בחודש דצמבר 2019 הגישו התובעים את התביעה דנא, בה הם עתרו לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי בגין נזקיהם, את הנתבעת 1 ביקשו לחייב בסכום 500,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שניגרם להם עקב העמדתם לדין, בסכום של 60,000 ₪ + מע"מ ששולם כשכר טירחה בהליך הפלילי ובסכום של 2,360 ₪ בגין הוצאות בדיקת הפוליגרף; את הנתבעת 3 ביקשו לחייב בסכום של 50,000 ₪ בגין הגשת תלונת סרק במישטרה ובצוע עוולה מסוג נגישה ובסכום של 200,000 ₪ בגין לשון הרע באמירת דברי שקר במסגרת הודעתה במישטרה; את הנתבעים 4 ו-5 ביקשו לחייב בסכום של 100,000 ₪ כל אחד מהם, בגין לשון הרע בשל דברי השקר שלהם בהודעתם במישטרה.
אמנם, הסעיפים הנ"ל מתייחסים רק לפצוי בגין הוצאות הגנה וימי מעצר ומאסר ולא לכל ניזקי הנאשם האפשריים ואמנם, הסעיפים הנ"ל לא מגבילים על כן את הנאשם מלהגיש תביעה אזרחית לקבלת פיצוי בגין שאר נזקיו, נגד המדינה ונגד המתלונן, אולם אם תנאי ולו לקבלת החזר הוצאות מהמדינה ומהמתלונן וקבלת פיצוי מוגבל על ימי מעצר ומאסר מהמדינה, מותנה בזיכוי או ביטול כתב אישום ולא מתאפשר במקרה של עיכוב הליכים, הרי שאותו ההיגיון צריך להוביל למסקנה כי גם תביעה אזרחית לקבלת פיצוי על שאר הנזקים מותנית בזיכוי או בבטול כתב אישום ולא מתאפשרת במצב של עיכוב הליכים.
גם בטענות אלה אין צורך להכריע, נוכח מסקנתי לפיה התובעים מנועים ומושתקים היו מלכתחילה מלהגיש את התביעה ועם זאת אציין בבחינת למעלה מן הדרוש כי טענת היתיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה והעלתה בתצהיר הנתבע 4 תחת בכתב הגנתו, לא די בה, אולם כך או אחרת, הנתבעת 1 טענה להתיישנות בכתב הגנתה ודחיתי את הטענה לגופה.
...
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-4 נדחית.
בהתחשב בתוצאה, דחייה מוחלטת של התביעה וכן בהתחשב בסכום התביעה הגבוה כנגד הנתבעת 1, שעמד על מעל 570,000 ₪ וכן בהתחשב בהיקף העבודה שלה נדרשה הנתבעת 1 כדי להעמיד את הגנתה בתיק זה, ומנגד בהתחשב באמור בסיפא של סעיף 71 לעיל, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.
לגבי הנתבע 4, אשר התביעה כנגדו עמדה על סכום של 100,000 ₪, ובהתחשב בכך שכתבי הטענות והראיות מטעמו, היו בהיקף צנוע, וכן בהתחשב באמור בסיפא של סעיף 71 לעיל, אני מחייב את התובעים לשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.
