מבוא :
בתיק זה הוגשה, ביום 25.12.12, תביעת ניזקי-גוף בגין "הולדה בעוולה" ו"חיים בעוולה" אשר נגרמו, על פי הנטען, בשל רשלנות הנתבעים.
אסקור להלן דרכים להתמודדות עם בעיית התביעות שטרם הוגשו -
דרך אחת היא "להזיז" את מועד תחילת מנין ההתיישנות של תביעת ההורים, אל המועד בו פורסם פס"ד המר, באופן שייקבע, כי היום בו נולדה עילת התביעה של ההורים, במתכונתה אשר בפרשת המר, הוא היום בו ניתן פס"ד המר, שכן קודם לכן לא היתה להורים עילת תביעה קונקרטית עצמאית ולא היה להם "כח תביעה".
ראו גם: אסף פוזנר "מזייצוב עד המר: חלק ב' - בין חיים בעוולה להולדה בעוולה: היבטים מעשיים של הוראת המעבר שבפסק דין המר" ספר שלמה לוין 489 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאל קרייני עורכים, 2013 ).
...
בהוראת המעבר אשר בהלכת המר נאמר, כזכור, כי "כבוד השופטת מ' נאור ציינה, כי אין מקום להכריע במסגרת הוראת המעבר בהליך דנן, בשאלה מה דינה של תביעת היילוד שטרם הוגשה" ובסעיף 12 לפס"ד זאבי, הובהר, כי: "בטרם סיום נדגיש, כי בגדרי ערעור זה לא נתבקשנו להכריע בחלות הוראת המעבר על מקרים נוספים שאפשר שיתעוררו. כמו-כן, לא נדרשנו לשאלה מה דינם של המקרים בהם החליטו בתי המשפט המחוזיים שיש לסלק את תביעת הילוד, אך שתביעת ההורים לא התיישנה ותישמע ... מקרים אלה אינם בפנינו, וכפי שציינה השופטת מ' נאור בפרשת המר, גשרים אלה, נחצה לכשנגיע אליהם."
על רקע האמור לעיל ובשים לב לשיקולים ולנימוקים שבבסיס החלה פרוספקטיבית בלבד, נראה, לכאורה, שיש הצדקה לקביעה, כי הלכת המר תחול פרוספקטיבית בלבד, היינו - שהיא תחול רק על תביעות הנוגעות לילודים שנולדו לאחר מתן פס"ד המר.
מאחר שפס"ד המר ניתן ופורסם ביום 28.5.2012, יש, לטעמי, לאפשר להורים אלה להגיש תביעה (במתכונת שנקבעה בהלכת המר), עד יום 28.5.2014 וכך אני מורה.
סוף דבר :
הבקשה למחיקת תביעת הקטינה על הסף, בהיעדר עילה, מתקבלת ואילו הבקשה לדחיית תביעת ההורים נדחית.