התיישנות ביצוע פסק דין בהוצאה לפועל על ידי הזוכה

הריבית מוטלת מכוח סעיף 81א.3(ג) בחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") (סעיף זה עניינו רק לגבי שטרות ואינו נוגע לבצוע פסק דין – מ' נ'), שכר טירחה שני מוטל מכוח סעיף 10(א) בחוק ההוצאה לפועל והוצאות אכיפה נגבות מכוח סעיפים 9(ב) ו- 9(ג) בחוק ההוצאה לפועל.

כך למשל, עשויה להיות טענת היתיישנות הרלוואנטית לכל הקבוצה התובעת (להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד)".

לאחר שהובהר כי מדובר בתביעה שעניינה פיצוי ולא השבה לא מיתקיים היסוד של ההשבה שבפרט 11 ועל כן לא נכנסת בקשת האישור בגדר פרט זה. אדגיש עוד כי בתשובת המבקש הוא אף חידד את התובנה האמורה עת הבהיר כי על מנת להשיב את הכספים שגבתה ביתר על המשיבה לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיף 20 בחוק ההוצאה לפועל, קרי על רשם ההוצאה לפועל להורות על השבת הכספים על ידי הזוכה לחייב.

...

השופט זילברטל מוסיף וקובע: "סבורני, נוכח ההשוואה להוראת סעיף 1(א) ולעקרון שהיא מבטאת, כי המבחן הקובע צריך להיות דווקא האם לצורך הטלת תשלום מסוג מסוים על הפרט נדרשת הסמכה בדין. כלומר, אין זה מבחן של מצב הדברים כהווייתם, העוסק בשאלה האם התשלום הוטל או נגבה מכוח סמכות שבדין (או נחזה להיות כזה), אלא מבחן משפטי-נורמטיבי, הבוחן האם מדובר בתשלום מסוג התשלומים אשר אין להטילם על הפרט אלא במסגרת הסמכה כדין". אני מקבלת את טענת ב"כ המבקש כי לצורך הטלת התשלומים נושא הדיון על החייב יש צורך בהסמכה כדין, ואולם דעתי היא כי נוכח תכליתו של פרט 11 והעובדה שמדובר בו בגבייה ובהשבה, כי אותם תשלומים נושא הפרט הם כאלה שהוטלו על פי הסמכה כדין ונכנסו לכיסה של הרשות.

אני סבורה כי התשלומים האמורים בענייננו תכליתם העיקרית היא להמריץ את החייב לפרוע את החוב במהירות.

לאור האמור עד כאן, דין בקשת האישור להידחות על הסף וכך אני מורה.

סוף דבר בקשת האישור נדחית.

לגופו של עניין טוענת רשות האכיפה כי על פי הנתונים ניתן לראות כיום במערכת "כלים שלובים", שתיק ההוצאה לפועל ניפתח ביום 29.04.91 לבצוע פסק הדין שניתן ביום 20.04.91 בבית משפט השלום בחדרה, בגין חוב של התובע כלפי בנק הפועלים שהיה מיוצג על ידי עו"ד דגני.

רשות האכיפה מוסיפה וטוענת כי מערכת ההוצאה לפועל פועלת לפי בקשות המוגשות לה על ידי הזוכה או בא כוחו, החייב או בא כוחו ולא באופן עצמאי על ידי רשות האכיפה.

במקרה הנידון, אני סבורה כי לצורך החלת מירוץ ההתיישנות המועד בו נולדה עילת התביעה הנו לכל המאוחר בשנת 1997, המועד בו ידע התובע כי תיק ההוצאה לפועל שניפתח על ידי הבנק עודנו פתוח ולא ניסגר, עניין אשר הודה בו התובע והעיד עליו בפניי.

...

מכאן, דין טענותיו של התובע בעניין אחריות הנתבעות 1-3 להידחות.

משהגעתי למסקנה שלעיל מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

רקע כללי הזוכה פתח בהליך הוצאה לפועל כנגד החייבים לאחר שניתן פסק דין כנגד החייבים על ידי כב' השופט אייל דורון [ראו: ת"א 60311-05-13 אלכס סקלר נ' האני אבו סמרה ואח', (20.12.17)] (להלן – פסק הדין).

הזוכה פתח בהליכים משפטיים בהוצאה לפועל, ובכללם תיק הוצל"פ מס' 08-16783-12-4 לבצוע פסק דין (להלן – ההליך הישן); תיק הוצל"פ מס' 08-19712-12-7 למימוש משכנתא על זכויותיו של האני; תיק הוצל"פ מס' 08-26193-13-7 מימוש משכנתא על זכויותיו של סלמאן; תיק הוצל"פ מס' 08-26197-13-1 מימוש משכנתא על זכויותיו של האני.

במחוזותינו, המחוקק הסדיר את כללי ההתיישנות בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), המהוים את הגבול העליון לנקיטת הליכים משפטיים [ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והשיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, (02.07.2003)] (להלן – פרשת תלמוד תורה).

...

אין בידי לקבל טענה זו. אסביר.

ראו: פס' 129 לפסק הדין "תביעת אבו סמרה (ת.א. 38771-06-13) – נדחית. פסק הדין שניתן כנגד אבו סמרה ביום 24.3.09 במסגרת תיק 2628-03-09 – יוותר על כנו. הליכי ההוצל"פ מכוח פסק הדין – ימשכו כסדרם." (ההדגשה הינה של הח"מ).

על כן, החלטת הרשם הינה כדין ודין הבר"ע להידחות.

מעיון בתיק ההוצאה לפועל עולה כי היא דוורה למשרד ב"כ הזוכה בו ביום באמצעות תיקשורת עו"ד. לכן יש לראותו על פי לשון התקנות כמי שקבל זאת ביום השלישי לדיוור.

בעוד שפתיחה מחדש של תיק שניסגר מכוח תקנות 126(א)-(ג) מחייבת את שמיעת עמדת החייב, שונה המצב בפתיחת תיק שניסגר מכוח תקנה 126(ד) אשר אינה מצדיקה פנייה לחייב ודי בהגשת הבקשה על ידי הזוכה עפ"י תקנה 126(ד)(3).

(1) רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת הודעה לזוכה לבוא ולתת טעם מדוע לא ייסגר התיק; (2) לא נתן הזוכה כל טעם, בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, ייסגר התיק; (3) האמור בתקנת משנה זו לא יפגע בזכותו של הזוכה להגיש בקשה לפתיחה מחדש של תיק סגור; (4) בוער התיק לפי תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בית משפט ובתי דין דתיים), התשמ"ו-1986, רשאי הזוכה להגיש בקשה חדשה לבצוע החוב בתיק שבוער; לבקשה יצורף גם חשבון מעודכן ומפורט של יתרת חובו של החייב לרבות פירוט התשלומים שביצע החייב או מי מטעמו על חשבון החוב, חתום בידי הזוכה או בא כוחו; תקנת משנה זו לא תחול על תיקי משכנתה ותיקים למימוש מישכון.

" תקנה 12 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, קובעת: "(ז) ניסגר תיק ובקש הזוכה את פתיחתו מחדש, ישלח הזוכה לחייב העתק מן הבקשה בהמצאה מלאה ויצרף את אישור המסירה לבקשה עם הגשתה ללשכה." בספרו של המלומד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית 2005, עמוד 73, ניתנה היתייחסות להפסקת ההליכים בתיק הוצאה לפועל מחוסר מעש ובזו הלשון: " הפסקת ההליכים בתיק הוצאה לפועל בגלל העדר פעולה כלשהיא נעשית בשני שלבים: בשלב ראשון גונזים את התיק לאחר שלא בוצעה בו פעולה במשך שנתיים, אלא שלמרות הגניזה רשאי הזוכה לחדש את ההליכים ולבקש פעולה או פעולות נוספות. ואם במשך שנתיים נוספות (לאחר הגניזה) נימנע הזוכה מלהגיש בקשה כזו, יגיע השלב השני ויראו את התיק כאילו נסתיימו בו כל ההליכים. חזקה זו של סיום ההליכים מתגבשת כתום ארבע שנים מיום הגניזה, אולם הזוכה רשאי להגיש בקשה חדשה לבצוע פסק דין. הכלל הוא כי גניזת תיק מחמת העדר פעולה איננה מונעת את חידוש ההליכים לפי בקשת הזוכה, כפוף לתקופת ההתיישנות." ברע"צ (ב"ש) 63017-10-13 א.ב. אנרגיה ונכסים בע"מ נ' ראזי אבו רקייק (פורסם בנבו), נקבע לעניין תקנה 12(ז) לתקנות כדלקמן: "אין בתקנה זו כל דרישה נוספת לשם החייאת התיק. עם זאת, ברור שפתיחה של תיק שניסגר נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל.

...

בכל הנוגע לטענת המבקשת להיעדר תחולת הוראות תקנה 12 (ז) ביחס להוראות תקנה 126, איני מקבל את טענתה של המבקשת.

משכך, במסגרת השיקולים בבקשה להחייאת הליך, יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים וסבורני כי לא נפל כל דופי בהחלטה להורות על ביצוע המסירה במסגרת מכלול שיקולים אלו מהטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בשנת 2015 הגישה החברה תובענה לבית משפט זה לקבלת פסק דין המצהיר על בטלותם של הליכי ההוצאה לפועל (ה"פ 49731-03-15; להלן- "התביעה הראשונה").

בהתאם להסדר החוב היה על החייבת לפרוע את חובה עד לחודש ספטמבר 2018 לפיכך לנוכח הפרת ההסדר העמידה הזוכה את חובות החייבת לפירעון מיידי והצעת החייבת לדחיית מועד הפירעון נדחתה על ידי הזוכה.

ביום 5.8.2021 הוגשה התובענה מושא בקשה זו, אשר במסגרתה כאמור התבקש סעד הצהרתי לפיו תיק ההוצאה לפועל ניפתח בשגגה או הטעה, על סכום אשר אותה עת לא היה מובטח על ידי שטר המישכון, וכי שטר המישכון נועד להבטחת ההלוואה הראשונה בלבד.

לסיכום הפרק בהחלטה לעיכוב הליכים העוסק בסכויי התביעה קבעתי: "מכל המקובץ, עולה לכאורה כי סכויי החברה לשכנע את בית המשפט כי אין מקום למימוש הנכס באשדוד בגין חובות הנובעים מההלוואה השנייה וההלוואה השלישית אינם רבים, והדברים נאמרים בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך הנוכחי... ". (סעיף 37 להחלטתי בבקשה לעיכוב הבצוע).

אולם, על פי המסמכים שהוגשו בהליך זה, לכאורה המועד הראשון בו החברה הייתה מודעת למסמכי פתיחת הליך ההוצאה לפועל - קרי מועד ידיעתה על עילת התובענה (בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות) - הוא ביום 9.11.2014, שהוא המועד בו היא פנתה לטענתה לרשם החברות לביטול רישום המישכון ברישומיו (ראו סעיף 22 לכתב התביעה בתביעה הראשונה).

...

לפיכך, השילוב של ההגדרה הרחבה כל כך של המונח 'הסכומים המובטחים', של הדגש החוזר ונשנה על סכומים 'מגיעים ושיגיעו', ושל ההבהרה כי החובות המובטחים הם ללא הגבלה בסכום, מוביל לכאורה למסקנה כי המשכון עשוי להבטיח גם הלוואה נוספת אשר עתידה להינתן על ידי הבנק לחברה, אפילו בקשר לרכישת נכס מקרקעין אחר.

לסיכום הפרק בהחלטה לעיכוב הליכים העוסק בסיכויי התביעה קבעתי: "מכל המקובץ, עולה לכאורה כי סיכויי החברה לשכנע את בית המשפט כי אין מקום למימוש הנכס באשדוד בגין חובות הנובעים מההלוואה השנייה וההלוואה השלישית אינם רבים, והדברים נאמרים בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך הנוכחי... ". (סעיף 37 להחלטתי בבקשה לעיכוב הביצוע).

סוף דבר אשר על כן, יש לקבל את הבקשה ולדחות את התובענה על הסף.