בנוסף, ובשל מחלות נוספות מהן סבל התובע (פסוריאזיס, מחלת פרקים, לחץ יתר דם, הגבלות בתנועת עמוד שדרה מותני ועוד), לרבות מחלת המיקצוע נשוא התביעה, נקבעה לו במל"ל, במסגרת ענף נכות כללית, דרגת אי כושר מלאה בשיעור של 75%.
טענת ההתיישנות
הנתבעות טענו כי דין התביעה להדחות מחמת היתיישנות, בהתבסס על הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שזו לשונה:
"לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק"
לטענתן, עילת תביעתו של התובע נסבה על ניזקי מחלת העור ממנה הוא סובל, ומחלה זו התגלתה אצלו בשנת 1992, עת הופיעו בגופו נגעים טרום ממאירים, ולכל המאוחר בשנים 1997-1998 שבמהלכם התגלו אצלו נגעים ממאירים כמתואר בסעיף 4 לעיל.
המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, ד"ר אכי פרידמן, מומחה ברפואת עור ומין, העריך את נכותו של התובע בגין הנזק העורי בשיעור של 10% לפי סעיף 81(2) לתקנות המל"ל, ו-10% בגין צלקות, לפי סעיף 75(2)(ב) לתקנות המל"ל.
פרופ' מיכאל דוד מומחה למחלות עור ומין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט קבע כי במקרה של התובע שהנו בעל גוון עור בהיר כאמור, קיימים סיכונים גנטיים וסביבתיים המסייעים להתפתחות ניזקי שמש ומחלת סרטן העור.
הוצאות רפואיות ואחרות
התובע אשר טען כי נאלץ להוציא סכומים עבור רכישת מישחות הגנה מפני השמש ותכשירים נוספים מידי חודש בחודשו, ושילם הישתתפות עצמית בעבור טיפולים שאותם קיבל במסגרת קופת חולים, לא צירף כל אישור ו/או קבלה התומכים בטענותיו הנ"ל.
בנוסף, המחלה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מיקצוע, ומשכך, זכאי התובע להחזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאותיו הרפואיות, לרבות הוצאות הנסיעה לטיפולים.
...
טענת ההתיישנות
הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, בהתבסס על הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שזו לשונה:
"לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק"
לטענתן, עילת תביעתו של התובע נסבה על נזקי מחלת העור ממנה הוא סובל, ומחלה זו התגלתה אצלו בשנת 1992, עת הופיעו בגופו נגעים טרום ממאירים, ולכל המאוחר בשנים 1997-1998 שבמהלכם התגלו אצלו נגעים ממאירים כמתואר בסעיף 4 לעיל.
בהתחשב בנתון זה, ובטענת הנתבעות כי הסכום לניכוי גבוה יותר היום עקב תיקון תקנות ההיוון מיום 1.11.5, הנני קובעת כי התביעה נבלעת בתקבולי המוסד לביטוח לאומי.
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.
כפועל יוצא מכך, נדחית גם ההודעה לצד שלישי.
