לטענתו, נוכח הכרות רבת שנים והאמונה כי הם ישיבו לו את כספי ההלוואה במלואם, הוא נעתר לבקשה זו. עוד נטען כי אף לאחר אותה פגישה, הוא סייע כלכלית לנתבעת ולמנוח ומעת לעת הלווה להם כספים בסך כולל של 8,000 ש"ח. לכן, לטענתו, החוב של הנתבעת ושל המנוח עומד על סך של 28,000 ש"ח סך הכל.
דיון והכרעה – השלמת שטר שניתן ללא מועד פרעון
סעיף 96(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השיטריות או הפקודה), המסדיר את נושא התיישנותן של תביעות שטריות, קובע כי תביעה שטרית נגד מי שהוא צד לשטר, שאינו מסב, מתיישנת בחלוף שבע שנים, זולת אם הוסכם במפורש אחרת בין על גוף השטר ובין במסמך נפרד בהתאם לתנאי הסעיף, כך:
"96(א). אין להזקק לתובענה על פי שטר חליפין או צ'ק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לצ'ק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להזקק לתובענה נגדו על פי מיסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך".
הוראה משלימה לסעיף זה, המתייחסת למקרה שבו השטר ניתן ללא ציון מועד פרעון, ניתן למצוא בסעיף 19 לפקודה.
ראו לעניין זה הדברים שנאמרו בספרו של פרופ' שלום לרנר:
"לפי האמור בסעיף, יש להשלים את המסמך תוך זמן סביר, ו'זמן סביר לענין זה הוא שאלה שבעובדה'. כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לאור סוגו של השטר, סוג העסקה והנוהג הקיים לגבי אותן עיסקאות. כך, למשל שטר שהוצא כדי להיטיב עם פלוני, שם משך הזמן למילויו קצר יחסית, אינו דומה לשטר המבטיח הלוואה שניתנה לטווח ארוך (שלום לרנר דיני שטרות 168 (מהדורה שניה, 2007)".
בהתאם לכך, בנסיבות שונות נקבעו פרקי זמן שונים כ"זמן סביר" אשר שבמהלכו ניתן היה להשלים את פרטי השטר.
...
אני סבורה כי השלמת התאריך כ-10 שנים לאחר מתן הצ'ק ומספר שנים לאחר שלטענת התובע לא שולמו לו תשלומים לפירעון ההלוואה, אינם מהווים "זמן סביר" העומד בדרישות סעיף 19(ב) לפקודה, ולכן אני סבורה כי ההשלמה של התאריך נעשתה בניגוד להוראות הפקודה.
זאת ועוד, במהלך השיחה הנתבעת לא התחייבה לשלם את החוב הנטען, ולמעשה סירבה לתביעותיו של התובע לתשלום כספים וגם עניין זה מחזק את המסקנה כי היה על התובע לפעול למימוש הצ'ק לכל המאוחר בסמוך לקיומה של השיחה.
משכך, אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה כי מדובר בשיחה ישנה, בגדרה הנתבעת סירבה לשלם לתובע את החוב הנטען, אשר רק מדגישה את החובה המוטלת לפתחו של התובע לפעול למימוש הצ'ק ואשר מחזקת את המסקנה כי הצ'ק מולא שלא תוך "זמן סביר".
אם כן, המסקנה העולה מן האמור היא כי אף אם אאמץ את הגרסה העובדתית של התובע במלואה, הרי שהשלמת התאריך על-ידי התובע כ-10 שנים לאחר שניטלה ההלוואה (לשיטתו) וכמספר שנים לאחר שהנתבעת הפסיקה לפרוע את ההלוואה אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות סעיף 19(ב) לפקודה, ולכן לא ניתן היה לממש את הצ'ק.
סוף דבר, התביעה נדחית.
