום.

גם בשל נסיבות אלה יש לדחות את התביעה.

לסיכום: יש לדחות את תביעת התובע הן בשל טענת ההתיישנות ושיהוי, והן בשל כישלון התובע לפנות לרשויות לברר את היקף עלותה האמתי של עבודות החיזוק – הוא נזקו, וכן בשל אשם תורם של 100% של התובע בהתנהלותו במסגרת הליך זה ובמסגרת בירור מול הגורמים הרלוונטיים להקטנת הנזק, לרבות מניעת הבירור של הסעדים שהתבקשו, ונחיצותם, כפי שפורט לעיל.

מעבר לאמור, החיוב בפיצויים בגין עוגמת נפש הוא אישי מעצם טבעו וטיבו ולכן ספק אם יש מקום לפסוק פיצוי זה בנסיבות שבהן התביעה הומחתה לאלתר ולפיכך לא יגיע לידם של וולף (השוו: ע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, פסקה 27 (16.4.2012)).

אף אם יש ממש בטענת החברה כי לא הסכימה להוספת עובדות נוספות בכתב התביעה, ואף אם היה מקום למחוק אותן נוכח האמור, ממילא התובעים היו זכאים להגיש כתב תשובה ולהעלות בו טענות חדשות שמשיבות על הנטען בכתב ההגנה המתוקן שלפיה התביעה לפצוי כספי היתיישנה.

...

בענייננו אני סבורה שיש לדחות את טענת החברה שלפיה עילת התביעה התיישנה, שכן הוכח שחל החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר משעה את מרוץ ההתיישנות בנסיבות שבהן נעלמו מעיניו של התובע העובדות החיוניות להגשת תובענה.

מסקנתי היא, אפוא, כי עד שנת 2016 וולף לא היו יכולים לגלות, אף לא בזהירות סבירה, את העובדות שהקימו את עילת התביעה.

דין טענת החברה להידחות.