התיישנות עבירות הטרדה מינית: 3 שנים

בהמשך לכך, התייחסותי לדברים בפיסקה 88 לעיל נועדה להצביע על קיומו של "חוט מקשר" בין הראיות שהציגה המדינה כהוכחה להתקיימות המעשים, עובדה שחידדה בעיני את הספק במקרה זה. סוף דבר: הרשעתו של המערער תיוותר על כנה רק בנוגע לניסיון להטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(6)(א) ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, ועונשו יהיה כדלקמן: מאסר בפועל בן ששה חודשים שניתן לבצוע בדרך של עבודות שירות, אם יימצא המערער מתאים לכך, וכן מאסר על תנאי של ששה חודשים כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה על החוק למניעת הטרדה מינית.

בפיסקה 88 לחוות דעתה עמדה חברתי על כך שעדות מתלוננת בעבירת מין יכולה לעלות כדי סיוע לעדות של מתלוננת אחרת בעלת מאפיינים דומים, אך סברה כי בעניינינו אין די בעדותה של השכנה בדבר מעשים דומים שביצע בה המערער (אשר בגינם לא ניתן להרשיעו בשל היתיישנות), וזאת לגישתה משום שבמקרה דנן "המערער מהוה 'חוט מקשר' בין הראיות, ופוחת המשקל של עדות השכנה כתוספת ראייתית". עוד ציינה חברתי בהקשר זה כי "לא ניתן לשלול, למשל, את האפשרות שביצועם של המעשים בשכנה היוה 'השראה' עבורו למסירת תוכן הדברים ביחס ל-י'". דעתי שונה.

...

נוכח הלכה זו אני סבור כי, בנסיבות העניין, בחינה כוללת של משקלן המצטבר של הראיות בתיק – מותירה ספק סביר המצדיק זיכוי, כמבואר מיד בסמוך.

כמסקנתה של חברתי, השופטת ד' ברק ארז, סבורני כי: "משקלן הסגולי של הודאות המערער ודאי אינו נמוך, אך גם אינו גבוה במיוחד" (ראו: שם, בפיסקה 77 לחוות דעתה).

נוכח כל האמור לעיל – אני מצטרף לעמדתה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, כי יש לזכות את המערער מחמת הספק מהמיוחס לו באישום הראשון ולהשית עליו העונש המוצע על ידה בשל הרשעתו באישום השני.

כמו כן, המעשים שבשלם הוגשה התביעה דנן אינם חוסים תחת החריג המופיע בסעיף 18א(ג) לחוק ההתיישנות, שכן התביעה מייחסת למבקש הטרדה מינית מכח הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, וכנגד המבקש לא הוגש כתב אישום לפי חוק זה, אלא מכוח עבירות אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בכוח, לפי סעיפים 345(א)(1), 347(ב) ו- 348(ג1) בחוק העונשין, ועבירה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות לפי סעיף 72 לחוק השיפוט הצבאי.

מן הכלל אל הפרט טענת המבקשת הנה כי התביעה לא היתיישנה, שכן בעניינינו אין למנות את הזמן בו טרם מלאו לה 28 שנים, בהתאם לסעיף 18א(א)(3) לחוק ההתיישנות, והתביעה הוגשה ביום 2.12.19, חמישה ימים טרם הגיעה לגיל 35; ואילו המבקש טוען, מנגד, כי בעניינינו חל הסייג הקבוע בסעיף 18א(ג) לחוק, הקובע כי הוראות סעיף 18א(א) לא יחולו אם הוגש כתב אישום נגד הפוגע בשל עבירה כאמור בסעיף 18ב' לחוק.

...

מכל המקובץ לעיל עולה כי סעיף 18א(א) בחוק ההתיישנות לא חל בענייננו, הן לאור הוראות סעיף 18א(ג), הן לאור הוראות סעיף 6(ג) בחוק למניעת הטרדה מינית.

התביעה נדחית.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

לנוכח כל האמור, נקבע כי "יש למקם את הנאשם במרכז מיתחם הענישה" (פסקה 28 לגזר הדין), ועונשו נגזר ל-10 חודשי מאסר בפועל; 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה של מירמה והפרת אמונים או עבירה של מעשה מגונה; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה של הטרדה מינית; קנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לשוטרות ו.ו. ו-ח.ח. בסך 1,500 ש"ח כל אחת, ופצוי לשוטרת ז.ז. בסך 500 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעירעור על גזר הדין בית המשפט המחוזי (מפי השופט מ' לוי, ובהסכמת השופטות מ' דיסקין וג' רביד) דחה בפסק דינו מיום 14.7.2020 את ערעור המבקש על גזר הדין, למעט בעיניין הפצוי שנפסק בטעות לשוטרת ח.ח., אשר כלל לא התבקש על ידי המשיבה.

הלכה למעשה, בית המשפט כימת את מכלול טובות ההנאה שנתן טלנסקי לאולמרט בחמש השנים שעניינן לא התיישן, ולא נידרש לבחון האם די בכל סכום כסף שהיתקבל בנקודת זמן מסוימת, כשלעצמו, כדי לגבש עבירה פלילית.

...

המשנה לנשיאה השופטת י' וילנר: לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חבריי, המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופט י' אלרון, אני מצטרפת לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ולמסקנתו, שלפיה מעשה של הפרת אמונים יכול להתבטא בחזרה שיטתית ומתמשכת על פעולות פסולות שביצע עובד הציבור במסגרת תפקידו, ואשר הצטברותן מובילה לפגיעה מהותית בערכים שביסוד העבירה, וזאת אף אם כל פעולה כשלעצמה אינה חוצה את הרף הפלילי.

אני סבורה כי הדברים האמורים באשר לצבירה השיפוטית נכונים אף ביחס לעבירת הפרת האמונים – שהיא אחת מאותן עבירות שבהן ניתן ליישם בנסיבות המתאימות פרקטיקה של צבירה שיפוטית, ולהשקיף, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה ובחוות דעתו של המשנה לנשיאה, על צבר של פעולות, שאינן פליליות כל אחת כשלעצמה, כמעשה פלילי אחד.

על רקע כל האמור לעיל, אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה נ' הנדל.

בשנת 1996 הורשע העותר בבית דין צבאי בעבירה של הטרדה מינית, ונדון ל-3 חודשי עבודות שירות; בד בבד שוחרר העותר מצה"ל, והורד לדרגת טוראי.

בחודש נובמבר 2017 קיבל העותר שיחת טלפון מקצינת הקישור, שמסרה כי בהתאם להחלטה חדשה של הרמטכ"ל (המשיב 3) שירות המילואים שלו מוקפא.

לטענת העותר, החלטת הרמטכ"ל בעיניינו בלתי-סבירה ודינה להתבטל – הן בשל העובדה שהתקבלה מבלי להקדים ולשמוע את עמדתו, הן בשל העובדה שהיא נעדרת הנמקה, הן בשל העובדה שהיא מבוססת על הרשעה שהתיישנה ואף נמחקה מן המירשם הפלילי.

...

בד בבד ביקש העותר לפסוק לזכותו הוצאות, לנוכח העובדה שרק הגשת העתירה הובילה בסופו של דבר לשינוי בעמדתם של המשיבים.

כללי הנאשם, יליד 22.8.02, הודה בתאריך 1.7.2021 במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה מגונה באדם ללא הסכמתו – לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של הטרדה מינית בקטין (2 עבירות) – לפי סעיף 5(א) רישא יחד עם סעיף 3(א)(5) לחוק הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

ציינה כי השימוע נערך ב21/12/20202 (בזום) קרוב למועד ההתיישנות.

לאחר שעיינתי בתסקיר, שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ואת הנאשם החלטתי שלא להרשיעו ולנקוט כלפיו בדרכי טפול, לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), תשל"א – 1971 – כמפורט: מכח סעיף 72 לחוק העונשין התשל"ז -1977 וכן, סעיף 26 (3) + 27 ב' לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), תשל"א – 1971 הנאשם נתן התחייבות בפניי כי יימנע במשך שנה אחת מבצוע העבירות עליהם נתן הדין בפני – לא ימנע ישלם סך של 2,500 שקלים.

...

אשר על כל האמור, וכן בידוע כי בית משפט זה מונחה בראש ובראשונה על ידי אינטרס השיקום של הקטינים הבאים בפניו שוכנעתי כי אין מדובר בנאשם בעל נורמות עברייניות.

לאחר שעיינתי בתסקיר, שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ואת הנאשם החלטתי שלא להרשיעו ולנקוט כלפיו בדרכי טיפול, לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 – כמפורט: מכח סעיף 72 לחוק העונשין התשל"ז -1977 וכן, סעיף 26 (3) + 27 ב' לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 הנאשם נתן התחייבות בפניי כי יימנע במשך שנה אחת מביצוע העבירות עליהם נתן הדין בפני – לא ימנע ישלם סך של 2,500 שקלים.

] אני מורה, כי בכפוף לכך שלנאשם אין כל חוב במערכת בתי המשפט, ולאחר קיזוז כל סכום לטובת תשלום קנס או פיצוי שנפסקו לעיל, יוחזר כל פיקדון או סכום כסף שנמצא על שמו של הנאשם בתיק זה – לידיו של הנאשם, או לידי מי שהפקידו, לפי העניין.