הוא קובע: "הודעה, דרישה, צו או כל מיסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נימסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר...". פירוש-הדברים הוא כי אם יכולה הרשות השלטונית להראות כי היא שלחה הודעת-דרישה לתשלומו של קנס-חניה למענו הפרטי או העיסקי של הנדון, כפי שהוא מעודכן במירשם תקף, קמה חזקה בדבר-המשך הבצוע של העונש ובעקבות כך בדבר תחילתו, מחדש, של מירוץ-ההתיישנות.
בהנתן השיגור לכתובות המעודכנות במירשם-האוכלוסין, נהיר כי חזקת-ההמצאה שבפקודת המסים (גביה) קמה, היינו, חזקה על המבקש כי הוא קיבל לידיו את ההודעות הללו.
...
השוו, מכל מקום, להוראתו של סעיף 175 לחוק זה.
בכל הנוגע למבקש שלפנַי יש לקבוע, אפוא, כי עיריית רמת-גן מנועה מלצרף לסכום-הקנסות רבית-פיגורים לפי הדין ואף לא הוצאות גבייה, לתקופה שמיום צו-הכינוס – 8.3.2017 ועד שניתן צו-ההפטר בתאריך 13.9.2018.
אינני יודע את הסכומים אך אין הדבר מעלה או מוריד לא רק משום טיבו של ההליך – בקשה לסעד הצהרתי; אלא גם משום שבידיה של המשיבה, קודם שתגבה את הקנסות, מלוא-הנתונים הנדרשים ביישום פסיקתי זו.
התוצאה
הבקשה נדחית, בכפוף לקביעה דלעיל לענינן של רבית-הפיגורים והוצאות-הגבייה.
בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם המבקש למשיבה שכר-טרחה של עורכת-דין בסך, כולל מע"מ, של 3,500 ש"ח. בקביעתו של סכום זה התחשבתי בסכומם העדכני של הקנסות; בעובדה שהמבקש לא יוצג בידיהם של יודעי-משפט ובשני מרכיביה, כאמור לעיל, של התוצאה.
