התיישנות זכות לתביעת הטבת מס למעסיק באילת

המחלוקות הטעונות הכרעה המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן: האם התובע הוא "בעל שליטה" בחברה, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995? האם בדין שינה הנתבע את מעמדו של התובע משכיר לעצמאי? האם בדין ייחס הנתבע לתובע חוב דמי ביטוח שלא שלמה החברה בעד העסקת התובע? האם בדין עיקל הנתבע את קצבת ילדי התובע? האם יש לחייב את הנתבע בפיצויים לא ממוניים או בפיצויים עונשיים? האם היתיישנה תביעת דמי הביטוח שלא שילמה החברה עד שנת 2009? האם חל שהוי על תביעת דמי הביטוח שלא שילמה החברה? הבסיס המשפטי שהנתבע הציג להחלטות מושא ההליך הבסיס המשפטי שהנתבע הציג להחלטותיו מושא התובענה, הנו בסווג התובע כ"עובד עצמאי" בתקופה שבמחלוקת, בנגוד לאופן שבו דווח התובע – כעובד.

השאלה שעמדה לדיון הייתה האם זכאית החברה להטבת מס לפי סעיף 12 לחוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985, אשר חלה על תשלום "הכנסת עבודה" לעובד על ידי מעסיק.

...

אכן, נכונה טענת התובע כי עובדה זו, כשלעצמה, אינה מוכיחה בעלות בחברה וודאי לא בעלות שיש עמה שליטה, אך מדובר בעובדה שמצטרפת למכלול ראייתי-עובדתי אשר תומך במסקנה שלתובע הייתה זיקת בעלות בחברה.

התביעה לפיצוי לא ממוני ועונשי ללא קשר להכרעתנו לגבי מעמדו של התובע כ"עובד" וכ"בעל שליטה", דין תביעה זו להידחות בהיעדר סמכות עניינית.

סוף דבר התביעה נדחית למעט בכל הנוגע לבקשת התובע בקשר לקיזוז מקצבאות ילדים, ולעניין זה קובע בית הדין כי קיזוז כזה אפשרי כדי מחצית הקצבאות המשתלמות בעד ילדי התובע בלבד.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 35601-04-14 עיסאם זאהר המערער 1. מועצה מקומית עוספיה 2. עיר הכרמל 3. מדינת ישראל המשיבים לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אושיק פלר-גיל בשם המערער: עו"ד איאל סבית בשם המשיבה 1: עו"ד אופיר רשף בשם המדינה: עו"ד ליטל ניצן פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר מרדכי רון ומר פואד חמדאן; ס"ע 11979-11-08), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער לזכויות שונות המגיעות לו בגין פרישתו.

בהסכם צוין כי למועצה טענת היתיישנות בקשר לסכומים אלו ולכן לגישתה היא אינה רשאית לשלמם.

בסיכומי המועצה נטען כי "התוספת האמורה של 60 שעות נוספות גלובאליות היא הטבה לה זכאים גזברי המועצות. התובע אינו זכאי מתוקף תפקידו כמנהל חשבונות להטבה האמורה. בכל מקרה, שעות נוספות אינה מהוה רכיב פנסיוני ועל כן אין לקבל את דרישת התובע לשינוי בשכר הקובע לעניין הפנסיה" (סעיפים 43-44).

...

מששוכנענו כי בנסיבות העניין רכיב "שעות נוספות גלובליות" כונה כך באופן פיקטיבי ולא שולם כנגד ביצוע שעות נוספות בפועל, משמעות הדברים היא כי הרכיב היווה למעשה חלק בלתי נפרד משכרו הרגיל של המערער.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי המערער עמד בנטל להוכיח, כי בנסיבותיו החריגות של המקרה הנדון, הרכיב שכונה "שעות נוספות גלובליות" (בשיעור 60 שעות), כפי ששולם בשכרו טרם פרישתו, הוא חלק משכרו הקובע לפנסיה.

סוף דבר - הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 32 לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 47327-01-20 19 אוגוסט 2020 לפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין התובע נוהאד סלאמה ע"י ב"כ: עו"ד טליע ס. בדר ואח' הנתבע מועצה מקומית חורפיש ע"י ב"כ: עו"ד נעים בדר פסק דין

בהמשך הגישה הנתבעת תגובה והתובע הגיש תשובה כאשר בהחלטת בית הדין מיום 21.7.2020 נקבע שהבקשה הוגשה לא בהתאם להנחיות ביה"ד הארצי בפסק דינו מיום 7.7.2019, ולכן ניתנה לתובע אפשרות להגיש בקשה מתוקנת תוך שצוין: "בעניינינו כפי שפורט לעיל - הן בתביעה הקודמת והן בתביעה שלפנינו עותר התובע לאותו הסעד – הפרישי שכר. מאחר ובמסגרת התביעה הקודמת התובע כבר תבע את הסעד של הפרישי שכר, הרי שבמסגרת בקשתו לפיצול סעדים שלפנינו היה עליו להסביר מדוע לדעתו קיימת הצדקה להגשת תביעה נוספת בגין אותו הסעד אשר נתבע כבר במסגרת התביעה הקודמת ומדוע לא יכול היה לכלול סעד זה במסגרת תביעתו הקודמת. עיון בבקשת ותשובת התובע מעלה כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת לעניין זה והתובע בכלל מתייחס לסדר ניהול הדיון בתביעה זו מינואר 2020.". ביום 23.7.2020 הגיש התובע בקשה מתוקנת לפיצול סעדים, הבקשה נשוא פסק דין זה. הטיעונים עליהם ביסס התובע את בקשתו הם: בתביעה הראשונה אשר נדחתה על ידי בית הדין נתבעו הפרישי שכר מכוח חוזה ההעסקה בין התובע לנתבעת בעוד שבתביעה שלפנינו עותר התובע להפרשי שכר בהתבסס על עידכון שכר בכירים; בפסק הדין מיום 6.3.2019 נדחתה אמנם התביעה ככל שהיא מתייחסת לחוזה ההעסקה אולם צוין כי "ייתכן שהתובע צודק בטענתו המשפטית לעניין זכאות להפרשי שכר בגין עידכון שכר בכירים"; בפסק הדין בעירעור שהגיש התובע (אשר דחה את העירעור) צוין כי פסק הדין ניתן על התביעה "כפי שהוגשה" בהתאם להסכם ההעסקה וכי הדבר אינו מונע מהתובע להגיש "תביעה אחרת בכפוף להגשת בקשה לפיצול סעדים"; על כן, הסעד שלא נתבע במסגרת התביעה הקודמת ושמבוקש פיצול סעדים לגביו כעת הוא הפרישי השכר להם זכאי התובע בהתבסס על עידכון שכר בכירים וכן כל הנגזרים והנלווים להפרשים הנתבעים לרבות הפרישי פנסיה, קרן הישתלמות, אבדן זכויות פנסיוניות עתידיות והטבות מס נוספות; על כן, יש להעתר לבקשה שכן בידי התובע עילת תביעה ראויה ויש ליתן לו את יומו ולהכריע בתביעה לגופה תחת סילוקה.

ביום 4.8.2020 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה ממנה עולה כי היא מיתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים: לא מדובר בבקשה מתוקנת שכן אין כל שינוי מהותי בין בקשה זו לבקשה הקודמת שהגיש התובע; נראה כי התובע אינו מבין את משמעות המונח פיצול סעדים והדבר בא לידי ביטוי בכך שגם במסגרת הבקשה הנוכחית הוא מבקש לפצל לסעדים שלא ניתן לפצלם; בבקשתו עותר התובע לפצל לסעדי משנה סעדים כספיים שכבר נידונו על ידי בית הדין; בקשת התובע כללית כאשר התובע לא הצביע על טעם כלשהוא המצדיק את פיצול הסעדים; הסעדים אותם מבקש התובע לפצל הם סעדים כספיים הנובעים מעילת תביעה אחת; התובע עותר לפצל זכות כספית נטענת שמקורה בעילה מסוימת לחלקים ומבלי לתת לכך הסבר מניח את הדעת; בהתאם לפסיקה כאשר נגרם לתובע נזק כספי שמקורו בעילה מסוימת עליו לתבוע את כולו בתביעה אחת; לא מדובר בתביעה חדשה אלא בתביעה נוספת באותו סעד כספי שכבר נידון בגילגול הקודם ומתקיים הכלל של "השתק עילה"; מבלי לגרוע מהאמור הסעד לו עותר התובע התיישן ברובו שכן הוא מתייחס לתקופת העסקה מעבר ל 7 שנים ממועד הגשת התביעה.

להלן – עניין השטיח המעופף)". כן נפנה לדברים שנכתבו על ידי נילי זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי[footnoteRef:5]: "אין נפקא מינה אם בתובענה השנייה מבקש התובע לתבוע אותו סעד או סעד שלא תבע, או אם מעלה התובע למחלוקת אותן פלוגתות ממש שנידונו בתובענה הראשונה או נסמך על אותן תיאוריות משפטיות או הוכחות עובדתיות, או אם הוא מבקש בתובענה השנייה להעמיד לדיון פלוגתא שלא הועלתה כלל בהתדיינות הקודמת או להעלות טענה משפטית חדשה או להביא הוכחות נוספות לתמיכה בפלוגתא שנדונה. פסק הדין משתיק את תביעתו, כאמור, ובילבד שמדובר באותה עילת תביעה בכל אחת מן התובענות. אף אין נפקא מינה לעניין זה אם מבוסס פסק הדין על ממצא חיובי או שלילי ואם הוא מבוסס על חוסר הוכחות". [3: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 -תשע"ג, 335] [4: בר"ע 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ - בריאו ברקאת, מתאריך 21.01.2019 ("עניין טרה הנדסה")] [5: נילי זלצמן, מעשה- בית דין בהליך אזרחי, 1991, 29-30 ] בעיניין עיזבון המנוח איפראימוב[footnoteRef:6], דובר על עובד אשר הגיש לבית הדין האיזורי תביעה כנגד המעביד לתשלום זכויות סוציאליות כאשר במהלך ניהול ההליך נפטר העובד ועיזבונו ניכנס בנעליו.

...

אנו סבורים כי הלכה זו יפה גם למקרה שלפנינו כאשר הטענה לענין אי עדכון שכר בכירים עלתה באופן מפורש רק בסיכומים ולאחר שמיעת ראיות כאשר נקבע על ידי בית הדין כי התובע לא הוכיח תביעתו זו. כאמור, בהתאם להלכה כלל הסעדים הנובעים מאותה עילה יתבעו באותה התביעה זאת בין היתר מטעמי יעילות על מנת שניתן יהיה לסיים במסגרת אחת את כל ההתדיינות בין הצדדים.

מהמפורט לעיל, אנו דוחים את הבקשה לפיצול סעדים מחמת השתק עילה ומכאן שדין התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה ליוני 2016, להידחות על הסף.

סוף דבר: הבקשה לפיצול סעדים נדחית ועל כן, גם התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה ליוני 2016, נדחית.

בהחלטה נקבע: "הנפגע נפגע בתאונת עבודה שארעה בתאריך 15.7.2008, ועל כן תביעתו, כמו גם תביעת השבוב של המוסד לביטוח לאומי, עדיין לא היתיישנה. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט להעתר לבקשה. הטעם לכך הוא, שעילה לחזור על הנתבעים בעילת תשלום גמלאות הניידות, תיצמח למוסד לביטוח לאומי רק לאחר שגימלאות אלה תשולמנה לתובע. על כן, הנני מורה כי המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לתבוע בתביעה נפרדת את גמלאות הניידות שתשולמנה לתובע". בפסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.6.2013 נקבעה אחריותם של המעבידה והמזמין ואשמו התורם של המזיק בשיעור 10%, והמעבידה ואוחנה ומבטחותיהם חויבו ביחד ולחוד לשלם לניזוק סך 1,574,025 ₪.

בהסתמכו על הילכת עמית נפסק בע"א 1960/11 אלמוג נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 6.5.2013) (להלן: עניין אלמוג) נפסק על-ידי השופט עמית, ולעמדתו הצטרפו שאר שופטי ההרכב, כי זכותו של הביטוח הלאומי מכוח סעיף 328 האמור התפרשה כזכות שחלוף (סוברוגציה), ולהבדיל מזכות לשיפוי אשר לכאורה מולידה עילה חדשה עם כל תשלום ותשלום, נקבע (בהילכת עמית) ש"הגנת היתיישנות העומדת למזיק כנגד הניזק תעמוד לו לכאורה גם כנגד המוסד" וכי "יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד התאונה". עוד הודגש כי אין זהות בין זכות התיחלוף מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לבין זכות התיחלוף מכוח חוק הטבת ניזקי גוף; כך, לדוגמא, הביטוח הלאומי יכול לתבוע פיצוי בגין גמלאות שהוא עתיד לשלם לניזוק, להבדיל מזכות המיטיב על-פי חוק הטבת ניזקי גוף.

...

האם יש להיעתר לבקשה? רקע עובדתי תאונת עבודה מיום 15.7.2008, בה נפגע פועל הבניין סובחי אגברייה (להלן: הניזוק), הצמיחה - בנוסף לתביעה הנוכחית - שתי תביעות בבית המשפט המחוזי בחיפה, שהדיון בהן אוחד: תביעת הניזוק נגד בנייני צוק בע"מ, שהייתה מעבידתו (להלן: המעבידה), ונגד המשיב מס' 1 (להלן: אוחנה) שהיה מזמין העבודה, ומבטחותיהם (ת"א 917/08), ותביעת המבקש (לעיל ולהלן: הביטוח הלאומי) נגד אוחנה ומבטחתו (ת"א 43868-12-11).

הוזכר הכלל היסודי שנקבע בע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4), 126 (1980)), לפיו אם בעל דין מבקש להוסיף לתובענתו, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה - "שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי". אולם "אם התיקון אינו מוסיף לתובענה המקורית עילה חדשה, והוא מצוי בדל"ת אמותיה של העילה המקורית, ניתן להתיר את התיקון, על אף שבמועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה העילה המקורית כבר התיישנה". (וראו גם: רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (פורסם בנבו, 21.3.2006); רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ' האחים ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.2006)).

בהתאם להלכת זייד, אין מניעה להתרת תיקון זה. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומתיר הגשת כתב התביעה המתוקן, בנוסח שצורף לבקשה.

כמו-כן הנני מחייב כל אחד מהמשיבים לשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

(עדות מר גולן, עמ' 132-133 לפרוטוקול) לאור כלל האמור לעיל – על יסוד הבנת מערכת היחסים הספציפית במקרה הנידון והמיוחדת כל כך שהתקיימה בין התובע לבעלים, הבנת ההירככיה במסעדת רנה וברשת, מעמדו של התובע ביחס לדרגים האחרים בחברה, סמכויותיו, שכרו, תנאי העסקתו וההטבות אשר קיבל מבעל החברה, חופש הפעולה שלו וההבנה כי אכן היה מספר 2 במערכת, הגענו לכלל מסקנה כי תפקידו של התובע היה הן תפקיד הנהלה והן תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כהגדרתם בסע' 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

התובע דורש כי לסכום האמור יתוספו פצויי הלנת פצויי פיטורים, אולם בשים לב למכלול נסיבות העניין, כמו גם העובדה כי ממילא זכות התביעה לרכיב זה היתיישנה במועד הגשת התביעה (למעלה מ-13 חודשים לאחר סיום עבודתו של התובע) אזי תשלם הנתבעת לתובע את השלמת פצויי הפיטורים בסך של 129,282 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 12.6.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפי צו הרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957 (ילקוט הפרסומים 7417 מיום 08.01.17), עובד שסיים את העסקתו אחרי יולי 2016 או אחרי ינואר 2017 (בהתאם למקום העבודה), רשאי לתבוע דמי הבראה עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

...

אנו סבורים כי דין רכיב תביעה זה להידחות.

על כן כאמור, גם רכיב תביעה זה, דינו להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: הפרשי פיצוי פיטורים בסך של 129,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 12.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.