התיישנות תביעה לביטול הקצאת מניות בשל התיישנות

המשיבים טוענים כי ככל שניתנה למבקשים התחייבות להקצאת מניות שהופרה, הרי שעילת התביעה היתיישנה זה מכבר.

כפי שיובהר להלן, גם העילה שבבסיס המרצת הפתיחה המקורית - הפרת התחייבות להקצאת מניות, וגם העילה שבבסיס הבקשה המתוקנת, ביטול רישום המניות וגזל המניות, התיישנו זה מכבר.

הלכה היא כי בית המשפט לא ימהר לסלק תובענה על הסף מחמת היתיישנות מקום שהכרעה בשאלה מחייבת בירור עובדתי שאינו מתאים לשלב זה של ההליך (רע"א 7372/09 Siberia Airlines נ' עזבון המנוח אלכסנדר גריגורייביך ז"ל (23.2.2010); חבקין הנ"ל, בעמ' 85).

...

לא התייחסתי בהחלטה זו לשאר טענות הסף שכן לאור המסקנה בעניין טענת ההתיישנות אין צורך לדון בהן.

בשים לב לכל האמור אני דוחה את הבקשה לתיקון המרצת הפתיחה ומורה על דחיית המרצת הפתיחה המקורית מחמת התיישנות.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות ההליך בסך כולל של 40,000 ₪.

בקשת גמול לסילוק התביעה נגדה על הסף ביום 26.3.18 גמול הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היתיישנות.

על פי כתב התביעה, בין התובעת ובין גמול היתנהל מו"מ באמצעות אורי לפיו אמורה הייתה גמול להקצות לתובעת מניות בה כך שהתובעת תחזיק ב- 50% מהון המניות של גמול.

לכן, גם אם נכרת חוזה על דרך היתנהגות, עקב העברות כספים על ידי התובעת למשכן ואחרים, אותו חוזה בוטל שכן התובעת לא קיבלה מניות בגמול.

...

המסקנה היא שכשאורי חתם בשנת 2004 מול גמול, כשהוא חותם לבדו בשמה ולאחר מכן העביר זכויותיו לחברה אחרת וחתם בשנת 2006 בשם שתי חברות שונות, גמול ומשכן, לבדו, אכן באפשרותו היה לבקש ולקבל כל מה שהוא מבקש באופן ישיר או באמצעות חברה.

המסקנה הברורה היא שהנתבעים לא טרחו לאסוף מסמכים מכיוון שהם ידעו היטב כי אין מסמכים שתומכים בגרסתם, כגון הסכם, או הסכם עקרונות, שכביכול נחתם.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעים 2 עד 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 1,358,944 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

פניה זו נענתה במכתב מנהלת מחלקת עיסקאות עירוניות של המשיבה למחוז ירושלים שלפיה בוטלה העסקה בהתאם להוראות הסכם פיתוח, כאשר "הקרקע הוקצתה עוד בשנת 2005 ומשחלפו השנים ולא נעשה דבר בשטח, הוחלט על ידי הנהלת הרשות לבטל את ההקצאה". ביום 28.09.2016 הגישה התובעת תביעת השבה נגד המשיבה בבימ"ש השלום בבאר שבע (ת"א 67579-09-16), ובה תבעה השבת הכספים ששילמה למשיבה, בגין ביטול ההסכמים.

המשיבה טענה בכתב התשובה שהגישה, בין היתר, כי דין התובענה להדחות על הסף מחמת היתיישנות עילת התביעה עובר להגשתה.

עוד טענה, כי אף ביחס למועד המצאת הודעת הביטול אל המבקשת בסוף שנת 2012, היתיישנה התובענה עובר להגשתה.

מר ארז נחקר לעניין זה בחקירתו הנגדית, והעיד, כי באותה עת לא אצה לה למבקשת הדרך לקדם את הבנייה, משום שכבר החלה להקים את מפעלה על מקרקעין אחרים (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 7 - 14), ומשום שבאותה תקופה היתרחשו שינויים בהרכב בעלי המניות, שעל רקעם התעוררו קשיים בהמשך התיכנון והבנייה במקרקעין (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 15 עד עמ' 17 שורה 7), ובנוסף, בשנת 2008 התמודדה המבקשת עם קשיים שונים על רקע המשבר הכלכלי העולמי, באופן שהקמת המפעל על גבי מגרשים 7 ו- 8, הייתה בעלת חשיבות משנית עבורה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 17 עד עמ' 18 שורה 2).

...

בשולי הדברים יוער, כי סבורני שיש ממש בטענת המשיבה, שלפיה מושתקת המבקשת מלטעון לנפקות פעולת ביטול ההסכמים על ידי המשיבה, נוכח טענותיה שלה בת.א. 67570-09-16, אשר אפשר, כי הן עולות כדי הודאת בעל דין לעניין ביטול ההסכמים כדין, ובנסיבות אפשר, כי יש יסוד לטענה בדבר השתק שיפוטי.

עוד יוער, כי גם אילו נמצא כי המשיבה הפרה את ההסכמים, או לא ביצעה אותם בתום לב, סבורני כי בנסיבות לא היה מקום לאכיפת ההסכמים בקירוב (ואזכיר כי סעד האכיפה של ההסכמים לעניין המקרקעין אינו עומד עוד לדיון משהמבקשת ויתרה עליו), בהינתן תכלית ההסכמים, תכלית הקצאת מקרקעין ללא מכרז (וטיב ההמלצה הנדרשת לצרכה), ולעניין זה, מקובלות עלי טענות המשיבה שפורטו לעיל.

התובענה נדחית אפוא.

טענות רפאל תביעת אלפונסו – היתיישנות בהנתן שתביעת אלפונסו מתבססת על טענה למצג שוא בהסכם ההשקעה מיום 21.08.2007, וזו הוגשה רק ביום 12.05.2020, היינו למעלה מ-12.5 שנים לאחר מועד מתן מצג השוא, הרי שיש לדחות את עילת התביעה העיקרית מחמת היתיישנות.

כך גם נטען, כי אלפונסו טוען לבטלות הקצאות המניות מכוח ההכרעה בתביעת קבלת ההחלטות, אולם אינו מביע כל עמדה ביחס למגוון החלטות אחרות שהתקבלו אף הן שלא בהסכמת כל הצדדים כגון העסקת בנו של אלפונסו, העסקת מר בן דוד (וסיום העסקתו), משיכות כספים מצד אלפונסו ועוד.

...

מנגד, חרף העובדה כי הנטל בעניין זה כלל אינו מוטל עליו, אלפונסו העמיד מספר אינדיקציות המחזקות את העמדה לפיה יש לדחות את תביעת רפאל: אשר לדרישה לשיפוי ויקטור רפאל בגין חוב החברה כלפיו – ויקטור רפאל סבור כי יש להשיב לו הלוואה בסך של 460,000 ש"ח, לגביה נקבע בנספח המתקן להסכם ההשקעה (מחודש פברואר 2008) כי תזכה לקדימות בנשייה.

ואולם, בדומה ליתר הטענות בתביעתו, סבורני כי ויקטור רפאל לא עמד בנטל המוטל עליו להעמיד תשתית עובדתית אשר לצדקת עמדתו.

ויקטור רפאל אמנם טוען כי ההחלטה על אודות פיטוריו של מר בן דוד והעברת תשלומים בסך כולל של 270,000 ש"ח נעשתה ללא קבלת הסכמתם של יתר בעלי המניות, אולם לא עלה בידו להציג ראיה התומכת בעמדתו זו. מנגד, תשלום רכיב הפיטורין (בסך 150,000 ש"ח) למצער היה בלתי נמנע, וזאת בשל קריסתה של החברה בשנת 2016 בהתאם לתנאי סעיף 5.7.3 להסכם ההעסקה; ואילו קשה לטעמי לקבוע כי שינוי מתכונת העסקתו של מר בן דוד הסבה נזק לחברה, שעה שזו הביאה לחיסכון חודשי של 27,000 ש"ח. סוף דבר שתי התביעות נדחות, ועל-כן כל צד יישא בהוצאותיו.

נוכח חשיבות הדברים, אצטט את הסעדים כפי שנוסחו בכתב התביעה : "6. כי התחייבות המשיבים הפורמליים, הוריהם של התובעים, ה"ה מ. וא. ב.א.,75% מכלל המניות להעביר במתנה וללא תמורה לתובעים ולאחותם נ. ב. א. )"נ."(והזכויות הנילוות להן בחברה בחלקים שוים ביניהם, 25% כל אחד, היא תקפה ומחייבת ויש לאוכפה כלפי כולי עלמא, לרבות כלפי הנתבע, מר י. ב.א., לטובתו רשומות המניות כיום; כי הקצאת "מניות הנהלה" בשנת 2013 במסגרתה ניתנה לנתבע השליטה הבלעדית בחברה, לרבות לאחר אריכות ימיהם של ההורים, בטלה, וכי יש למחוק אותן מפנקסי החברה ומרשם החברות; כי העברות המניות שבוצעו בחברה בשנת 2017 ו- 2021 , במסגרתן הועברו שלא כדין, במספר העברות, מלוא מניות החברה לי., בטלות; כי מצב מניות החברה הנכון צריך להיות כדלקמן: התובעים ונ. 25% כל אחד )וביחד 75%הנתבע 25% ממניות החברה הרגילות )תוך מחיקת מניית ההנהלה(; ליתן צו עשה המורה לחברה ו/או לנתבע לחתום על מלוא המסמכים לשם הוצאתם לפועל של הסעדים כאמור;"

) (4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה" תקנה 43 לתקנות סד"א קובעת כך: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." התקנות מסמיכות את בית המשפט לסלק תביעה על הסף על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה.

...

בשלב זה של ההליך אין מקום לבחון האם העובדות שביסוד כתב התביעה תוכחנה אם לאו אלא יש לבחון האם ככל שיוכחו כל העובדות שביסוד כתב התביעה ניתן יהיה להיעתר לסעדים הנתבעים.

לסיכום פרק זה, מקובלות עלי טענות הנתבע 1 כי אין בינו ובין אחיו כל יריבות ואין עילת תביעה נגדו.

עת האם, המשיבה הפורמלית 2 בחרה שלא להגיש כתב הגנה או להתייחס באופן ענייני לבקשות לסילוק על הסף, אין אני מורה על חיוב בהוצאותיה.