הסיבה שהאשה לא עשתה דבר לגביית מזונות העבר היא כי המנוח שילם את דמי
המזונות שנפסקו לו בפסק הדין והליך בהוצאה לפועל ניפתח על ידי האשה בשנת
2008 כחלק מטקטיקה משפטית במסגרת הליך הגירושין שהתנהל בין הצדדים באותה
התקופה.
האשה פתחה בהליכי הוצאה לפועל
שנים רבות לאחר מתן פסק הדין; ביצעה הגדלת מזונות לאחר מתן הגט; הגישה
תחשיבים כוזבים לרשם ההוצאה לפועל.
דומני, כי לא רק שהאנומליה האמורה מדברת בעד עצמה, אלא שקביעת
מעין "היתיישנות" על גביית מזונות לתקופה של שנתיים, ממריצה צדדים, שעסוקים
בעבודה ובגידול וחינוך ילדיהם, "לחיות על חרבם", ולפנות חדשות לבקרים ללישכת
ההוצאה
-
לפועל, במקום לחיות את חייהם ולנסות להסדיר את המחלוקות ביניהם
בדרכי שלום, וזאת על
-
מנת שלא תעבורנה השנתיים, ויהיה צורך לפנות שוב לבתי
המשפט.
בנסיבות המקרה דנן בו הצדדים המשיכו לחיות יחד ולקיים חיי מישפחה לאחר מתן
פסק הדין למזונות והמנוח נתן בידיה של האשה (אף לגירסת האשה עצמה) לפחות
מחצית מדמי המזונות שנפסקו לחובתו לא מצאתי כי יש בבחירתה של האשה שלא
לנקוט בהליכי הוצאה לפועל במהלך החיים המשותפים משום שהוי שיש בו כדי למנוע
ממנה גבית חוב עבר.
...
(הדגש במקור)
לסיכום דבריו ציין כב' השופט גי'וסי כי "על יסוד כל האמור לעיל סבור אני, כי בשים
אולם, כאמור כבר לעיל, עד שהמחוקק יסדיר סוגיה זו, איני סבור כי תיקון עוולה
אחת בעשיית עוולה אחרת, היא התוצאה הנכונה והצודקת, ולפיכך סבורני, כי אין
המערערת זקוקה לאישור בית המשפט על
-
מנת לגבות את חוב המזונות מושא
הערעורים שבפנינו.
סוף דבר
תביעת המנוח לביטול המזונות מתקבלת באופן חלקי בלבד וחיוב המנוח במזונות החל
ממועד מתן הגט מבוטל כפוף לאמור לעיל בסעיף 43 לעיל.