התיישנות רישום בעלות על דירה לאחר הגשת בקשה לרישום

כארבע וחצי שנים לאחר פטירת המנוח הגישה התובעת את תביעתה דנן, ולה שלושה ראשים: להצהיר על בעלותה על מחצית הזכויות במבנה על דירותיו, מתוקף היותה אישתו של המנוח ומכוח הילכת השתוף, ולהורות על פירוק שתוף ב"מקרקעין"; להצהיר על בטלות הסכם המכר בין המנוח לבין הבן המנוח ואישתו בזיקה לדירת הקרקע; להצהיר על בטלות הסכם השכירות המוגנת בין המנוח לבין השוכרים בזיקה לדירת הקרקע.

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים; (2) במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה".

בנסיבות אלה, מחד גיסא, אין כדי להעניק לאלמנה סעד אותו לא ביקשה ושעה שלא הגישה תביעה, ואין מקום להצהרה לפיה הדירה הוענקה במתנה לבן המנוח ו/או שהאלמנה זכאית להרשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה ו/או שהאלמנה והבת זכאיות להרשם תחת הבן המנוח בחלקו בדירה.

היא מתגוררת שלושה עשורים בדירה, ועד להגשת התביעה מעולם לא נקרא תיגר על שבתה בדירה או על זכויותיה בה. גם לאחר מות המנוח, הבעלים הרשום של הדירה, עיזבונו לא העמיד כל דרישה כלפי האלמנה.

...

התביעה לביטול הערת האזהרה מיום 7.5.1995 לטובת הבן המנוח והאלמנה – נדחית.

התביעה לביטול הסכם השכירות המוגנת בין המנוח לבין השוכרים מיום 17.5.1996 – נדחית.

התביעה לפירוק שיתוף – נדחית.

ביום 5.2.2003 נכנעו התובעים ללחציו של הנתבע והתקשרו עמו בהסכם ההבנות לצורך העברת רישום זכויות הבעלות בדירה, באופן זמני, על שמה של הנתבעת, כבטוחה להחזר החוב.

עוד טענו, שהתביעה היתיישנה, משום שהסכם ההבנות, בסיס תביעת התובעים הוא מיום 5.2.2003, כאשר במהלך כל השנים, ואף כי ננקטו נגד התובעים הליכים לפינוי המושכר (לאחר שהתובעים הפרו את הסכם השכירות באי תשלום דמי השכירות) לא נטענה טענה ביחס לבעלותם.

יש לדחות את הבקשה בשים לב לכך שהוגשה בסמוך למועד ההוכחות הקבוע ליום 29.3.2023, והוגשה אחרי 6 שנים של הליכים משפטיים, ומבלי שניתן כל נימוק מדוע לא הועלתה הטענה עד עתה.

לטענתם, במהלך שנת 2008, שלוש שנים לאחר החתימה על הסכם המכר, פנה אליהם הנתבע ובקש כי יגיעו למשרדה של עו"ד יום טוב על מנת לחתום על תצהיר, במסגרת הליך משפטי, שעניינו ביטול צוי עיקול וכינוס שהוטלו על הדירה, וזאת על מנת להבטיח כי הדירה תרשם על שם הנתבעת, באופן שתוכל לשמש להחזר ההלוואה, בהתאם להסכם ההבנות.

...

על כן אני מקבלת את בקשה לזימון עדים.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב תביעה כמו גם הבקשה לזימון עדים מתקבלת.

התובעים ישלמו הוצאות הבקשות בסך של 10,000 ₪.

בשנת 2002 לאחר שבמשך מספר שנים, התובע לא ביצע את העברת הרישום על שמם של הרוכשים, כפי שנקבע בפסק הדין בתביעה לפירוק השתוף, הגישו הרוכשים, יחד עם קרני, תביעה להורות, שהתובע הפר את ההסכם ולחייבו לרשום את הבעלות בדירות על שמם (ה"פ 1076/02, להלן: התביעה לרישום הבעלות).

אם תוגשנה תביעות כספיות - יידרש בית המשפט המוסמך גם לסוגיה זו" (סעיף 5 לפסק הדין) בסעיף 9 לפסק הדין, תחת הכותרת "סוף דבר", נקבע : "מכל האמור לעיל, אני קובעת שעל המשיב (התובע – ע' ר') לרשום הבעלות בדירות המבקשים על שמות המבקשים, תוך 12 חודשים מיום סיום העיצומים בלישכת רישום מקרקעין, כשהן נקיות מכל חוב, עיקול ו/או זכויות צד ג' שהן, בכפוף לתשלום יתרת התמורה על-ידי המבקשים, כשמיתרת התמורה של קרני קוזז סך 7,000 ₪ ששולם לשמאי ברמן, בצרוף הפרישי הצמדה מיום התשלום ועד הקזוז בפועל (מב/11, עמ' 16 שורה 27).ו

אוסיף, כי אף שבהחלטה מיום 13.4.2021 נדחתה טענת ההתיישנות, יש להביא בחשבון את השהוי בו הוגשה התביעה דנן, 20 שנה לאחר שניתן פסק הדין בתביעת הרוכשים, שנים בהן הרוכשים, ולאחריהם הנתבע, החזיקו בדירה ועשו בה כבשלהם.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי בהתאם לסעיף 2ב' להסכם התשלום השני ישולם "ביום רישום הדירה בשמו של צד ב' (הרוכשים – ע' ר') בלשכת רישום המקרקעין". אף בפסק הדין בתביעת הרוכשים נקבע שעל התובע לרשום את הבעלות על שמם של הרוכשים בכפוף לתשלום יתרת התמורה.

מכאן, והיות והתובע היה בהליך פש"ר זכויות התביעה הוקנו לנאמן, והוא משיקוליו החליט שלא להגיש תביעה בעניין זה. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

הגרושה השתהתה ארוכות בהגשת תביעתה עד לאחר פטירת המנוח, כאשר בהתנהגותה ויתרה על כל טענה לגבי דירה זו. לפיכך, מבקשת לדחות את שתי התובענות.

הצדדים התגרשו בשנת 2003, כאשר התביעה לפירוק שתוף הוגשה בשנת 2019, היינו בחלוף 16 שנים ממועד הפירוד, כך שחוק ההתיישנות אינו חל כאן.

העובדה שלא טרחו לעשות כן, מונעת מהן את הזכות לברר טענה זו. מן הבחינה המהותית ולמעלה מן הצורך יצויין כי גם אילו היתה מוגשת תביעה שכזו, סכוייה היו קלושים עד מאוד, הואיל וביחס לדירה זו נמצאים כלל הסממנים התומכים בהיותה בבעלות משותפת של המנוח ושל גרושתו, כפי שיפורט להלן: ראשית, מדובר בדירה הרשומה בבעלות שניהם בלישכת רישום המקרקעין, רישום המהוה ראיה לתכנו.

...

עיקרי טענות האלמנה: טענתה המקדמית היא כי דין התביעות להימחק בשל התיישנות.

ההתנגדות למתן הצו לקיום הצוואה בת"ע 67449-01-19 נדחית לאור הסכמת המתנגדת.

התביעה לדמי שימוש ראויים בתמ"ש 38788-03-19 נדחית מן הטעמים שפורטו לעיל.

התוצאה היא כי ההוצאות מקזזות אלה את אלה ולכן לא יושת כל חיוב בגינן.

על רקע זה הוסכם כי סך של 540,000 ₪ מתוך התשלום האחרון תמורת הדירה (להלן: "יתרת התמורה") יעוכב עד שיומצא לקונים היתר בנייה התואם את הדירה במתכונתה הנוכחית או אישור הערייה לפיו אין לעירייה השגות לגבי הדירה במתכונתה הנוכחית, וכי באם לא יומצא היתר בנייה או אישור כאמור בתוך חמש שנים מיום רישום הבעלות בדירה על שם הקונים, התובעת מוותרת על יתרת התמורה (סעיפים 2 ו-8 לנספח להסכם המכר); התובעת התחייבה בנספח להסכם המכר לפעול להשגת היתר בנייה או אישור ערייה ולשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך, לרבות בגין היטל השבחה שיידרש כתנאי להיתר הבניה או האישור.

הבקשה נדחתה ביום 20.7.2016 בשל סרוב האשה הקונה (שכבר נרשמה כבעלת זכויות בדירה) לאפשר לפיקוח לבקר בדירה (נספחים טז'-יט' לתצהיר התובעת).

לחלופין טוענת התובעת כי גם אם יימצא שעילת התביעה נולדה במועד מכירת הדירה בשנת 2012, בהתאם לסעיף 89 לפקודת הנזיקין, התביעה שהוגשה בשנת 2020 לא היתיישנה.

אלא שהתובעת מטעמים לא מובנים מסרה את החזקה בדירה לקונים והעבירה על שם הקונים את הזכויות בדירה על שם הקונים, לפני שהגישה בקשה להיתר ושנים לפני החלטת האישור המותנית.

טענות התובעת לרשלנות הנתבעות בשל אי נקיטתן בהליכים משפטיים בגין חריגות הבנייה, אי מסירת מידע אודות חריגות הבנייה באופן יזום, אי רישום הערת אזהרה ומתן אישורי ערייה עד למועד בו הועברו הזכויות בדירה על שם התובעת בשנת 1990, ככל שהיו מתקבלות, לפחות בגין חלק מהתקופה מתייחסות למעשים ומחדלים נמשכים שמועדם לאחר התאריך הרטרואקטיבי הנקוב בפוליסה, ונכללות בכיסוי הבטוחי.

...

הנתבעות אמנם צרפו לסיכומים אסמכתא לתשלום סך של 41,007 ₪ בגין חוות דעת השמאי צור, אולם בשים למהות חוות הדעת , תוכנה והשפעתה על תוצאות ההליך - אני סבורה שסכום זה חורג מההוצאות הסבירות וההוגנות שיש לפסוק.

ההודעה לצד שלישי, אף היא, נדחית.

עם זאת, לאור קביעותיי ביחס לכיסוי הביטוחי, אני סבורה שהיה הצדקה להגשת ההודעה לצד שלישי ושיש לחייב את איילון בתשלום הוצאות אגרת משפט של הנתבעות בגין ההודעה לצד שלישי כפי שפסקתי.