התיישנות חוב היטל סלילת כבישים ומדרכות

3.5 נכון ליום 15.08.2016, דרישת החוב עליה עומדת הערייה הנה: 66,630 ₪ עבור היטל סלילת כביש ומדרכה, 38,882 ₪ עבור היטל תעול ו- 11,417 ₪ עבור אגרת נקוי מיגרש, סה"כ – כ-117,000 ₪.

מלכתחילה, נטען כי החוב התיישן, או נגוע בשיהוי ניכר , ולכן סכויי העתירה גבוהים.

...

אין ספק שמערכת גבייה המתפקדת באופן לא יעיל ובלתי אפקטיבי מביאה בסופו של דבר לפגיעה בציבור כולו.

לסיכום 8.1 נוכח קלישות הזכות לכאורה ומאזן הנוחות שאיננו נוטה לטובת המבקשים, נוכח העובדה כי הצו המבוקש הוא צו עשה המבוקש גם בעתירה העיקרית ונתינתו היא בנסיבות חריגות בלבד, אני דוחה את בקשת המבקשים לסעד הזמני.

אשר לטענות ההתיישנות והשהוי –יש להבחין בין "חבות" העותרת בתשלום חובה היטלי, אשר מתגבשת במישור הרעיוני במועד ביצוע העבודות, לבין "חוב" בהיטל אשר נוצר רק לאחר ששוגרה דרישת חיוב קונקרטית המכמתת את החבות הרעיונית בתשלום ההיטל, בהתאם לנתוני שטח הקרקע והשטח הבנוי; דרישה זו הוצאה בעניינינו ביום 17.11.2015 ומכאן שהחוב לא התיישן.

משמע כי ניתן להטיל את ההיטל בין אם מדובר בעבודות סלילה חדשות ובין אם בעבודות שידרוג משמעותיות של כבישים ומדרכות קיימים, ובפרט נכון הדבר כשמדובר בעבודות הכרוכות בפירסום תוכנית תב"ע חדשה, כפי שאירע בעניינינו, כעולה מתוכנית שינוי מתאר מקומית רח/163 א (נספח ב' לכתב התשובה; להלן: "התב"ע"), שעניינה, בין היתר, שינוי תואי דרך קיימת וקביעת דרך חדשה ובטול דרך קיימת בדרך גד פיינשטיין ממערב עד לרחוב הרצל במזרח (התוכנית פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 5.2.2009; סעיף 6 לכתב התשובה).

לדבריה, משחלפו למעלה מ-7 שנים בין מועד התגבשות ארוע המס הנטען, אין המשיבה מוסמכת עוד להשית חיוב בהיטל, שכן מסעיף 5(א) לחוק העזר סלילה עולה כי היה על המשיבה לידרוש את תשלום החוב במועד הראשון האפשרי, דהיינו במועד התחלת הסלילה הראשונה של הכביש הגובל לנכס.

...

סיכומו של דבר - מצאתי כי התקיימו עילות חיוב לפי חוקי העזר הרלוונטיים, וזאת נוכח קביעותיה של מהנדסת העיר, המהווה את הגורם המקצועי הרלוונטי לעניין.

לפיכך מסקנתי היא שהחלטת המשיבה לחייב את העותרת בהיטל סלילה, תיעול ושצ"פ נשוא דיוננו הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. לא מצאתי בטעונים האחרים שהובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (ראו: רע"א 20/15 פרץ נ' ורטיס (18.1.2015); רע"א 6509/14 זפט נ' יעקב (3.11.2014)); רע"א 69/12 משה נ' גוהרי (21.3.2012)) - לרבות טענת העותרת כי הימנעות המשיבה מלמסור פרטים לגבי היקף הנכסים הקיימים בעיר מהם נדרש חיוב בהיטל שצ"פ, מעידה כי המשיבה כלל לא הוציאה חיובים בגין רובם המוחלט של הנכסים הקיימים בעיר שאינם בבעלות נישומים בעלי כיס עמוק; טענת המשיבה לפיה העותרת הרחיבה את השימוש בנכס ואף ביצעה שימוש אסור ללא היתר ובניגוד לדין בשטחים הציבוריים הגובלים בו – עובדה המקימה עילה עצמאית נפרדת לתשלום בהיטלים; השוני בין חוות דעת של הצדדים לעניין היטל השצ"פ – טענות אלו דומה כי נזנחו תוך כדי ניהול ההליך וממילא אין בהם כדי לשנות ממסקנותיי.

העתירה אפוא נדחית.

טענה זו נתקלת כמה קשים: הראשון –מאז הקמת התשתיות לכאורה בין השנים 1990-1996 ועד לשנים 2010-2012, לא שלחה המשיבה אל העותרים דרישת תשלום ולא הביאה לידיעתם, כך עולה מהדברים, כי בכוונתה לידרוש היטל סלילה בעד הכבישים והמדרכות אשר נסללו, לכאורה, בגבול חלקתם.

היתיישנות ושיהוי עובדה נוספת המעוררת תהיות היא העובדה כי המשיבה לא סיפקה כל הסבר, לא למותב זה ולא לעותרים הבאים עימה בדין ודברים מאז שנת 2010, מדוע לא פעלה לגביית היטל הסלילה במועד ביצוע העבודות או מיד אחריהן, או לכל הפחות, מדוע לא התריעה על כוונתה לידרוש היטל סלילה בעד הכבישים בעתיד.

אני בדיעה כי יש לפעול לגביית היטל סלילה מיד עם התגבשות החוב, כקבוע בסעיף 4 בחוק העזר סלילה קרי, בעקבות סלילת כביש גובל בנכס שהתקבלה לגביו החלטת מועצה כהגדרתה בסעיף 3(ב), או בשל הוספת בניה או בניה חדשה בנכס או בשל שינוי ייעודה של אדמה חקלאית או שימוש חורג באדמה חקלאית או בשל סלילת כביש גובל נוסף או הרחבתו.

...

לכן, הן מההיבט הסובייקטיבי והן מההיבט האובייקטיבי, אני קובעת כי העתירה לא הוגשה בשיהוי המצדיק לדחותה.

אמנם גבייה מאוחרת בנסיבות מסוימות אינה פסולה (ועל כך עמד כבוד השופט פוגלמן עת בחן את ותק החוב ואת אשמת הנישום), אלא שהתנהלות המשיבה כמפורט לעיל בפנותה אל בעלי הנכסים בשכונה, אשר גלגוליה הובאו בפתח פסק הדין, ללא כל הסבר, פסולה היא ונגועה בחוסר תם לב. ראו לעניין זה נושא ההגינות שהעלה כבוד השופט פוגלמן בעע"ם נילי קורן בסעיפים 25-26: "לשיקולים השונים הרלוונטיים לעניין יש להשקפתי להוסיף דבר מה נוסף – הוא חובת ההגינות..." "..חובה זו, הלובשת צורות שונות המשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות ובהתאם לצרכים המשתנים, חלה על כל פונקציה שלטונית.." "החשוב לענייננו הוא כי הכל מסכימים כי אף אם הפרט חייב לנהוג בהגינות במערכת היחסים שלו עם הרשות, חובת ההגינות המוטלת עליו היא פחותה בהשוואה לחובה היתרה שמוטלת על הרשות; "מטבע הדברים גדולה הימנה חובת ההגינות של הרשות.." "לאמור, אין השתיים – חובת ההגינות של הרשות מזה, וחובת ההגינות של הפרט מזה – שקולות זו לזו. ואם חובתה של הרשות גדולה יותר, הרי ש"כפועל יוצא של סטנדרט ההתנהגות המצופה מן הרשות, [...] יהיו מקרים שבהם על הרשות 'להפנים' טעות שאירעה ולא 'לגלגל' אותה לכתפי האזרח, שלא ידע על אודותיה". מאותו טעם אני דוחה את טענת המשיבה למניעות.

סוף דבר: העתירה לעניין הדרישה לתשלום היטל סלילה מתקבלת.

בעקבות ביצוע עבודות פיתוח אשר בוצעו בגבול הנכס, ברחוב מורדי הגטאות, נשלחו למר פדל מנשה ביום 14.11.04, 16.11.04 ו- 18.11.04 דרישות לתשלום אגרת תעול, היטל ביוב והיטל סלילת כביש ומדרכות בהתאם לחוקי העזר.

העותר פטור מתשלום היטלי תעול, נקוז, כביש ומדרכה על הנכס בתקופות המפורטות לעיל בשל היתיישנות החוב.

...

מאחר וקיים חוב לעותר בגין הנכס, אין גם מקום להיעתר לבקשה להנפיק לו אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות.

אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה הוצאות בסכום של 15,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאחר רישום תכנית החלוקה נרשם החלק המופקע על שם המועצה, כחלקה 135 בגוש 10205 (להלן "חלקת המועצה"), שייעודה "דרך". על שם המנוח נרשמה יתרת החלקה, כחלקה 134 בגוש 10205, בשטח של 2,363 מ"ר. המועצה סללה את רחוב החורש, וביום 5.8.1999 שלחה למנוח דרישה לשלם "היטל סלילת כבישים ומדרכות" (להלן "ההיטל").

במכתב הדרישה נאמר כי ההיטל, בסכום של 18,410 ₪, הוטל עוד ביום 8.11.1998 בגין סלילת "הכביש הגובל בנכס". במכתב תשובה ששלחה באת כוחו של המנוח למועצה היא דחתה את הדרישה לתשלום ההיטל , וטענה כי חלקת המועצה היא זו שגובלת ברחוב שנסלל (רחוב החורש) , וכי הנכס שבבעלות המנוח אינו גובל ברחוב החורש, ולפיכך אין לחייב את המנוח בהיטל עבור סלילת רחוב זה. ביום 26.1.00 השיבה המועצה כי המנוח נידרש לשלם את החוב, שאם לא כן תיאלץ המועצה לנקוט נגדו בהליכי גביה.

נוכח האמור – אני קובעת כי העותרת חייבת בתשלום ההיטל (ככל שהמנוח חב בתשלום היטל זה) בהיות הנכס גובל ברחוב שנסלל ומכח רכישת זכויות וחובות המנוח בנכס, והשאלות שנותר לידון בהן הן טענת העותרת כי החוב התיישן וטענת ה"שהוי" שהעלה כל צד כלפי משנהו.

...

משלא עשה כן במשך 16 שנים – מדובר בשיהוי ניכר ודין העתירה להידחות.

נוכח האמור – אני קובעת כי העותרת חייבת בתשלום ההיטל (ככל שהמנוח חב בתשלום היטל זה) בהיות הנכס גובל ברחוב שנסלל ומכח רכישת זכויות וחובות המנוח בנכס, והשאלות שנותר לדון בהן הן טענת העותרת כי החוב התיישן וטענת ה"שיהוי" שהעלה כל צד כלפי מישנהו.