מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התיישנות תביעה להכרה במחלת סרטן כמחלת מקצוע

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר במחלת סרטן העור בה לקה כפגיעה בעבודה מחשיפה לשמש במהלך העבודה לפי הילכת המקרוטראומה /מחלת מיקצוע כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
כפי שנרחיב להלן, על ההסדר המגביל את הזכאות למפרע ניתן להשקיף כמבטא איזון פנימי שבחר המחוקק לערוך בין המטרה הסוציאלית, המאפשרת לזכאים מכוח חוק הביטוח  הלאומי להגיש את תביעתם בכל עת ומבלי שזו מתיישנת, ובין המסגרת התקציבית המוגבלת, שניתן להעמיד לצורך כך. כאמור, הוראה מסוג זה – הקושרת בין הקף הגישה למערכת הסוציאלית ובין הקף הזכאות למפרע מכוח גישה זו – רווחת בצורה זו או אחרת גם בהקשרים נוספים.
...
אשר על כן, על פי הידע העדכני המתבסס בעיקר (אבל לא רק) על עבודות מהשנים האחרונות ומתוך כך טרם זכה להתפרסם הלימוד (TEKTBOOXS), אני מקבל את הקשר הסיבתי בין חשיפתו של התובע לשמש בעת עבודתו לבין סרטן מסוג BSS .
עם כל הצער דין הערעור להידחות מחמת שיהוי.
אשר על כן התביעה נדחית מחמת שיהוי בלבד.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

האם יש לדחות את תביעת התובע להכרה בגידול סרטני שהתגלה בשנת 2011 כפגיעה בעבודה מחמת היתיישנות? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה. התשתית העובדתית התביעה לנתבע ביום 30.10.2011 הגיש התובע תביעה לנתבע על גבי טופס "תביעה תשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין פגיעה בעבודה – גידול סרטני בשלפוחית השתן שהתגלה בשנת 2011 (להלן: המחלה).
] "מאשרת קבלת תביעתך להכרה במחלת מיקצוע אשר התקבלה בתאריך 18/03/2019.
...
האם יש לדחות את תביעת התובע להכרה בגידול סרטני שהתגלה בשנת 2011 כפגיעה בעבודה מחמת התיישנות? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה. התשתית העובדתית התביעה לנתבע ביום 30.10.2011 הגיש התובע תביעה לנתבע על גבי טופס "תביעה תשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין פגיעה בעבודה – גידול סרטני בשלפוחית השתן שהתגלה בשנת 2011 (להלן: המחלה).
בנסיבות אלה, לאחר שניתן לתובע יומו בבית הדין בתל אביב, אין לאפשר לו להגיש את אותה התביעה לבית דין אחר על מנת שתידון לפני מותב אחר.
בנסיבות אלה, משלא עלה בידי התובע להצביע על טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת התביעה ומשניתן לו יומו בבית הדין בתל אביב בהליך זהה, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה שלפנינו מחמת התיישנות.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב יפו (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר אברהם גלאי; ב"ל 23265-05-14), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת סרטן הערמונית ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.
המערער טוען, כי עד לסוף שנות ה-80' המצברים היו נאטמים בחלקם העליון ע"י זפת, אשר שימש כ'גומי אטימה', אולם כאשר המצבר היה מתיישן - אטימה זו הייתה נסדקת.
גישה זו לוקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בנגישות הנפגעים לידע המקצועי המורכב, הנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו, או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים, ובמהלך תקופות שונות, וזאת ללא הסתייעות באיש מיקצוע בעל היתמחות ספציפית.
...
מן הכלל אל הפרט בית הדין האזורי קבע כי מרבית עבודתו של המערער הייתה בנהיגה כנהג מוביל, וכן כי "אין הוכחה לסוג החומרים המזיקים, שנטען כי המערער נחשף אליהם, לתדירויות ומשך החשיפה לאותם חומרים, ודאי לא לחשיפה ישירה לעופרת איתה באו במגע אולי עובדי המפעל, ולאו דווקא מי שנהג להוביל את אותם מצברים פגומים, שהרי עופרת לא הייתה גלויה אלא בתוך המצבר". יוצא אפוא, שבית הדין לא פסל את גרסת המערער בכללותה, אלא אך קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית לעניין סוג החומרים, תדירות ואופן החשיפה אליהם, אם בכלל.
בשלב זה של הדיון לא מצאנו לנכון להציע לצדדים לשקול למנות גהותן ובכך להשיג את ההליך כמעט לראשיתו.
סוף דבר, התיק מוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי על יסוד העובדות שנקבעו על ידנו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בנוסף, ובשל מחלות נוספות מהן סבל התובע (פסוריאזיס, מחלת פרקים, לחץ יתר דם, הגבלות בתנועת עמוד שדרה מותני ועוד), לרבות מחלת המיקצוע נשוא התביעה, נקבעה לו במל"ל, במסגרת ענף נכות כללית, דרגת אי כושר מלאה בשיעור של 75%.
טענת ההתיישנות הנתבעות טענו כי דין התביעה להדחות מחמת היתיישנות, בהתבסס על הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שזו לשונה: "לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק" לטענתן, עילת תביעתו של התובע נסבה על ניזקי מחלת העור ממנה הוא סובל, ומחלה זו התגלתה אצלו בשנת 1992, עת הופיעו בגופו נגעים טרום ממאירים, ולכל המאוחר בשנים 1997-1998 שבמהלכם התגלו אצלו נגעים ממאירים כמתואר בסעיף 4 לעיל.
המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, ד"ר אכי פרידמן, מומחה ברפואת עור ומין, העריך את נכותו של התובע בגין הנזק העורי בשיעור של 10% לפי סעיף 81(2) לתקנות המל"ל, ו-10% בגין צלקות, לפי סעיף 75(2)(ב) לתקנות המל"ל. פרופ' מיכאל דוד מומחה למחלות עור ומין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט קבע כי במקרה של התובע שהנו בעל גוון עור בהיר כאמור, קיימים סיכונים גנטיים וסביבתיים המסייעים להתפתחות ניזקי שמש ומחלת סרטן העור.
הוצאות רפואיות ואחרות התובע אשר טען כי נאלץ להוציא סכומים עבור רכישת מישחות הגנה מפני השמש ותכשירים נוספים מידי חודש בחודשו, ושילם הישתתפות עצמית בעבור טיפולים שאותם קיבל במסגרת קופת חולים, לא צירף כל אישור ו/או קבלה התומכים בטענותיו הנ"ל. בנוסף, המחלה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מיקצוע, ומשכך, זכאי התובע להחזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאותיו הרפואיות, לרבות הוצאות הנסיעה לטיפולים.
...
טענת ההתיישנות הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, בהתבסס על הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שזו לשונה: "לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק" לטענתן, עילת תביעתו של התובע נסבה על נזקי מחלת העור ממנה הוא סובל, ומחלה זו התגלתה אצלו בשנת 1992, עת הופיעו בגופו נגעים טרום ממאירים, ולכל המאוחר בשנים 1997-1998 שבמהלכם התגלו אצלו נגעים ממאירים כמתואר בסעיף 4 לעיל.
בהתחשב בנתון זה, ובטענת הנתבעות כי הסכום לניכוי גבוה יותר היום עקב תיקון תקנות ההיוון מיום 1.11.5, הנני קובעת כי התביעה נבלעת בתקבולי המוסד לביטוח לאומי.
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.
כפועל יוצא מכך, נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

טענות התובע לעניין תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מיתמקדות ברכיב הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו.
במהלך השנים נוספו עובדות נוספות שביססו קשר זה. כבר ביום 3.11.05 כתב ד"ר נירנברג גבריאל, מומחה לאורתופדיה: "כאבים בבירכיים עם ארטריטיס מיתקדמת לגילו (שווה ערך כללי לאדם בגיל 60) עודף משקל ניכר ועבודה תובענית (ההדגשה אינה במקור)". ביום 11.11.10 כתב ד"ר נירנברג גבריאל: "ידוע על אוסטאוארטרטיס מיתקדמת לגילו באופן חריג דו צידית בברך ימין ושמאל מוחמר על ידי עודף משקל ופעילות תעסוקתית (ההדגשה אינה במקור)". בתצהירו מיום 13.6.10, שניתן לצורך הגשת תביעה להכרה במחלתו כמחלת מיקצוע, מסר התובע: "עד לפני 9-10 שנים אני הייתי מטפס "רגל רגל" על עמודי חשמל (עמודי עץ) לגבהים של עד 8-10 מטר תוך שימוש באביזרי טיפוס שונים.
המנוח לקה במחלה שב-80% מהמקרים נגרמת לא מחשיפה לגורמים מסרטנים.
...
סוף דבר התוצאה היא כי התביעה התיישנה.
לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף.
התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו