יתרה מכך, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי גם לו הוכיחה התובעת קיום תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ממילא היתיישנה תביעתה לאור הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הקובע תיקרת 10 שנים ממועד ארוע הנזק וזאת, אף אם טרם חלפו 7 שנים ממועד גילויו המאוחר בפועל.
קרי – בנגוד לכלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שאין בו מיגבלת זמן, קובע סעיף 89 למרוץ ההתיישנות, מיגבלת זמן בת 10 שנים ממועד הארוע.
לעניין זה, קבע בית המשפט העליון, כי על יסוד הקשר הסיבתי לא חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אלא כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ולפיו, מרוץ ההתיישנות יפתח רק במועד הגילוי ותקופת ההתיישנות אינה מוגבלת לעשר שנים מיום ארוע הנזק.
...
לאחר שבחנתי טענותיה של הנתבעת אינני מוצאת לקבלן והנני מוצאת לאמץ את מסקנות המומחה כפי שהובאו על ידו במסגרת חוות דעתו.
יתרה מכך, מבלי לגרוע מן האמור ובהינתן טענה אפשרית ולפיה התביעה אינה מושתתת על חוק המכר(דירות) אלא על עוולת הרשלנות, הנני סבורה כי ממילא קיימת יריבות בין הדיירים והתובעת המייצגת אותם – לרבות ככל שחלקם דיירי משנה – וזאת, לאור קביעת הפסיקה ולפיה לקבלן חובת זהירות כלפי קונים וקוני משנה המזכה את האחרונים בפיצויים בגין הנזק הכלכלי שגרמה הבניה הרשלנית (ראו זמיר בעמודים 291-294 ובמיוחד האסמכתאות הנזכרות בה"ש 10 שם.), בצירוף חזקה אשר נקבעה בפסיקה ובהתאם לה - בנסיבות בהן לא הוגשה תביעה מטעם הקונים המקוריים ואין חשש לכפל פיצוי - הרי שחזקה היא כי עילת התביעה של הקונה הראשון הוקנתה לקונה המשנה ועומדת לו מול המוכר המקורי [ראו 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19א (16/4/12)]
לאור האמור הנני דוחה טענת העדר היריבות.
כיוון שכך, הנני דוחה רכיב הפיצוי בגין עוגמת הנפש.
סוף דבר
בהינתן שמחד גיסא נדחו טענות הנתבעת הנוגעות להתיישנות, העדר יריבות ותיקון כתב התביעה ומאידך גיסא, נקבע כי הנתבעת התרשלה בביצוע חיפוי האריחים במעטפת החיצונית של הבניין נשוא התביעה ונקבע כי התובעת זכאית משכך- בעבור הדיירים- לפיצוי בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, קרי לסך 936,936 ₪ - הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך 936,936 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות דעתו של מומחה בית המשפט (1/12/15) ועד לתשלום המלא בפועל.
