התיישנות תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים

המסקנה היא כי משבחרה התובעת להגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (ולא תביעה "רגילה"), הרי ששאלת ההתיישנות תיבחן לפי סעיף 19 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא על פי הדין הכללי, מה גם שסעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר.." כאמור בפתיח, התביעה דנן הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

המסקנה היא כי משבחרה התובעת להגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (ולא תביעה "רגילה"), הרי ששאלת ההתיישנות תבחן לפי סעיף 19 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא על פי הדין הכללי, מה גם שסעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר.." כאמור בפתיח, התביעה דנן הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנסיבות אלו, הבקשה לדחייה על הסף בעילת התיישנות - נדחית.

נקבע כי החייב ביצע מעשי מירמה כלפי המוסד לביטוח לאומי בהציגו חשבונות שכר טירחה כוזבים וקבלת תשלומים שלא הגיעו לו. ביום 8/3/16 ניתן פסק דין בתביעה אזרחית שהגיש המוסד לביטוח לאומי נגד החייב (תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים).

לכן, אין היתיישנות בנוגע לביטול העיסקאות, במיוחד שעה שמדובר בתובע שהוא תובע בחזקת נציג נאמן בפשיטת רגל.

...

בנוסף אני קובעת כי לא הוכחה הנאת הנתבעת מכספי החייב.

אני קובעת כי חצאי הדירות היו ונותרו קניינה והיא היתה זכאית לעשות בהן כמיטב הבנתה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

למעשה, עסקינן במחלוקת הנוגעת ליחס שבין הוראות חוק ההתיישנות ובין הוראות תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: התקנות), הקובעת כדלקמן: "תביעה אזרחית כאמור בסעיף 77 לחוק תוכתר במילים "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" ותוגש בתוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט".

...

סבורני, כי התנהלותו זו של הנתבע נגועה בחוסר תום לב ואף יש בה כדי לפגוע בזכותו של התובע כאן שלא תוגש כנגדו תביעה נוספת ו/או תועלה טענת קיזוז ביחס לסוגיות הנובעות מיחסי העבודה בינו ובין הנתבע אשר נידונו בבית האזורי לעבודה כאמור.

ער אני להבדלים בין רשימת השיקים אשר לגביהם ניתנה קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה ובין רשימת השיקים נשוא כתב האישום אשר בגינו ניתן פסק הדין הפלילי אשר בעקבותיו הוגשה תביעה זו ואולם, כאמור, משקבעתי כי החלק הארי של השיקים מופיע הן בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ובהליך הפלילי הינו זהה ועולה על הסכום אשר נפסק לטובת הנתבע, הרי שלא מצאתי ליתן משקל לעניין זה. לפיכך, מצאתי לקבל את טענת הקיזוז אותה העלה הנתבע ביחס לסכום זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 188,600 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.12.14.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשאת בתשלום האגרה אותה שילם התובע בסך של 4,089 ₪.

ואילו סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בעניינינו, האפשרות להגיש נגד הנתבע תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים – קמה רק מהיום בו פסק הדין הפלילי שניתן נגד הנתבע – הפך לחלוט.

...

נוכח השיקולים והעקרונות שהובאו לעיל, אני סבור כי יש להעמיד את כלל הפיצוי הראוי לתובע על סך של 140,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 17,000 ₪.

המעיין ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, סב(2) 802 (פמ"מ – 08.08.2007) ימצא שם כך: "אשר לבקשת המדינה, בפסיקה אומצה גישה לפיה הליך הפצוי למתלונן לפי ס' 77 הנו בעל מאפיינים אזרחיים, אלא ששילוב הוראת הפצוי בחוק העונשין מוסיף לה גם היבטים בעלי פן עונשי-חברתי, לכן סעיף זה משלב מאפיינים אזרחיים ועונשיים יחד. תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מהתחום הפלילי. תכלית נוספת היא כי, בין אם מדובר בהוראה עונשית ובין אם בהוראה אזרחית, הרי שנועדה היא ראשית לכל לסייע לקורבנות העבירה. בפרשנותו וביישומו של ס' 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות." אמור כי, בחריג יכול והפיצוי הפלילי לא ינוכה מן הפצוי האזרחי, ואולם המקרה שלפניי אינו חריג דיו לסטות מקוו הפסיקה העקרי של בית המשפט העליון, שהרי גם הפצוי הפלילי אינו אלא פיצוי "על החשבון". האם צריך להכריע מחדש באחריות הנתבע הבה נזכיר כי המונח המשפטי הנוגע לטענות הנתבע בעיניין זה הוא "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים". למעשה, לנפגע עבירה קיימת זכות הבחירה בין שני מסלולים, בירור התובענה בפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי בתוך 90 ימים מיום שפסק הדין "הפלילי" הפך חלוט, או הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט "רגיל", לאמור שאינו פלילי וזאת במועד ובזמן הנוחים לו במיתחם דיני ההתיישנות.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.