התיישנות חלקית של פדיון ימי חופשה שלא נוצלו במועד

האם התובע זכאי לתשלום עבור פדיון ימי חופשה? לטענת התובע, הוא לא ניצל ימי חופשה במהלך תקופת העסקתו וכן לא שולם לו פדיון ימי חופשה בתום התקופה.

בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית ובהתאם לתקופת ההתיישנות הקבועה בו, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בגין שלוש שנים אחרונות ושנה אחרונה שוטפת (וראו לעניין זה את דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן (פורסם בנבו, 08.12.2014)).

שנה קלנדרית שנת עבודה ימי חופשה לפי הצוו (עבור שבוע עבודה בן 6 ימים) 2015 4 14 2016 5 14 2017 6 16 2018 (שנה חלקית) 7 6 האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה? לטענת התובע, יש לחייב את הנתבע בתשלום דמי הבראה בסכום של 15,785 ₪ (41 ימים), שכן הוא מעולם לא שילם לו דמי הבראה.

האם זכאי התובע להפרשי שכר? במסגרת כתב תביעתו טען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין חודש 3/18 שכן בקשר אליו שילם הנתבע לאישתו שכר חלקי של 2,500 ₪.

...

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קיבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אביזרי פירזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

מסכומים אלה, יקזז הנתבע סכום של 12,850 ₪ בגין רכיבי התביעה שכנגד, בהם מצאנו ממש.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, בה התביעה העיקרית נדחתה בחלקה הארי וכך גם התביעה שכנגד, שקלנו שלא לעשות צו להוצאות אולם בסופו של דבר ובשים לב לכך שמצאנו כי לפחות בנוגע לחלק מהרכיבים בחר הנתבע להעלות טענות שהתבררו כלא נכונות בעליל וכן בהינתן כי הנתבע מסר לתובע תלושי שכר מטעים וכן מנע ממנו הפקדות פנסיוניות, על כל המשתמע מכך, החלטנו לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בתמצית, מקים החוק לעובד את הזכות לחופשה בתשלום במהלך תקופת הקשר - הזכות לדמי חופשה; ואת הזכות לדמי פדיון חופשה המתייחסת לפדיון מיכסת ימי החופשה שלא נוצלה בידי העובד, במועד סיום הקשר.

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, קובע כי "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה... היא שלוש שנים". יוצא מכאן כי עובד המבקש לתבוע זכויות מכוח חוק חופשה שנתית נידרש לפעול באחד מהאפיקים הבאים; בכפוף לתקופת ההתיישנות שקבועה בחוק: לתבוע תשלום דמי חופשה עבור אותם ימי חופשה שניצל בפועל וקיבל בגינם תשלום (ככל שקבל), בהפרש שבין הסכום שהוא טוען שהוא זכאי לו כדמי חופשה בגין אותם ימי חופשה לבין הסכום ששולם, ככל ששולם.

מתלושי השכר החלקיים שבידינו[footnoteRef:25], עולה כי ההכנסה השנתית של התובעת בשנת 2009[footnoteRef:26], עמדה על סך של 45,570 ₪; ההכנסה השנתית של התובעת בשנת 2011 עמדה על סך של 30,039 ₪; ההכנסה השנתית של התובעת בשנת 2012 עמדה על סך של 38,110 ₪; ההכנסה השנתית של התובעת לשנת 2013 עמדה על סך של 39,491 ₪; ובשנת 2014 ההכנסה השנתית של התובעת עמדה על 24,671 ₪.

...

על רקע האמור יש לראות בהתפטרות התובעת כפיטורים באופן שזכאית התובעת לפיצויי פיטורים בהתאם לעקרונות הבאים: התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ביחס לתקופה של 1.9.04 ועד ליום ה- 31.7.14.

[38: כמפורט בפסקה 53 לפסק דין זה.] סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי הבראה בסך של 1,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2014.

משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

] חופשה לגירסת התובע, הנתבעת שילמה לו ימי חופשה חלקיים, כאשר צבירת ימי החופש בתלוש השכר אינה נכונה ואינה בהתאם לצוו ההרחבה.

בסיכומי התובע נרשם כי התלושים שהוצאו לתובע פקטביים ואין התאמה בין דוחות הנוכחות לבין התלושים וכן כי הרשום בתלוש לגבי החופשות אינו נכון.

הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ועל כן, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי חופשה עבור 3 שנים אחרונות בתוספת שנה אחרונה שוטפת, בסך 45 יום.

הכרעה תחילה יצוין, כי אין מחלוקת שהתובע ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, ועל כן בפנינו עומדות שתי שאלות, הראשונה – לכמה ימי חופשה בשנה זכאי התובע לפי צו ההרחבה והשניה – האם התובע ניצל מספר ימי החופשה בהתאם לנרשם בתלוש השכר/דוחות הנוכחות.

בהתייחס לתקופה שמינואר 2014 (התקופה שלא היתיישנה לגבי חופשה) – לפי תלושי השכר התובע ניצל בתקופה זו 71 ימי חופשה.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 38,524 ₪.

כמו כן, על הנתבעת לשחרר לזכות התובע את כל הכספים שהצטברו עבורו בקרנות; הלנת שכר בסך 5,000 ₪; הבראה בסך 6,426 ₪; דמי חגים בסך 8,400 ₪; פנסיה בסך 45,229 ₪; פיצוי בגין הנפקת תלושים פיקטיביים בסך 5,000 ₪; תביעת התובע בגין שכר עבודה פברואר עד אפריל 2018, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה והפרת חוק הודעה לעובד - נדחית.

התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נדחית למעט לענין ימי חופשה עודפים בסך 3,858 ₪, כאשר סכום זה יקוזז מהסכום שהנתבעת חייבת לתובע.

סעיף 5 (ג) לכתבי ההעסקה, הקובע כי עוזרי ההוראה "ינצלו" את ימי החופשה שלהם בתקופת הפגרה מלימודים, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד השולל מהמבקשת ויתר חברי הקבוצה את זכותם לנצל בפועל את ימי החופשה במהלך תקופת ההעסקה או בדרך של פדיון בסיום ההעסקה.

עילות הבקשה חופשה שנתית לטענת המבקשת, לא ניצלה בתקופת ההעסקה ימי חופשה, אך עם סיום העבודה לא שולם לה פדיון חופשה.

התביעה לחופשה לא היתיישנה, שכן במועד בו הוגשה הבקשה טרם חלפו 3 שנים ממועד סיום עבודת המבקשת, וזאת בהתאם לפרשנות ביה"ד הארצי בע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין בע"מ – סטנילה צ'יפריאן, פסקה 63 (8.12.14).

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל מאושר ניהול התובענה כייצוגית, באופן חלקי, בהתאם למפורט להלן: עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: פדיון חופשה; תשלום שכר עבודה לחודשים יולי ואוקטובר.

...

לאור ההלכה הפסוקה, לפיה העדר פנייה טרם הגשת תובענה ייצוגית כשלעצמו אינו מצדיק דחיית הבקשה, נדחית טענות המשיבה בהקשר זה. האם המשיבה מספקת שירותים חיוניים בהתאם לסעיף 8 (ב) (2) לחוק תובענות ייצוגיות? סעיף 8 (ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי: "הוגשה בקשה לאישור נגד גוף המספק שירות חיוני לציבור, תאגיד בנקאי, בורסה, מסלקה או מבטח, ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו, כתוצאה מפגיעה ביציבותו הכלכלית של הנתבע, לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית". המשיבה מבקשת להכיר בה כגוף המספק שירות חיוני לציבור כקבוע בסעיף 8 (ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לטענת המשיבה, מצבה הכלכלי אינו בטוב והיא נמצאת בהליכי הבראה, בייחוד בשל מגפת הקורונה.

הטענות בהקשר זה נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל מאושר ניהול התובענה כייצוגית, באופן חלקי, בהתאם למפורט להלן: עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: פדיון חופשה; תשלום שכר עבודה לחודשים יולי ואוקטובר.

התביעה לפדיון חופשה התובע טוענת כי נותרו לה 13 ימי חופשה בלתי מנוצלים בסיום עבודתה, בגינם מגיע לה פדיון חופשה בסך 5,022.68 ₪.

עם זאת, בית הדין סבור שיש לקבל חלקית את תביעת התובעת לפדיון חופשה, שכן מתלושי השכר עולה שנצברו לתובעת בשנת 2016, שנת עבודתה העשירית, 16 ימי חופשה בלבד.

לגבי שנת 2017, חשבון התובעת זוכה ב-17 ימי חופשה במהלך עשרה חודשים ושליש.

התביעה להפרשי דמי הבראה התובעת טוענת כי היא זכאית להפרשי דמי הבראה בסך 2,996 ₪, ואולם החישוב של התובעת מבוסס בעקרו על הפרישי דמי הבראה שהעילה בגינם היתיישנה.

...

התביעה לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר תביעת התובעת לגבי מסירת תלושי שכר שאינם מקיימים את הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר נדחית, בהיעדר כל פירוט ענייני של מהות ההפרות בכתב התביעה, מעבר לטיעון כללי בדבר "בעיות שונות", "שכר שעתי משתנה מחודש לחודש" כאשר אין חולק על כך שהתובעת הועסקה בשכר חודשי, ו"שכר להפרשות שגוי".

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.18: פדיון חופשה בסך 3,864 ₪.