התיישנות תביעות נזיקין נגד משרד הביטחון

שנית – וזה העיקר – הוראות סעיף 5א בחוק הנזיקים, הקובעות תקופת ההתיישנות מקוצרת חלות לגבי "תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שניגרם באיזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל" (לעניין זה וכאמור, לרבות כתוצאה ממעשה של כוחות הבטחון האחרים הפועלים באיזור).

לעומת זאת, סעיף 5א(3) בחוק הנזיקים, אינו עוסק במועד שבו התגבשה עילת תביעה, אלא קובע כי תקופת ההתיישנות המיוחדת והמקוצרת הקבועה בו, נמנית "מיום המעשה נושא התובענה". כלומר, "סעיף 5א(3) לחוק קובע כי מירוץ ההתיישנות בתביעות הנוגעות לפעולות כוחות הבטחון באיזור מתחיל ביום הארוע, ומסתיים לאחר שנתיים" (ההדגשה אינה במקור) (ע"א 2635/22 ראבי נ' משרד הבטחון (11.08.2022)‏‏, כבוד השופט י' עמית, פסקה 7).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בנימוקיהן של בקשות רשות הערעור הנדונות, בהחלטותיו של בית המשפט קמא בעניין שתי התביעות ובתשובתן של המשיבות, החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי), לדון בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 138(א)(5) בתקנות), ולקבל את הערעור.

אולם בסופו של דבר קבע המחוקק כי תקופת ההתיישנות לעניין התביעות שעליהן חל סעיף 5א בחוק הנזיקים נמנית החל "מיום המעשה נושא התובענה". לפיכך לא ניתן לקבל את עמדת המשיבות, כי מאחר שמדובר בתביעת שיבוב, תקופת ההתיישנות נמנית רק מהמועד שבו המבטחת שילמה את הפיצוי למבוטח (הניזוק), מאחר שרק במועד זה נוצרה עילת תביעתה.

שתי החלטותיו של בית המשפט קמא מיום 6.12.2023, בתאד"מ 8764-08-23 (תביעת טרסט) ובתאד"מ 9834-10-23 (תביעת אל תקפאל) מבוטלות ובהתאם לכך, שתי התביעות האמורות נדחות על הסף מחמת התיישנותן.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 27032-03-21 פלוני נ' משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ תובעים פלוני נתבעים 1. משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט 2. רמי קרוט- לא בעיניינו פסק דין כנגד הנתבעת מס' 1

במקרה דנן, בשים לב להוראתו המיוחדת של סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, המסלול היחיד העומד בפני חייל שניזוק במהלך שרותו הצבאי ועקב שרותו הצבאי בבואו להגיש תביעה כנגד המדינה הוא המסלול לפי חוק הנכים (ראו רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' פלונית והמרכז הרפואי שערי צדק, שורה אחרונה בפיסקה 5, מיום 31.12.2008).

נושא ייחוד העילה לפי חוק הנכים נדון על ידי בית המשפט - ראו האסמכתאות המפורטות בת"א 32692-06-12 ר' א' נ' מדינת ישראל, מיום 13/7/13 סעיפים 29-36 לפסק הדין- שם קבע בית המשפט בסופו של יום : "אסכם חלק זה של הדיון, איפוא, ואומר כי בהזדמנויות שונות ניסו תובעים לתבוע את המדינה בנזיקין בהליכים עוקפים לחוק התגמולים; אם בכדי להתגבר על התיישנותן של זכויות, אם בתקווה לזכות בפצוי בגין תקופות-עבר ואם בתקווה לזכות בסכומים גבוהים יותר. עמדתו העקבית של בית-המשפט העליון הייתה כי דין אחד ודיין אחד לכולם: הדין הוא חוק התגמולים, והדיין הוא הערכאות המינהליות והשיפוטיות המוסמכות לפיו" חוק הנכים הוא חוק סוצאלי המבוסס על שקולי רווחה ושקום.

...

התובעת מאידך טענה כי דין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה להידחות, שכן הוראות סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים, מעניק חסינות למדינה בגין מחלה או חבלה בהתאם להגדרות המפורטת שם. לטענת התובעת, הנזקים שנגרמו לה בגין האירועים מושא התביעה, אינם עונים להגדרה הנדרשת .

אין בידי לקבל טענה כפולה זו. עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, חל בנסיבות בהן מוגשת תביעה כנגד המדינה בגין חבלה או מחלה שנגרמה בתקופה ועקב השירות הצבאי, ובלבד שנקבע בו, כפי שנקבע בענייננו, כי החבלה או המחלה הנטענת ארעה במהלך ועקב השירות הצבאי.

מכאן שהמדובר באותה עילת תביעה, ובשל יחוד העילה, דין טענת התובעת בענין, להידחות.

לאור כל האמור, דין בקשת הנתבעת מס' 1 לדחיית התביעה כנגדה בגין יחוד עילה להתקבל ואני קובעת כי דין התביעה של התובעת כנגד המדינה להידחות על הסף.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24476-09-18 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מעין צור התובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד פילובסקי ואח' הנתבעת מדינת ישראל - משרד הביטחון ע"י ב"כ עו"ד מיכלין ואח' פסק דין

סעיף 8 לחוק ההתיישנות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו "היתיישנות שלא מדעת", קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". חריג זה של גילוי מאוחר, חל על כל רכיביה של עילת התביעה למעט רכיב הנזק, שלגביו חל ההסדר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (ראה: ע"א 901/07 מדינת ישראל-הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל ואח' (19.9.10) בפיסקה 36 לפסק דינו של השופט עמית (להלן: "עניין גיא-ליפל")).

...

סוף דבר התוצאה היא כי התביעה התיישנה.

לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסדרים דיוניים אלו, עוסקים בחובת יידוע על נזק בתוך 60 יום (5א(2) לחוק); קיצור תקופת ההתיישנות לשנתיים-ימים (סעיף 5א(3) לחוק); ובטול תחולת כללי העברת נטל הראיה (סעיף 5א(4) לחוק).

המערער, תושב רצועת עזה, הגיש תביעת נזיקין נגד המשיבה 1, מדינת ישראל – משרד הבטחון (להלן: המדינה).

...

מכל מקום, סוגיה זו איננה מתעוררת במקרה דנן, ומשכך אין צורך להכריע בפרשנות סעיף 5ב(א)(1) לחוק במסגרת הליך זה. סוף דבר: אף לשיטתי דין הערעור שלפנינו להידחות, שכן כאשר מדובר בתביעה נזיקית של תושב עזה נגד מדינת ישראל, המתייחסת לאירוע המקיים זיקה הדוקה לעימות מול רצועת עזה, כפי שהדבר במקרה בו עסקינן, מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט סולברג, כי הסדר הפטור מאחריות כלפי תושבי עזה, המעוגן בסעיף 5ב(א)(1) לחוק, עומד במבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מסכים עם חברי, השופט נ' סולברג, כי דין הערעור להידחות.

בהתאם, סבורני כי דין הערעור להידחות.

במהלך השנים ננקטו מטעם המערערת ובני משפחתה הליכים משפטיים רבים כנגד משרד הבטחון לרבות תביעת נזיקין, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במהלך חודש דצמבר 2011 (ת"א 46771-12-11), ושבה נטען כי מותו של המנוח נגרם עקב מתן טפול רפואי רשלני בבית החולים רמב"ם, עקב איבחון שגוי וטפול רפואי לא מתאים אשר גרם לסתימת העורק הבזילארי.

במהלך ההיתדיינות בבית המשפט המחוזי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית על ידי כב' השופטת בטינה טאובר בתאריך 21.4.2016, שלפיה התובענה הנזיקית תופסק לאלתר וכי הצדדים יוכלו לחדש את תביעתם הנזיקית בבית המשפט המחוזי בתוך שלושה חודשים מיום סיום ההליך בתיק אשר היתנהל בפני וועדת ערר זו. עוד הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, כי הנתבעת לא תעלה את טענת ההתיישנות ככל שההליך בתיק האזרחי-נזיקי יתחדש.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי לא הוצגה בפני וועדת הערר הוראה מנהלית שמכוחה מחויב הרופא המשטרתי להתערב בנוגע למהות הטיפול אשר ניתן לשוטר אשר מאושפז בבית חולים או ביחס לטיבו, אלא רק נוהג משטרתי שמכוחו רופאי המשטרה מבקרים שוטרים אשר מאושפזים בבתי חולים ומסייעים בידם ו/או בידי בני משפחותיהם בשעתם הקשה ותו לא (ראה גם : ג' טדסקי, "המנהג במשפטנו הנוהג והעתיד", משפטים (כרך ה), תשל"ג, עמ' 9 ; דר' דליה אבן, תחולת עיקרון התקדים המחייב על בתי דין, משפטים (כרך ח'), עמ' 250) שעה שחובה זו מוטלת על פי הוראות המשטרה על מפקדו הישיר של השוטר המאושפז.

אשר על כן, אין מקום לקבוע כי עצם הגעתו של הרופא לבית החולים מעידה על כך חריגה מטיפול שהינו חלק בלתי נפרד מתנאי השירות של המנוח ומכאן שכלל הטענות אשר נוגעות לתפקודו המקצועי של דר' קלם נדחות.

סוף דבר : לאחר בחינת הנחיות בית המשפט המחוזי, לא מצאנו לקבל את הערעור.