התיישנות חובות ארנונה, שמירה והיטל ביוב

ויוער, כי אין מדובר רק בחוב ארנונה, אלא גם בחובות בגין שירותים ו/או היטלים נוספים (מים, ביוב, שמירה וכיוצ"ב) אשר לא ברור מה הבסיס לגבייתם ולחישוב שיעורם.

בהנתן כי עפ"י ההלכה הפסוקה, חוב הארנונה לכל שנה קלנדרית נוצר ועילת התביעה בגינו נולדת ביום הראשון לאותה שנה, הרי שמשהוגשה התביעה באפריל 2013, הרי שחובות בגין השנים עד 2006 כולל – התיישנו.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להיזקק לטענות נוספות שהועלו ע"י הנתבעים, לרבות טענות ההתיישנות והשיהוי.

למעלה מן הצורך אציין, כי מצאתי ממש גם בטענות הנתבעים כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות בכל הנוגע לחובות שנוצרו למעלה משבע שנים קודם להגשתה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

ממילא עוסקות רוב טענותיה בהנחה מארנונה אלא שהחוב הנתבע כולל גם חיובים שונים וביניהם: אגרת שמירה, מים, ביוב, היטל מדרכה, היטל תעול, היטל צנרת והוצאות משפטיות.

התובעת תחשב החוב הנתבע לאור ההנחיות דלעיל בצרוף תצהיר מפורט של מבצע החישוב שיפרט את חובות הארנונה שלא התיישנו מתאריך – עד תאריך , את שיעור הריבית בגין חובות אלה על פי כתב התביעה ואת הקזוז בשיעור 25% משעור הריבית כאמור , לצד החובות האחרים שאינם חובות ארנונה שלא התיישנו והתביעה בגינם נתקבלה במלואה .

...

מעיון בנספח 2 לתצהיר העירייה עולה כי נכון למועד הגשת התביעה מתוך החוב הכולל בסכום של 198,575 ש"ח קיים חוב ארנונה שאינו בפיגור בסכום של 2393.3 ש"ח וכן חוב ארנונה בפיגור בסכום של 98,776.60 ש"ח. משלא נוכחתי בטענה של הנתבעת כנגד החיובים שאינם חיובי ארנונה אני מורה כי התביעה בגין חיובים אלו מתקבלת.

מאחר שהנתבעת לא הוכיחה מחד גיסא את טענתה בדבר זכאותה להנחה באופן אוטומטי ומאידך גיסא מצאתי שגם העירייה נמנעה מלבחון את טענות הנתבעת בדבר אופן פעולתה של העיריה במתן הנחות לאזרחים ותיקים כאשר גם מעיון בצווי הארנונה המפורסמים באתר עיריית חולון החל משנת 2004 ניתן ללמוד כי ההנחה לאזרח ותיק אינה מותנית בתנאי כלשהו למעט גילו של המחזיק בנכס, אני סבורה כי האיזון הראוי שנדרש לעשות במקרה זה הוא להותיר את חיוב הארנונה בשלמותו ללא הזכאות להנחה שיכול והייתה ניתנת לנתבעת ובעלה המנוח מעצם היותם אזרחים ותיקים בהתאם לתקנות ההנחה מארנונה, אם היו מגישים בקשה לעירייה אך שמאידך לערוך קיזוז יחסי של תשלומי הריבית שחושבו לגבי 25% מחוב הארנונה שהוא שיעור ההנחה לאזרח ותיק שאינה תלויה בתנאים נוספים למעט גילו של התושב .זאת על פי עיון במרבית צווי הארנונה שהתפרסמו בגין התקופה שחלפה ממועד היווצרות החוב ושלא התיישנה.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה כך שמתוך עזבון הנתבעת ישולם לנתבעת החוב בגין תשלומים לעירייה שנוצרו 7 שנים קודם להגשת התביעה.

העותרים טוענים עוד, כי אין להם או לבעלים הרשומים של הנכסים כל חוב בגין היטל ביוב ואגרת תעול ומכל מקום, גם החוב הנטען בגין היטל ביוב ואגרת תעול התיישן זה מכבר, שהרי המדובר בחוב משנת 1999 ודרישת התשלום בגינו נשלחה בשנת 2001 כאשר הליכי הגבייה המנהליים ננקטו בחלוף תקופת ההתיישנות.

ובהמשך (בפיסקה 33 לפסק דינה): "האם מבחינת תכליתו של מוסד ההתיישנות ישנו טעם טוב ליצור הבחנה הנעוצה בכך שהחוב נגבה באמצעי גבייה מנהליים? אני סבורה שהתשובה שלילית. כל הראציונלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות כוחם יפה גם כאשר מדובר בחוב הנתבע בהליך גבייה מנהלי. הקושי של האזרח בשמירת ראיותיו והצורך שלו בודאות תקציבית אינם מושפעים כהוא זה מהשאלה כיצד פועל הנושה לגביית חובו. גם השיקולים של ויתור ומחילה ושל אינטרס הציבור באי העסקת מערכות השילטון בחובות ישנים, תקפים באותה מידה. על פני הדברים אין מקום להשאיר את האזרח חשוף בפני סיכון של תביעה ללא מיגבלת זמן, אך בשל כך שמדובר בהליך שאינו ניפתח בהגשת תובענה בבית המשפט." כב' השופטת א' פרוקצ'יה הגיעה לאותה מסקנה, תוך שהיא מבחינה בין סיווג הליכים השייכים לתחום האזרחי, הכפופים לדיני ההתיישנות, לבין הליכים השייכים לתחום המנהלי, הכפופים לדיני השהוי.

ראו, בהקשר זה, את דבריו של כב' השופט רובינשטיין, בפתח הדיון בעירעור (שם, פסקה ז'): ".. תוצאה זו לפיה עבריין בניה אשר משך שנים שילם ארנונה על שטח קטן מהרבה מ[ז]ה שהחזיק בו בפועל, אינה מסבה קורת רוח לבית המשפט, ואדרבה - חוטא יוצא נשכר. ואולם, בנסיבות חוששני כי אין מנוס מתוצאה זו, למעט הקהיה מסוימת של חודה.." מכל מקום, בית המשפט העליון הבהיר, מפורשות, כי אין בשינוי הנוסח האמור כדי להביע עמדה לגבי הנפקות המעשית שתלתה הערייה (המערערת) בשינוי זה והשאלה האם העיריה תוכל לערוך קזוז עם המשיב כנגד יתרת החוב שהתיישנה, או למנוע ממנו לקבל אישור על העדר חובות לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, נותרה פתוחה.

...

אני קובעת, כי חוב העותרים למשיבה התיישן וכי המשיבה מנועה מלנקוט נגדם הליכי גבייה בגין החוב הנטען, לרבות הליכי גבייה פאסיביים.

עוד אני קובעת, כי מלוא החוב בגין היטלי הסלילה שיוחס לנכס ברחוב מדינת היהודים נפרע זה מכבר וכי העירייה כלל לא ביססה את טענתה לקיומו של חוב בגין היטל ביוב ואגרת תיעול, אותו ייחסה לנכס ברחוב מדינת היהודים.

לפיכך, אני מורה למשיבה למחוק את החובות הנטענים מספריה.

2.8 ביום 27.10.14 הגישה המשיבה תביעה כנגד העותרת בגין חובות היטלי ביוב, ארנונה מים אגרות שמירה ושפוץ בניינים בסך של 27,857 ₪.

הערייה נקטה בצעדים לגביית חוב העותרת וניהלה הליכי אכיפה רבים לרבות בהוצל"פ, תביעה על סכום קצוב, עיקולים ועוד, ועל כן חוב העותרת לא התיישן.

...

מידה יפה היא לדרוש חוקים על פיה, ובדרכה נלך" המטרה של הגביה הפסיבית היא לאפשר לרשות גבייה באופן אפקטיבי, פשוט ונוח, שכן מערכת גבייה לא אפקטיבית מביאה בסופו של דבר לפגיעה בציבור כולו, בשל החסר שעלול להיווצר בקופת העיריה (ראו בג"ץ 5503/94 סגל נ' יו"ר הכנסת, (1.9.97)).

טענת ההתיישנות של העותרת – נדחית.

לסיכום 10.1 על העותרת לשלם למשיבה כתנאי לקבלת אישור ההעברה בטאבו את הסך של 3871 ₪.

רקע וטענות הצדדים כתב התביעה המקורי, על סך 395,224 ₪, הוגש בסדר דין מקוצר בשנת 2016 בגין חובות ארנונה, שמירה והיטל ביוב לשנים 2004-2015.

שלישית, חובות ארנונה מתיישנים לאחר שלוש שנים ולכן משלא הוכח כי נשלחה דרישת חוב עם אישורי מסירה, התביעה תקפה לכל היותר לשנים 2017-2019.

...

ביום 6.1.2020 ניתנה החלטתי המאשרת את תיקון כתב התביעה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בראיות שהוצגו ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה. לכתב התביעה המתוקן ולתצהיר דימה גור צורפו דפי חשבון המפרטים את החוב הנתבע (ראה נספחים א-ב לתצהיר דימה גור).

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.