המבקשות בבקשתן לרשות להגן טוענות את טענות ההגנה הבאות: כי הדירה ברחוב אבולעפיה רשומה על שם אמו של המנוח ומאשרות כי הוא התגורר בדירה זו עד לפטירתו, כי לאחר מות אמו של המנוח נוצר סיכסוך בינו ולבין אחיו לגבי הבעלות בדירה וכתוצאה מכך היא נותרה רשומה על שם האם ולא נמכרה עד היום, כי בעת מות המנוח הוא לא הותיר אחריו נכסים כלל ואף היה שקוע בחובות כל חייו ואף פנה להליכי פש"ר בסמוך למותו, כי מעולם לא הוצא צו קיום צוואה או צו ירושה ביחס למנוח ועל כן המבקשות אינן בגדר יורשות ודין התביעה להדחות ולו בשל כך, כי החוב ביחס לדירה ברחוב אבולעפיה התיישן עוד ביחס למנוח עצמו, למעט לגבי השנים 2009 ו-2010, כי ביחס לדירה ברחוב מעפילי אגוז, בה התגורר המנוח עד שנת 1996 בלבד, התביעה היתיישנה גם היא וזאת שעה שהמועד האחרון להגשת תביעה נגד המנוח בגין דירה זו חל בשנת 2004, כי גם התביעה כנגד המבקשות עצמן היתיישנה וזאת משנודע למשיבה כבר ביום 31.5.12, לא רק כי המנוח נפטר, אלא גם מי יורשיו הפוטנציאליות וחרף זאת לא הודיעה למבקשות על תביעת המשיבה דנא ועל כן משחלפו שנתיים מאז, אין המשיבה רשאית לתבוע עוד את המבקשות בגין חוב זה, כעולה מסעיף 132(ב) לחוק ולבסוף נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.
...
התביעה לגבי החוב ביחס לדירה ברחוב אבולעפיה נדחית מפאת התיישנות לתקופה עד 31.12.08.
אני דוחה את טענת ההתיישנות ביחס לחוב על נכס זה לשנים 2009 ו-2010.
בנסיבות שבהן התקבלה טענת ההתיישנות של המבקשות לגופו של עניין ונדחתה חלק מהתביעה באופן סופי, למעט לגבי התקופה שממילא צוין בבקשה כי אין התיישנות לגביה ושעה שגם התקבלה בקשת הרשות להגן לגבי החלק שלא התיישן בשל טענת הגנה אחרת, המשיבה תשלם לבקשות את הוצאות הדיון והבקשה בדמות שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.
