התיישנות תביעה לתשלום שכר טרחה ב

בהמשך לפסק הדין שנתתי ביום 27.11.17 הגישו שני הצדדים את טיעוניהם לעניין תשלום גמול ושכר טירחת עו"ד. התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשה על ידי המבקש בטענה שהנישומים או החייבים של המשיבה מחויבים בתשלום סך של 280 ₪ כשכר טירחה בגין משלוח מכתב התראה המשוגר אליהם תחת הכותרת "התראה מכח סעיף 81 א' לחוק ההוצאה לפועל". לטענת המבקש אין סמכות בחוק המתירה גבייה כאמור לעיל.

בהמלצת בית המשפט מיום 12.11.17 הגיעה המשיבה למסקנה, כי יהא זה ראוי להגיש הודעת חדילה מוסכמת (לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006), לפיה חדלה המשיבה מגביית כל סכום בגין משלוח ההתראה הנ"ל וזאת החל מיום 11.9.17.

מוסיף ב"כ המשיבה שלנוכח ת"מ (מחוזי חיפה) 32981-07-13 חוג'יראת נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור (29.12.2013), משנת 2013 הגישה המשיבה הודעת חדילה ובעקבותיה יצאה הנחייה, לפיה לא תוגשנה תביעות מעבר לתקופת ההתיישנות המירבית, וכן לא תבוצע גבייה מינהלית על חובות שעברו עליהם יותר משלוש שנים, במסלול הגבייה המינהלית.

...

ער אני לטענת המשיבה, לפיה למבקש חובות ארנונה בסכומים לא קטנים, וכי הוא אינו מבצע את התשלום הנדרש ממנו מזה שנים, אך סבורני שאין בכך כדי לשלול את פסיקת הגמול לזכותו, מקום בו הגשת התובענה הייצוגית הייתה לכאורה מוצדקת על פני הדברים, אלא שהגמול שייפסק יופחת מיתרת חובות הארנונה של המבקש.

לעניין זה עיינו בדבריה של כב' השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (27.12.2010): "... מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה...

המשיבה תשלם לב"כ המבקש את סכום שכר הטרחה הנ"ל בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מוצא כי הבנתו של התובע, הלקוח, כפי שעולה מעדותו, שבעצם העיקר הוא מכתב דרישה והגשת כתב תביעה בלוח זמנים קצר, כדי "להכניס את הרגל בדלת" טרם היתיישנות, ואולי טרם נסגרות הכרעות במכלול התיקים שאולי לא ייטלו בחשבון את טענות התובע, נחזית סבירה, כל עוד הנתבע לא מסביר לו אחרת.

לגבי התשלום נקבע בהסכם כי "שכר הטירחה ישולם ב-5 תשלומים שוים, הראשון בתוך 30 ימים ממועד חתימת הסכם זה, השני בעת הגשת כתב התביעה השלישי במועד הופעת עוה"ד לישיבת דיון או קדם משפט התשלומים הרביעי והחמישי ישולמו 3 חודשים לאחר הדיון הראשון. ככל שלא יתנהלו הוכחות וסיכומים בתיק, התשלום השלישי יתבצע בעת סגירת התיק בפשרה או בפסק הדין ככל שיינתן לפי ס' 79 א'. שכר הטירחה זה אינו תלוי בתוצאות ההליך" [ס' 6 א להסכם] (ההדגשה בקוו – הוספה).

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובע זכאי להשבת הסכום ששילם, בכפוף - לקיזוז שכר ראוי לנתבע, שהוא בעצם בבחינת השבה לה הוא זכאי, לרבות בשל שיקולים של צדק מחלק [ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל פ"ד נט(5) 337, ס' 11 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה].

אשר על כן, אני מורה כי מתוך הסך של 3,510 ₪ ששולמו לנתבע על ידי התובע, ישיב הנתבע לתובע סך של 2,340 ₪.

אם כן, אני פוסק כי לסילוק התביעה הנדונה וכל טענות התובע נגד הנתבע בגין התקשרותו עמו בהסכם למתן שירותים משפטיים, כאמור, ישלם הנתבע לתובע סך כולל של 3,178 ₪.

תמצית הטענות הנתבעים טוענים בבקשה הנתמכת בתצהיר הנתבע שיש לדחות את התביעה בגין התשלום המכונה בכתב "שכר טירחה ב" - שהנו תשלום בגין דמי ניהול קבוצת הרכישה שהתאגדה לשם בניית הבניין ברחוב החרצית 12 חולון, ואינו חלק מהשירותים אליהם מתייחס ההסכם מיום 18.5.2010 בין התובע לבין הנתבע - מחמת היתיישנות, בהנתן שהתביעה בגין רכיב זה היתיישנה עוד קודם ליום 2.5.2022 ולכל המאוחר ביום 31.10.2022.

...

תמצית הטענות הנתבעים טוענים בבקשה הנתמכת בתצהיר הנתבע שיש לדחות את התביעה בגין התשלום המכונה בכתב "שכר טרחה ב" - שהינו תשלום בגין דמי ניהול קבוצת הרכישה שהתאגדה לשם בניית הבניין ברחוב החרצית 12 חולון, ואינו חלק מהשירותים אליהם מתייחס ההסכם מיום 18.5.2010 בין התובע לבין הנתבע - מחמת התיישנות, בהינתן שהתביעה בגין רכיב זה התיישנה עוד קודם ליום 2.5.2022 ולכל המאוחר ביום 31.10.2022.

דיון בחנתי את כתב התביעה על נספחיו ואת טענות הצדדים בבקשה, התשובה והתגובה לתשובה והגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה הרכיב המכונה בכתב התביעה "שכ"ט ב" בסך 402,829 ₪ ואת תשלום הריבית בגינו על הסף, מחמת התיישנות וכפועל יוצא את הסעד המבוקש בסעיף 42(ב) לכתב התביעה.

מכל האמור, התביעה בגין הכספים המכונים "שכ"ט ב'" בכתב התביעה והסעד הנתבע בסעיף 42(ב) נדחית.

דיון והכרעה אלה הן הפלוגתות הדורשות הכרעה: היתיישנות חיובי הצדדים על פי ההסכם העידר הודעת ביטול או שינויים בהסכם הפרת ההסכם על ידי התובעים תקופת השרות על ידי התובעים וכימות החבות חבות אישית של הנתבע היתיישנות טענת היתיישנות נטענה מטעם הנתבעים הן לגבי הפרויקט המרכזי מושא התביעה דנן והן לגבי דרישת שכר תמורת טפול ב-6 נושאים אחרים.

בסעיף 55 לתצהירו טען הנתבע כי "למעשה מאז שנת 2016 לא ביצוע התובעים פעולות משפטיות בתיק (למעט מכתב עו"ד דיירים שנשלח ביוני 2018 וגם זאת על מנת לכפות על מזימת גביית תשלומים שלא כדין)". בסעיף 56 לתצהיר הנתבע מתוארת פגישה בין הצדדים באפריל 2021 "משכלו כל הקיצים". התאור יובא כלשונו: "למרבה הצער, לא הצלחנו להגיע להסכמות. הנתבעת הודיעה לתובעים כי במצב עניינים זה, בו התובעים למעשה לא עושים דבר ובמקרים בהם הם נדרשים לפעול הם מפרים ברגל גסה את ההסכם, אין כל טעם להמשיך את ההיתקשרות ודרשה לקבל בחזרה את המסמכים הקשורים לפרויקט.". בסעיף 25 לתצהיר העדות הראשית של התובע הוא הבהיר כי תביעתו לתשלום שכר טירחה היא לפיה החוזה שנכרת בין הצדדים, אולם אל מול הטענה כי פעילות משרדו בהתאם להסכם ההיתקשרות בין הצדדים הופסקה לאחר זמן קצר יפרט את מקצת פעילות משרדו לטובת הפרוייקט.

...

כל טענה של הנתבעים לגבי תוקף ההסכם או פרשנותו - נדחית.

התביעה נגד הנתבע 1 נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע 1 (אישית) הוצאות בסך 20,000 ₪.

לטענת ההתיישנות והשהוי נקבע, כי מהראיות עולה כי הגם שכעולה מהסכם שכר הטירחה מיום 8.9.13, "שכה"ט ישולם עד ליום 30.9.13 ב- 20 תשלומים בשיקים חודשיים", במסמך "רכוז חובות שכ"ט" (נספח ה' לכתב התביעה) בשנת 2014 (ס' 42) הודה המערער בקיומו של החוב והסכים על מועד מאוחר יותר לתשלום החוב – ביום 1.1.15.

...

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טען המערער כי, חוב שכה"ט המפורט בסעיף 6 לכתב התביעה התיישן, וזאת בהתאם לקבוע בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ולכן יש לדחות את התביעה בגין התחייבויות שנוצרו לפני למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה.

כן נטען, כי יש לדחות את התביעה לאור השיהוי הרב שחלף ממועד החתימה על הסכמי שכר הטרחה ועד למועד הגשת התביעה, שהוגשה כחמש שנים לאחר שהמערער שלח למשיב מכתב דרישה בגין מחדלים ומעשים רשלניים בייצוגו.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לא בכדי מצאתי לפרט את עיקרי פסה"ד, לרבות את טענות הצדדים, על מנת שניתן יהיה להיווכח על נקלה בכך שבית משפט קמא נתן דעתו לכל מחלוקת, בין עובדתית ובין משפטית, שנדרשה להכרעה, קבע ממצאים עובדתיים על יסוד הראיות שבאו לפניו והתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים, וכל אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, אשר בה לא מצאתי כל טעות שבחוק.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.