התיישנות תביעות ביטוח נכות מתאונה

סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "היתיישנות" מגדיר את תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח כך: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". ההדגשות אינן במקור ג'.נ סעיף 52 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מהות הביטוח" קובע כי: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה – מחלה שחלה בה, ובבטוח נכות- נכות שלקה בה" .

...

דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי לקבל את הבקשה וזאת מהנימוקים הבאים: אין חולק בין בעלי הדין כי תאונת העבודה נשוא התביעה, אירעה ביום 29.12.08 ואילו התביעה הוגשה לביהמ"ש רק ביום 24.2.13, דהיינו בחלוף מעל 4 שנים ממועד התאונה, ללא שהתובע פנה בפניה מוקדמת לנתבעת, טרם הגשת התביעה, בעניין דרישתו לקבלת תגמולי ביטוח עקב התאונה.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן: ראשית, פסק הדין בעניין אמיתי הושתת על ניתוח רחב של הרציונאליים העומדים בבסיס סוגיית המועד הקובע לחישוב תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח עת נקבעה הלכה עקרונית בסוגיה ולא הכרעה פרטנית בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניו או עפ"י תנאי פוליסה ספציפית (עמ' 17 לפסה"ד ס"ק 4 תחת הכותרת "התוצאה": "(4) איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת התביעה לצורך בחינת תחילת מועד ההתיישנות, נגזרת מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין הגינות בין המבטח למבוטח...עילת התובענה נולדה עם התרחשות התאונה... נוכח כל אלה נראה כי התשובה במישור הנורמטיבי היא ראשיתו של מרוץ ההתיישנות ביום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח...". שנית, אין יסוד לטענת התובע כי הטעם לאבחנה בין המקרים הינו שההכרעה בפרשת אמיתי בנוגע לסוגיה שבפנינו התבססה על הוראותיה הברורות והמפורשות של הפוליסה שנדונה שם ולהגדרה קונקרטית של המונח "מקרה ביטוח" שהינו מועד הפגיעה הגופנית אשר הביאה עימה את הנכות הצמיתה, שהרי על אף הגדרה זו נותרה השאלה מהו מועד "מקרה הביטוח", שהחל ממנו יחל מרוץ ההתיישנות בעינה, והדברים בבחינת קל וחומר במקרה דנן, שאין בפוליסה כלל הגדרה לדיבור "מקרה ביטוח". ראו, בעניין זה דברי השופט א. רובינשטיין בעמ' 19 -20 ס"ק 4-5 לפסה"ד תחת הכותרת "על הפוליסה": "(4) ראשית, הערה כללית באשר לפוליסה דנא. הפוליסה היא לביטוח תאונות אישיות. נושא מחלה, שהוא הרלבנטי לענייננו, הוסף אליה בסיפא, בגדרי "הרחבת כיסוי –תוספות". התוצאה הינה אי בהירות, שכן סעיף 53 לחוק חוזה ביטוח מדבר בשלושה מושגים שונים, ולכל אחד מהם הגדרה שונה ל"מקרה הביטוח"; .

עניין זה כאמור נדון והוכרע בפרשת אמיתי וביהמ"ש העליון הגיע למסקנה, כי על אף אי הבהירות בתנאי הפוליסה שם לעניין מועד קרות מקרה הביטוח, עדיין, לאור הרציונל והתכלית של דיני ההתיישנות, בהקשר של תביעות לתגמולי ביטוח, ראשית מרוץ ההתיישנות יחל ממועד התרחשות האירוע.

סיכום מכל הטעמים לעיל נחה דעתי לקבל את טענת ההתיישנות והתאם לכך להורות על דחיית התביעה, וכך אני מורה.

מועד התגבשות הנזק סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי (פורסם ביום 21.5.08) (להלן: "פרשת אמיתי"), נקבע כי מירוץ ההתיישנות, בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מתחיל ביום ארוע התאונה באופן שאין רלבאנטיות למועד התגבשות הנכות.

...

טענות הצדדים הנתבעת טוענת כי דין התביעה, אשר הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דין טענת ההתיישנות להידחות, מהטעמים הבאים: מניעות - התובע טוען כי הנתבעת מנועה מלטעון להתיישנות התביעה בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות העניין, אין בידי התובע להצביע על נסיבות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות, לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כמפורט להלן.

בע"א (מח' ת''א) 1843/02 חיון דוד נ' הראל (פורסם בנבו) פורטה ההלכה בעניין הודאה בזכות על ידי מבטח: עניינו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות נסקר בספרות ובפסיקה, ובהתייחס למערכת היחסים שבין מבטח לבין מבוטח נמצאנו, כי שתיקה, כשלעצמה, אף נוכח פניית המבוטח שבה הוא טוען לקיומה של זכות איננה נחשבת כהודאה; נקיטת פעולות לשם ברור החבות כגון פניה לצד שלישי או למבוטח כדי לעמוד על פרטי התביעה איננה נחשבת כאילו המבטח מודה בקיום הזכות (שחר ולר, חוק חוזה הבטוח, תשמ"א – 1981 673-674 (פרוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי, בעריכת א. זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו, כרך ראשון, 2005)).

משהתובע הגיש תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, אין לראות בטענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת, משום התנהגות בחוסר תום לב. סוף דבר, משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות - וכך אני מורה.

מועד התגבשות הנזק סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי (פורסם ביום 21.5.08) (להלן: "פרשת אמיתי"), נקבע כי מירוץ ההתיישנות, בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מתחיל ביום ארוע התאונה באופן שאין רלבאנטיות למועד התגבשות הנכות.

...

טענות הצדדים הנתבעת טוענת כי דין התביעה, אשר הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דין טענת ההתיישנות להידחות, מהטעמים הבאים: מניעות - התובע טוען כי הנתבעת מנועה מלטעון להתיישנות התביעה בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות העניין, אין בידי התובע להצביע על נסיבות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות, לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כמפורט להלן.

בע"א (מח' ת''א) 1843/02 חיון דוד נ' הראל (פורסם בנבו) פורטה ההלכה בעניין הודאה בזכות על ידי מבטח: עניינו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות נסקר בספרות ובפסיקה, ובהתייחס למערכת היחסים שבין מבטח לבין מבוטח נמצאנו, כי שתיקה, כשלעצמה, אף נוכח פניית המבוטח שבה הוא טוען לקיומה של זכות איננה נחשבת כהודאה; נקיטת פעולות לשם ברור החבות כגון פניה לצד שלישי או למבוטח כדי לעמוד על פרטי התביעה איננה נחשבת כאילו המבטח מודה בקיום הזכות (שחר ולר, חוק חוזה הבטוח, תשמ"א – 1981 673-674 (פרוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי, בעריכת א. זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו, כרך ראשון, 2005)).

משהתובע הגיש תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, אין לראות בטענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת, משום התנהגות בחוסר תום לב. סוף דבר, משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות - וכך אני מורה.

הנתבעת טוענת כי דין התביעה בכל הנוגע לתגמולי ביטוח בגין נכות להדחות על הסף מפאת היתיישנות, שכן היא הוגשה ביום 19.1.12 בחלוף כשבע שנים ממועד התאונה הנטענת, ובחלוף תקפת ההתיישנות של 3 שנים מקרות מקרה הביטוח הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח).

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה בכל הנוגע לתגמולי ביטוח בגין נכות להידחות על הסף מפאת התיישנות, שכן היא הוגשה ביום 19.1.12 בחלוף כשבע שנים ממועד התאונה הנטענת, ובחלוף תקפת ההתיישנות של 3 שנים מקרות מקרה הביטוח הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח).

נוכח האמור, סבורני כי אין מנוס מלקבוע כי ענייננו בנזק ממשי שנגלה בסמוך לתאונה, אף שלא במלוא היקפו (וזאת נוכח הטענה להחמרה בשנת 2009, שלצורך הבקשה דנן יש לקבלה כנכונה עובדתית).

ברם סבורני כי נוכח העובדות העולות מחוות הדעת של התובע עצמו, ויתר הנסיבות שצויינו לעיל שאינן שנויות במחלוקת עובדתית, אין מקום לדחיית ההכרעה בעניין.

נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית בשל התיישנותה.

במסגרת הפסיקה אשר התחבטה בשאלת המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות של תביעת ביטוח שעילתה נכות צמיתה כתוצאה מתאונה, נבחנו שלושה מועדים אפשריים לתחילת מרוץ ההתיישנות: מועד ארוע התאונה; מועד התגבשות הנכות הצמיתה ומועד קביעת הנכות הצמיתה על ידי מומחה רפואי כלשהוא.

...

טענות הנתבעת ( מבקשת ) בתמצית יש למנות את מועד תחילת ההתיישנות מיום בו הגיע התובע לגיל 18 (1/4/19) ועד ליום 1/4/22 ובהינתן כי כתב התביעה הוגש ביום 27/6/22, הרי שהתביעה התיישנה ודינה להידחות.

באשר לחוות הדעת המתוקנת אשר צורפה לתגובת התובע, הרי שלא היה מקום להגישה בשלב זה, ללא הגשת בקשה מתאימה והחלטה ועל כן הנני מורה על הסרתה מהתיק.

לאור האמור לעיל, התוצאה היא איפוא כי עילת התביעה טרם התיישנה ולפיכך הבקשה נדחית.