התיישנות תביעה נגד משרד הביטחון בגין נכות נפשית

אגף השקום טוען כי במצב דברים זה הליך קביעת הנכות הסתיים בשנת 2013 קודם למתן פסק דין לופו בעליון, ועל כן זה אינו חל במקרה של העותרת, ואילו העותרת טוענת כי ההליכים הסתיימו עם קביעת הנכות הנפשית בשנת 2015, על אף שלא הכירו באחוזי נכות נוספים בגין הנכות הנפשית, ועל כן חל פסק דין לופו בעליון לגבי כלל ההטבות, להן היא זכאית.

אגף השקום מוסיף וטוען, כי לאור האמור, הרי שגם אם תביעתה להכרה בנכות נפשית הייתה מתקבלת, הרי שהזכאות לתגמולים הייתה מפברואר 2012 בלבד, המועד בו הועלתה הטענה לראשונה, ולא רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה המקורית, וההטבות היו משולמות ממועד זה. העותרת בתשובתה הכחישה טענה זו. לדברי ב"כ העותרת מכתב קצין התגמולים בעיניין הנכות הנפשית ממשיך את בירור הנכויות ואינו מהוה פניה לפי תקנה 9.

על דברים ברוח זו חזר בית המשפט העליון בעע"מ 3550/15 משרד הבטחון האגף לשקום נכים נ' פלוני (פורסם בנבו, 30.05.2016), בפיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן.

ג. ההליכים להכרה בנכות העותרת ההליכים להכרה בנכות העותרת אמנם לקחו שנים רבות, אולם, מרביתן חלפו בדיונים משפטיים בשאלה האם חלה היתיישנות על המקרה, ולאחר מכן בשאלה האם יש קשר סיבתי בין נכותה של העותרת לשירותה הצבאי.

...

אני סבורה כי הדין עם אגף השיקום, כי הטענה לנכות נפשית היא טענה לפי תקנה 9 לתקנות אף שלא הוגשה ככזו, שכן, בעבר, החל משנת 1999 ועד שנת 2012 לא הועלתה טענה זו ע"י העותרת, ומדובר בתקופה ממושכת.

אני סבורה כי גם לאור החריג, שיש לפרש היום בהרחבה, אין לקבל, בנסיבות אלו, את טענת העותרת לעניין התמשכות ההליכים.

סוף דבר העתירה נדחית.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 27032-03-21 פלוני נ' משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ תובעים פלוני נתבעים 1. משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט 2. רמי קרוט- לא בעיניינו פסק דין כנגד הנתבעת מס' 1

בתאריך 28/11/21 ניתנה החלטת הוועדה הרפואי העליונה של משרד הבטחון, בערערו שהוגש ע"י התובעת באשר לדרגת נכותה ונקבעה לתובעת נכות יציבה בשיעור של 15% מיום 1/6/21.

כמו כן טענה התובעת כי התביעה שבכותרת עניינה נזקים אחרים מהנזקים אותם תביעה על פי חוק הנכים ולכן היא זכאית לתבוע אותם במסגרת תיק נזיקין רגיל נגד המדינה.

בתביעתה לפי חוק הנכים טענה התובעת כי במהלך שרותה הצבאי ועקב שרותה הצבאי, נגרמה לה נכות נפשית.

נושא ייחוד העילה לפי חוק הנכים נדון על ידי בית המשפט - ראו האסמכתאות המפורטות בת"א 32692-06-12 ר' א' נ' מדינת ישראל, מיום 13/7/13 סעיפים 29-36 לפסק הדין- שם קבע בית המשפט בסופו של יום : "אסכם חלק זה של הדיון, איפוא, ואומר כי בהזדמנויות שונות ניסו תובעים לתבוע את המדינה בנזיקין בהליכים עוקפים לחוק התגמולים; אם בכדי להתגבר על התיישנותן של זכויות, אם בתקווה לזכות בפצוי בגין תקופות-עבר ואם בתקווה לזכות בסכומים גבוהים יותר. עמדתו העקבית של בית-המשפט העליון הייתה כי דין אחד ודיין אחד לכולם: הדין הוא חוק התגמולים, והדיין הוא הערכאות המינהליות והשיפוטיות המוסמכות לפיו" חוק הנכים הוא חוק סוצאלי המבוסס על שקולי רווחה ושקום.

...

התובעת מאידך טענה כי דין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה להידחות, שכן הוראות סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים, מעניק חסינות למדינה בגין מחלה או חבלה בהתאם להגדרות המפורטת שם. לטענת התובעת, הנזקים שנגרמו לה בגין האירועים מושא התביעה, אינם עונים להגדרה הנדרשת .

אין בידי לקבל טענה כפולה זו. עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, חל בנסיבות בהן מוגשת תביעה כנגד המדינה בגין חבלה או מחלה שנגרמה בתקופה ועקב השירות הצבאי, ובלבד שנקבע בו, כפי שנקבע בענייננו, כי החבלה או המחלה הנטענת ארעה במהלך ועקב השירות הצבאי.

מכאן שהמדובר באותה עילת תביעה, ובשל יחוד העילה, דין טענת התובעת בענין, להידחות.

לאור כל האמור, דין בקשת הנתבעת מס' 1 לדחיית התביעה כנגדה בגין יחוד עילה להתקבל ואני קובעת כי דין התביעה של התובעת כנגד המדינה להידחות על הסף.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 27032-03-21 פלוני נ' משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ תובעים פלוני נתבעים 1. משרד הבטחון/ארכיון צה"ל ומשהב"ט 2. רמי קרוט החלטה

מבוא לפני בקשת הנתבע מס' 2 מיום 31/5/21 לדחיית התביעה עקב העידר סמכות מקומית, בקשת הנתבע מיום 2/6/21 לסילוק התובענה על הסף בשל התיישנותה, ובקשה לדחיית התובענה על הסף בשל ייחוד עילה, כמפורט בסעיף 36 לחוק הנכים תגמולים ושקום ( להלן: "החוק" או "חוק הנכים") ( ראה סעיפים 7 לאילך לכתב ההגנה של הנתבע מס' 2) לבקשת הדחייה עקב העידר סמכות מקומית ובשים לב לתגובת המדינה, אדרש אליה בשלב מיתקדם יותר, ולאחר שאכריע בבקשת הנתבעת 1 היא מדינת ישראל לדחיית התובענה כנגדה על הסף.

התובעת בהמשך הגישה תביעה לקצין התגמולים בהתאם לחוק הנכים, לצורך קביעת דרגת נכותה הנפשית, בגין האירועים אותם חוותה מהנתבע במהלך שרותה הצבאי.

כאמור לעיל, בפסק הדין ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה ששתי התביעות, הן זו על פי חוק הנכים הן זו על פי פקודת הנזיקין, הוגשו על ידי הנכה - הניזוק בגין הנכות שנגרמה לו באותו ארוע ומה הדין בעקבות כך (ראו סעיף 15 בפסה"ד).

...

לסיכום, בנסיבות אלו, שבפני, איני סבורה שעל בית המשפט לחסום אותה מלהגיש את תביעתה הנזיקית כנגד הנתבע ובוודאי שאין מקום לדחות את התובענה על הסף כנגדו.

סופו של דבר, התובעת רשאית לנהל ההליך מול הנתבע 2, דה עקא שככל שיימצא כי הסעד המבוקש הינו בגין אותה נכות שבגינה קבלה היא את הגמלה/מענק מקצין התגמולים, היא תאלץ לבחור בין השניים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת הנתבע מס' 2 לדחיית התביעה כנגדו על הסף, בשל התיישנותה ובשל הוראות סעיף 36 לחוק הנכים להידחות.

בעשור האחרון עברתי הרבה ארועים לא שיגרתיים, יש לנו תביעה נגד משרד הבטחון.

החלטת הועדה לפיה למערער נכות נפשית בגין סכיזופרניה מחודש 10/2020 בלבד אינה מנומקת ואינה מתייחסת להתנהגותו של המערער במשך השנים, כאשר ברור כי אין המדובר במחלה שהתפרצה 6 חודשים טרם הגשת התביעה.

לטענת המשיב יש לדחות את העירעור: העירעור הוגש באיחור באופן המגבש טענת היתיישנות, שכן הועדה היתכנסה ביום 30.6.21 והערעור הוגש בחודש 12/2021.

המערער הגיש ערר אך ורק על מועד התחולה ולפיכך טענתו בדבר נכות בגין פוסטראומה אשר עלתה במסגרת העירעור בלבד, דינה להדחות על הסף.

...

לטענת המערער יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו לוועדה לבחינה נוספת בשל הנימוקים הבאים: הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער אובחן כסובל מפוסטראומה בשירותו הצבאי, כפי שעולה ממכתבו של ד"ר דיסקין.

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור: הערעור הוגש באיחור באופן המגבש טענת התיישנות, שכן הוועדה התכנסה ביום 30.6.21 והערעור הוגש בחודש 12/2021.

אין בידי לקבל טענה זו אשר לא נתמכה ולו בראשית ראיה ביחס לתקופה הרלבנטית וזאת אף בשים לב לבדיקת הוועדה אשר מצאה בבדיקתה כי "המערער מאורגן בהתנהגותו ודבריו. ללא הפרעות בבוחן המציאות". מבלי לגרוע מהאמור, אף אם הייתי מקבלת את טענת המערער, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר מצדיקה את השבת עניינו של המערער לפתחה בשנית, ואנמק.

חרף האמור, המערער לא המציא תיעוד רפואי כאמור ואף לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת אמו של המערער, בסעיף 6 לתצהירה מיום 28.12.22, למתן צו להמצאת דוח הרופא המחוזי אשר הוגש לתיק הפלילי שהתנהל כנגד המערער וזאת משני טעמים: האחד - כלל לא ברור האם בקשה זו הינה על דעת המערער (אשר לא הוכח כי אינו כשיר לנהל את ההליך בהתאם לכללים הקבועים בדין); השני - מקובלת עלי טענת המשיב לפיה מאחר שהתיעוד הרפואי (אשר תוכנו אינו ידוע) לא עמד בפני הוועדה, הרי שלא ניתן לומר כי נפל פגם במלאכתה.

סוף דבר הערעור נדחה.

כפי שעלה במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו בחודש נובמבר 2022, המערער סבור כי יוכל, גם אם הוא מודה שאין מדובר במשימה קלה, להביא ראיות להתרחשות ארוע הדחק ולהדיפת טענת ההתיישנות מצד המשיב, ולבסס בירור תביעתו לפי הוראות סעיף 18(ו) לחוק הנכים המאפשר למשיב שיקול דעת לקבל תביעות שהוגשו לאחר פרקי הזמן הקבועים בחוק הנכים.

טענתו של המערער היא כי מחמת נכותו הנפשית לא היה כשיר בנפשו לבחור בזכויותיו ולכן זכאי לחסות בגדרי החריג הקבוע בסעיף 18(ו) לחוק הנכים: 18.

וראו לעניין זה את הקביעה בפסיקה: "מהותית לא ניתן להפריד בין הכושר או היכולת הנפשית להגיש תביעה ראשונית, לבין הכושר הנפשי הנידרש לצורך בחירה לעבור למסלול לפי חוק הנכים, אחרי שזמן מה קיבל הנכה קיצבה מהמל"ל. התביעה והבחירה כרוכות ושלובות זו בזו. בהיעדר יכולת בסיסית לתבוע, דבר שהחוק מכיר בו, גם לא מתקיימת היכולת לבחור מאוחר יותר מעבר למסלול לפי חוק הנכים. סעיף 18(ו) הוא חריג שבחריג, ומבוסס על מצב ייחודי של אדם, שיש לגביו הכרה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו, אינו יכול לדאוג לעניינו אפילו במובן הבסיסי ביותר של הגשת תביעה. אותו מחלת נפש, כאשר היא ממשיכה להתקיים חלה על פי אותו היגיון גם על מי שקבל שנים תגמולים מהמל"ל, ומחמת מחלתו היה משולל כושר לבחור לעבור למסלול חוק הנכים. לפיכך נכה כזה ייכנס בשערי סעיף 18(ו) ולא בשערי סעיף 36א, ויהיה זכאי לתגמולים רטרואקטיביים."[footnoteRef:2] [2: עת"מ (מנהליים ת"א) 1368-04-14 עזרי חסיד נ' מדינת ישראל משרד הבטחון, אגף השקום (04.11.2014).

...

ודוק, גם בתביעות בגין מחלות נפש קשות כסכיזופרניה נדחות לא אחת תביעות להכרה בחריג מכוח סעיף 18(ו) לחוק הנכים.

כפי שנפסק לאחרונה בע"ו 17628-02-20 קצין התגמולים נ' פלוני (26.9.2022) קבלת תגמולים כספיים היא ראיה מכריעה לכשירות המבקש: "גם מצבו הנפשי של המשיב אינו שולל את המסקנה כי "בחר" במסלול הביטוח הלאומי.

לסיכום, אנו מוצאים כי יש לדחות את הערעור על החלטת המשיב, מן הטעם כי המערער בחר את זכויותיו, בין אם בעצמו או בין אם באמצעות הוריו.