התיישנות תביעה בגין אבחון מאוחר של סרטן

העובדות הצריכות לעניין התובענה הוגשה על ידי יורשיה ותלוייה של המנוחה, ילידת 1959, אשר נפטרה בתאריך 17.05.2012, לדברי התובעים, כתוצאה מאיחור באיבחון סרטן השד בו לקתה.

ומן הכלל אל הפרט אם ניישם את הכללים האמורים על המקרה אשר לפני נמצא, כי ניזקה של המנוחה התגלה, לכל המאוחר, בתאריך 23.03.2000, עת עברה ביופסיה לבדיקת הגוש בשדה ונימצא, כי מדובר בגוש סרטני וקשרי לימפה סרטניים, קרי: בשלב זה לא היה עוד ספק באשר לקיומה של המחלה אצל התובעת, וכמו כן, ממכתבו של רופא בית החולים "הדסה" עלה במפורש, כי מדובר במימצא חולני שלא אובחן במועד, והוא שגרם להחמרת מחלתה של התובעת, היא המחלה אשר כתוצאה ממנה נפטרה, לדאבון הלב, ודוק: אין צורך בידע רפואי על מנת לקבוע, כי החמרת מחלה, כתוצאה מאי איבחונה, מהוה נזק, אשר ניתן להגיש בגינו תביעה לבית המשפט, מה עוד, שכפי שהובהר מספר רב של פעמים, אל לו לתובע להמתין עד השתכללות מלוא ניזקו, אלא עליו להזדרז ולהגישה מיד עם גילוי "קצה חוט" לקיומו של נזק בשל התרשלות.

בית המשפט העליון דן בשאלה האם ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות גם על רכיב ההתרשלות, ונקבע: "דומה, כי עלול לעלות קושי, במקרים מסויימים להגדיר את הגבול בין אותם מקרים בהם מדובר אכן בגילוי מאוחר של רכיב ההתרשלות ובין המקרים בהם מדובר אך בגילוי כי קיימת הזכות המשפטית, אשר אינו מצדיק על פי ההלכה הקיימת את השעיית ההתיישנות (ראו: ע"א 531/89 להבי נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ולבניה, פ"ד מו (4) 719). אין בכך לדעתי בכדי להכריע את הכף. אמנם חשש זה מצדיק יתר זהירות בבחינת המקרה הקונקרטי המצוי לפנינו, אולם לא שוכנעתי כי כה רב הוא, עד כי עלינו לשלול לחלוטין את האפשרות שמוצדקת השעיית מרוץ ההתיישנות, אף במקרה בו העובדה שנעלמה מעיני התובע היא התרשלות המעוול. כך למשל, משנתגלה מיסמך לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, ובמסמך זה נחשפת לראשונה וללא שהיו לה ראיות קודמות, התרשלותו של המעוול, דומה כי לא ניתן להשלים עם כך שתיחסם התביעה מפאת היתיישנות בלבד." (ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע פרמצבטיות בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2008)).

...

ודוק: אף אם לא הייתה המנוחה מודעת לעובדה, כי המדובר באותו הגוש בדיוק, ואף אם לא הייתה מודעת להתפשטותה הגרורתית של המחלה, אין בכך כדי להביא למסקנה בדבר השעיית תקופת ההתיישנות, שכן, שכפי שהבהרתי, אין צורך בידיעה מלאה של העובדות, ודי ב"קצה חוט" בדבר קיומה של הרשלנות הנטענת, והרי ממכתבו של פרופ' אריה דורסט, מתאריך 20/3/00 עולה במפורש, כי מדובר ב"סיפור של שנתיים וחצי של סרטן שד שלא אובחן.

עוד יצוייין, כי בחוות דעתו של האונקולוג מטעם התובעים, דר' חיים בירן, נטען, כי הנתבעת התרשלה באי גילויו של הגוש, שלטענתו היה ממאיר כבר בשנת 1997, ועקב אי אבחונו בביופסיית FNA הוחמצה עובדת היותו שאתי, וכך התפשטה המחלה בגוף המנוחה, עד שהתגלתה בשלב שלוש בשנת 2000, כלומר, אף לגירסת התובעים אין מחלוקת בדבר מועד גילוי המחלה, בשנת 2000, וכי גילוי זה היה מאוחר וכרוך בהחמצת קיומה של המחלה למשך כשנתיים וחצי, ועל כן אין מנוס מהמסקנה, כי התובענה, שהוגשה על ידי עזבון המנוחה בשנת 2014, התיישנה במועד הגשתה, ומכל מקום, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומו של כלל הגילוי המאוחר, הדוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות.

ודוק: ממקרא התחשיב עולה, כי נזקי התלויים הנתבעים במסגרת תביעה זאת רחוקים מאד מגדר סמכות בית המשפט המחוזי, ועל כן אין כל ספק, שיש להעביר את התביעה לבית משפט השלום, הוא בית המשפט המוסמך לדון בה. סוף דבר נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן: תביעת העזבון – התובע 1 - נדחית בזאת מחמת התיישנות.

ביום 29.5.17 התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב איחור באבחון גידול סרטני ממאיר בברך רגל שמאל, אשר הוביל לקטיעת הרגל.

ב"כ הנתבעת טען לשהוי ולהתיישנות, לאחר שהארוע נשוא כתב התביעה היתרחש בתחילת שנת 2010 , כתב התביעה הוגש בשנת 2017 ומאז חלפו למעלה משלוש שנים.

דיון בתקנה 92 לתקנות הישנות נקבע כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".מיום 28.9.1991 תק' (מס' 2) תשנ"א-1991 ובע"א 728/79 קרור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון נ. עבד אלחפיז זייד (5.6.80) נקבע כי :  "בתי-המשפט מפרשים פירוש ליבראלי אתה תקנות ומרשים תיקון כאשר הוא דרוש לשם בירור השאלה האמיתית שבמחלוקת בין הצדדים ולשם עשיית צדק ביניהם, גם כאשר הצורך בתיקון הוא תולדה של רשלנות עורך-הדין המיצג את המבקש, ואפילו כאשר הבקשה לתיקון בה – שלא כמו במקרה זה – בשלב מאוחר של הדיון, ואף בשלב של ערעור, וזה יכול להעשות בכל מקרה בו הבקשה מוגשת בתום לב וללא תרמית או כוונה להטעות. ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, סעיפים 271 ואילך והאסמכתאות המובאות שם. וכן ע"א 110/58 ראש העיר, חברי המועצה ובני העיר חיפה נגד אלכסנדר עליאש, פ"ד יד 1581, 1585; פ"ע מח 65; ע"א 400/70 יעקב ירקוני, ואח' נגד עמנואל פרידמן, פ"ד כה(2) 175; ע"א 326/78 יהודית גרבוב, ואח' נגד חיים (הנס) פישמן, פ"ד לד(3) 792, שניתן ביום 11.5.1980. תקנות סדרי הדין אינן מטרה בפני עצמה כי אם כלי עזר חיוני שבתי-המשפט נעזרים בו לשם עשיית צדק בצורה מסודרת. בבקשות לתיקון כתבי טענות העלאת השאלה הממשית שבמחלוקת בין הצדדים לשם עשיית צדק היא השאלה המכרעת, ואם התיקון יאפשר להעלות על שולחן הדיונים את השאלה הממשית אינני רואה מה היה יכול לשנות תצהיר של המבקש בנסיבות ענין זה".  גם כאשר נידונה בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת חוות דעת רפואית נקבע ברע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נ. פלוני (26.11.19) (להלן רע"א 6541/19) כי : " נקודת המוצא בנוגע לתיקון כתבי טענות היא ליבראלית (ראו, לדוגמה, רע"א 159/18 לביא חברה להנדסה (ב.י.) בע"מ נ' נציגות בית הדירות הרצל רוזנבלום 8-10 ת"א, [פורסם בנבו] בפיסקה 9 והאסמכתאות שם (17.4.2018))". ולגופו של ענין נקבע שם כי: "העילה נשוא כתב התביעה היא רשלנותה של המבקשת באיבחון המשיב כחולה סכיזופרניה והטיפול בו בהתאם לאבחנה זו. כתב התביעה עצמו לא מציין מה האיבחון הנכון ורק בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נאמר כי המשיב סובל מהפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה). חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא תפקידה לתמוך בה מבחינה ראייתית (רע"א 1527/09 מדינת ישראל - משהב"ט נ' אבו עודה [פורסם בנבו] פסקה 6 (14.10.2009)). הגם שבמקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מיסמך המקים את עילת התביעה עצמה (רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.2006)), הרי ש"בדרך כלל אין בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה" (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו [פורסם בנבו] (5.10.2009)).

...

" לפיכך, יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת כי יש בחוות הדעת החדשות משום הוספת "עילה חדשה" ו/או כי יש לדחות את הבקשה מפאת התיישנות.

כמו תקנה 52 לתקנות הישנות, גם תקנה 46 לתקנות החדשות קובעת כי : "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות ....לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן , תוך התחשבות , בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון , השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". העובדה שהתיקון דרוש לשם השגת תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך , ומאחר והנזק לנתבעת מתבטא בטירחה דיונית בלבד ומאחר ובנסיבות איני רואה פגיעה באינטרס הציבורי – אני סבורה כי יש להתיר את התיקון גם ברוח התקנות החדשות (אשר ספק אם חלות בענייננו לאור מועד הגשת הבקשה והתגובה).

בהתאם לתקנה 76 לתקנות החדשות, אני מורה על הפרדת הדיון באופן בשלב ראשון תידון שאלת החבות .

בתביעה נטען כי כתוצאה מתרשלות הנתבעות בעת הטיפול הרפואי במנוחה היא נפטרה בגיל 43 ממחלת סרטן צואר רחם גרורתי שאובחנה באיחור רב. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, והמדינה הצטרפה לבקשה זו. בבקשה נטען כי הרשלנות הנטענת ארעה בעת הטיפול הרפואי של הנתבעות במנוחה בשנים 2009-2005 וכי מחלתה התגלתה לראשונה בחודש מרץ 2011.

המדינה הצטרפה לעמדתה של המבקשת והוסיפה כי תלונותיה המרובות של המנוחה במהלך השנים על בעיותיה הבריאותיות טרם הגילוי הן עדות לכך שבעת גילוי מחלת הסרטן היה צריך להתעורר אצלה לפחות חשד להתרשלות בשל איחור באיבחון המחלה.

בתביעתם טוענים המשיבים כי רשלנות הנתבעות באה לידי ביטוי באיבחון המאוחר של מחלת הסרטן.

...

משכך, אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שידון בשאלה האמורה לאור הנסיבות הקונקרטיות (ראו והשוו: עניין אבו שיבלי, פסקה 6), ויקבע מהו אותו קצה חוט או חשד, שהתעורר בלבה של המנוחה ביחס לעובדות המקימות את עילת התביעה; באיזה מועד התגלה לה קצה חוט זה שממנו ואילך התחילה תקופת ההתיישנות; ובאיזה מועד היה מתעורר חשד כאמור בלבו של אדם סביר בנסיבות העניין.

לפיכך, מובן מאליו שככל שבית המשפט המחוזי יגיע למסקנה כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי ושמיעת ראיות, הוא יהיה רשאי לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף ולהורות כי טענת ההתיישנות תתברר ביחד עם התביעה גופה.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי.

לתביעה צורפה חוו"ד של של ד"ר רוני חרמון, מומחה לרפואת א.א.ג, לפיה הטיפול במנוחה היה לקוי, האיבחון המאוחר של המחלה גרם לנזקיה, וכי היא סובלת מנכות רפואית בשיעור 57.2% (להלן – חווה"ד המקורית).

ראשית, באשר לאמור בכתב התביעה המתוקן בהתבסס על חווה"ד המשלימה, כי בעקבות האיחור באיבחון המחלה נאלצה המנוחה לעבור ניתוח נרחב, קבע בימ"ש קמא כי בכתב התביעה הראשונה ובחווה"ד המקורית לא נטען לקשר סיבתי בין מועד איבחון המחלה לבין הניתוח שעברה המנוחה, ומשכך מדובר בעילה תביעה חדשה, שתקופת ההתיישנות לגביה חלפה.

צדק בית משפט קמא כי כבר בשנת 2014 עמד לרשות המנוחה כוח תביעה בנוגע לעילת התביעה בגין קיצור תוחלת חייה לאור טענה של איחור באיבחון סרטן גרורתי.

...

המבחן שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא "העסקה או המעשה המובא לדיון". לסיכום ההלכה בעניין זה ראו פסה"ד בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2021), פסקה 18: " לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בתחום של בקשות לתיקון כתב תביעה, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העִסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו, בין היתר, רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 25-24 והאסמכתאות שם (19.3.2018) (להלן: עניין תומא); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 346-345 (מהדורה שביעית, 1995 (להלן: זוסמן)).

בחינת ענייננו על רקע עקרונות אלה, מביא לטעמי מסקנה כי אין מדובר בתיקון שיש בו משום הוספת עילות תביעה חדשות.

הערעור מתקבל אפוא בהתאם למפורט לעיל (ביחס לתיקונים עליהם נסבה בקשת רשות הערעור).

לפני תביעת יורשי המנוחה ותלויים בטענה לרשלנות בשל איחור באיבחון סרטן השחלה, מחלה ממנה סבלה המנוחה, שנפטרה ביום 28.12.19.

ברם, זאת לא עשו המשיבים ולכן לא נותר אלא לקבוע כי עילת התביעה של המנוחה נגד המבקש היתיישנה בחלוף 7 שנים מהמועד בו בוצע בהתאם לנטען הפענוח הרשלני, היינו ביום 28 ינואר 2022, או לכל המאוחר, לו היה נטען לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות , מהמועד בו התגלה למנוחה דבר מחלתה, היינו ביום 2 ספטמבר 2022.

בהתבסס על עניין זונטג ועניין ליפל קבעה כי זכאותם של התלויים, לפי סעיף 78 לפקודת הנזיקין אינה מושפעת מהעובדה כי המנוח עצמו היה מנוע מלהגיש את התביעה בשל התיישנותה, שכן זכותם של התלויים הנה חדשה ועצמאית ונולדה עם פטירתו של המנוח.

בת.א. 7301-06 עז' וובר קלרה ז"ל ואח' נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ ואח' (10.6.15) כב' השופטת מ. ברנט, איבחנה בין עילת התביעה של היורשים לבין עילת התביעה של התלויים וקבעה כי האחרונה לא היתיישנה; בת.א. 46551-10-22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (23.10.23) כב' השופט א. בולוס, קיבל בקשה לסילוקה על הסף של תביעת העזבון והאלמן כמיטיב, בהתבסס על הקביעה כי העברתה של הזכות אינה מפסיקה את מירוץ ההתיישנות של תביעת המנוח ודחה את הבקשה לסילוקה על הסף של תביעת האלמן כתלוי בהיותה עצמאית בהתאם לסעיף 78 לפקודת הנזיקין.

...

מקובלת עלי העמדה כי בנסיבות, ובכדי ליצור משטר של ודאות משפטית, בראי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, עלינו להעדיף את נקודת המבט הרואה זהות בין היורש לתלוי.

סוף דבר התוצאה היא איפוא כי תביעות משיבים 1-2 כיורשי המנוחה התיישנה.

מוצע לצדדים להסכים כי החלטתי זו תחול גם באשר לנתבעת-2, בכדי לחסוך בהוצאות והתנהלות.