התיישנות תביעות נזקי גוף בנזיקין

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף שהוגשה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

להלן דברים מתוך סע' 14 ואילך בפסה"ד שניתן בת.א 35117-04-16 ת' נ' מדינת ישראל: " 14. סעיף 8 לחוק ההתיישנות חל על גלוי מאוחר של כלל רכיבי עילת התביעה. אך כאשר העילה הינה עוולה נזיקית שנזק הינו חלק מיסודותיה – יחול סע' 89(2) לפקודת הנזיקין כסע' ספציפי על רכיב הנזק, היינו על גלוי מאוחר שלו, וסע' 8 יחול על יתר יסודות העוולה (עיין: ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נב(1) 857 ; ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נד(2) 535; ע"א 2206/18 סיגמן נ' דובק, פס' 12).

...

אין מנוס מן המסקנה שתביעת התובע כלפי קרנית התיישנה.

אני דוחה אפוא התביעה כלפי קרנית.

ממילא נדחית אפוא אף ההודעה לצדדים שלישיים ששלחה קרנית, בהיותה הודעה על תנאי שהתייתרה.

עניין התביעה שבפניי הנו סעד כספי בגין ניזקי גוף, ועל כן, תקופת ההתיישנות הנה שבע שני, בהתאם להוראת סעיף 5(1) הנ"ל. לפי הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות הנ"ל, שהיה שבע שנים כאמור, תחל ביום בו נולדה עילת התובענה.

בנסיבות הנתונות בתלונה על כך" (סעיף 4 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), כי אז אין לראות בהתגלות זו כמעוד תחילת ההתיישנות, ויש לדחות אותו מועד עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות העניין כולו בגינו".

...

טיעוני הנתבעת לטענת הנתבעת, התאונה התרחשה, לפי הנטען, ביום 8/2/2012, בעוד שהתביעה בגינה הוגשה בחודש מאי 2019, למעלה משבע שנים מיום התרחשותה, ומשכך, ומכוח הוראת סעיף 89 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, דינה של התביעה להידחות או להימחק על הסף.

נוכח כל האמור, ונוכח העיקרון המנחה בדבר זכותו של כל אדם לפנות לערכאות, טען ב"כ התובעת כי יש לדחות את טענת הנתבעת להתיישנות התביעה.

אעיר כי טענתה של התובעת כי המדובר בנזק מתמשך, דנה להידחות.

אני קובע ישיבת הוכחות, בטענת ההתיישנות, ליום 10/12/20 שעה 11:30.

הנתבעת לא כפרה ש"אכן מדובר בטעות מצד התובע" ז אך טענה שאינה בתום לב (סעיף 5) ביחס לטעות בכותרת התביעה שבה נכתב שהיא נזיקית ולא כספית לניזקי גוף על בסיס פוליסה המבטחת טענה שלא מדובר בטעות משרדית , וזאת עקב הבדלים שבין תביעה הנזיקית לתביעה כספית .המבטחת הוסיפה וטענה, שהתובע ניסה לזכות ביתרון דיוני לאחר שביהמ"ש אלצו לכמת את התביעה, ובמקום לפעול לפי ההחלטה הגיש כתב תביעה חדש ושונה בתכלית.

שם, המחישו כיצד במקרה של שריפה במפעל, אפשרו לדיירת המוגנת לתקן טענה של הרס כליל, שדינה היה להדחות, נוכח הדין המהותי, לטענה של נזק חלקי שהדין המהותי יכולה הייתה להיתקבל ונאמר: "עילת התביעה בכתב התביעה המקורי והמתוקן הייתה אותו מעשה, דהיינו השריפה ותוצאותיה, והתיקון לא הביא שינוי בעילת תביעה, כמו שהוגדרה לעיל. באותו אופן ניתן לתקן כתב התביעה המייחס חבות לנתבע, אפילו אם מסיבה זו או אחרת נשמטו מכתב התביעה עובדות המשלימות את העילה במובן שאותו כבר הזכרתי. במקרה הראשון אין מניעה להעתר לבקשת התיקון והוא – כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה, כהגדרתה הרחבה. במקרה השני השאלה היא אך זאת: אם כלל כתב התביעה העקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע. להבדיל מהמקרה שלפנינו, הרי בפרשות שנידונו בע"א 203/63 ובעניין Robinson כבר ייחס כתב התביעה המקורי חבות לנתבעים אם כי יתכן שעילת התובענה לא הייתה שלמה. מקרה שלפנינו, ענינו סוג המקרים השני, שכבר תואר לעיל. בודאי שאם נפלה טעות סופר בתאור העובדות אין מניעה לתיקון בעיניין קרור אף נקבע: "והייתי מרחיק לכת ואומר, כי די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתיישנות." ; השוו כב' השופט שמגר בע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, מו(3) 214 (1992 )‏; הגדרה נוספת שבה נעשה שימוש להגדרת עילת תביעה בהקשר של היתיישנות, בדקה האם מדובר בעובדות המתייחסות לזכות העיקרית, שבגין הפגיעה בה טוען התובע, כי הוא זכאי לקבלת הסעד, כב' השופטת וילנר ברע"א 4371/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 15 (פורסם בנבו, 08.09.2019)‏‏; (להלן: "עניין 4371/19") וראו גם כב' השופט גרוניס ברע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל פסקה 5 (פורסם בנבו, 21.03.2006)‏‏; לעניין השאלה במה יש כדי לחדש עילת תביעה אחרת - נקבע לגבי הבדל הנוגע להקף הנזק כי "אינו אלא הבדל שבהיקף הנזק, ואין בכך כדי לחדש עילת תביעה אחרת" לוין בע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש,'מד(1) 160 (1989)‏‏; כמפורט בדיון מן הכלל אל הפרט להלן, לטעמי אין צורך להתייחס להחלטת כב' השופט שני ולשלבים שקדמו לה, אך בשים לב להתייחסות לחוות הדעת הפסיכיאטרית אציין, כי נקבע ש"בדרך כלל לא יהיה בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית, התומכת בטענות העובדתיות שבכתב התביעה משום שינוי או תיקון של עילת התביעה".

...

דחיית הטענת שבתיקון יש תוספת עילה שהתיישנה הנני דוחה את הטענה שבקשת התיקון נועדה להוסיף עילה שכבר התיישנה.

אוסיף, כי המבטחת אינה אמורה להיות מופתעת מתיקון לסכום הביטוח המופיע במפרט הפוליסה והשוו בהקשר זה לשיקולי כב' השופט ד' לוין בע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, מד(1) 160 (1989)‏ בו נאמר, כי:" והרי לית מאן דפליג, שמלכתחילה היה למערערת ברור, כי המשיב מבקש לחייבה בפיצויים על שום התנהגות ספציפית שייחס לה, היינו אי-שמירה על תנאי עבודה נאותים ‏". דין הטענה החילופית להתיישנות הנכות הפסיכיאטרית להידחות המבטחת טענה להתיישנות הטענה לנכות פסיכיאטרית, כי המועד בו נערכה חוות הדעת, היה ב - 15.6.15 והמועד בו הוגש כתב תביעה מתוקן הוא ב -2.7.18 (בסעיף 19 לבקשה להסרת התביעה).

סוף דבר הבקשה להסרת כתב התביעה המתוקן נדחית, הבקשה לתיקון מתקבלת, כמו גם הבקשה של הנתבעת להגשת כתב הגנה מתוקן.

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיב, על פי הנטען, בתאונה שארעה ביום 10.8.11 במיגרש כדורגל, במסגרת פרוייקט עיר ללא אלימות בחסות המבקשת ובשטחה.

" לעניין העוולות הנזיקיות נפסק כי: "מועד תחילת תקופת ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק החלקי - אף אם התברר לאחר מכן שהיקפו נרחב יותר - בתנאי שבנסיבות העניין מדובר בהקף נזק שאדם סביר היה מגיש תביעה בגינו" (רע"א 5260/12 קריספל נ' ביטוח ישיר (פורסם בנבו); ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (פורסם בנבו).

...

אני סבור גם, שכמדיניות משפטית רצויה אין לדחוק בנתבע להעלות "לשם הזהירות" טענת התיישנות בכל מסמך ראשון שיוגש על ידו, כדי שרק לאחר מכן יבחן האם היה בכלל מקום להעלאת הטענה.

על כן, גם אם לא יובאו בחשבון התקופה שבין הגשת התביעה הראשונה ביום 7.6.16 ועד למחיקתה ביום 27.2.17, והתקופה שבין הגשת התביעה השנייה ביום 6.03.18 ועד למחיקתה ביום 3.7.18, קרי 13 חודשים בסך הכל, אין מנוס מהמסקנה כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

לאור האמור, אני קובעת כי עילת התביעה נגד המבקשת התיישנה, ומורה על דחיית התביעה נגדה.

מדובר בתביעת ניזקי גוף של שבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי (המשיב) בגין מחלת מיקצוע מסוג סיליקוזיס שאובחנה אצל הנפגע א.ק. עקב חשיפתו בעבודתו אצל הנתבעת.

" 43. בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." החוקים הרלוואנטיים לענייננו הנם פקודת הנזיקין וחוק ההתיישנות.

לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק.

...

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי, ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות, שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה.

בעמ' 20 נכתב שהנפגע "סרב עקב היעדר תסמינים (שיעול חולף)". הנתבעת טוענת כי בשנת 2011 הנפגע אובחן באופן וודאי עם סיליקוזיס אך מצטטת את החלק מהמסמכים הרפואיים בו נכתבו 3 אבחנות שונות "תהליך גידולי, סיליקוזיס ושחפת בDD". לפיכך אין בידי לקבל כי מדובר באבחנה ודאית במועד זה. כמו כן בתשובה לתגובה טוענת הנתבעת ב"סוף דבר" כי מועד אבחנתו של הנפגע היה לכל המאוחר בשנת 2013 .

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.