התייצבות בלשכת התעסוקה לאחר הגשת תביעה לביטוח לאומי

ביום 29.4.2021 הגיש המערער ערר על אי קבלת דמי אבטלה החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021 (להלן: "התקופה הנתבעת") בטענה כי אמנם סיים את ימי האבטלה ביום 3.2.2020, אולם, עפ"י טענתו, נאמר לו כי עומדת לזכותו - "המשכיות לדמי אבטלה". ביום 23.5.2021 היתקיימה וועדת ערר בנוכחות המערער, בה טען המערער את הדברים הבאים – "הפסקתי להתייצב כי הסתיימו לי דמי האבטלה. בפורים 20 דברתי עם שחר פקיד ההשמה ואמר לי שהלשכה סגורה. בפסח 20 פניתי לשחר שאלתי את שחר אם לאור הקורונה אני זכאי לגמול והוא ענה שהוא לא יודע אם מגיע לי ושאם מגיע לי זה יתעדכן אוטומאטית. חיכית ולא קבלתי כלום. מאוד הופתעתי שלא קבלתי. אני לא עשיתי שום הליך כי לא ידעתי שאני זכאי. לא יצרו איתי קשר שנה שלמה אז למה אני צריך להפגע. ביטוח לאומי לא יכול לשלם לי אם אין לי התייצבות בלישכה. החוויה שחויתי היתה מעליבה. כשנכנסתי לשרית המנהלת היא היתה אדיבה מאוד." מנגד טענה נציגת לישכת התעסוקה כך – "דורש העבודה נרשם בלישכה ב-29.4.21 ומבקש רישום רטרואקטיבי ב-2/20. דורש העבודה נרשם לאחרונה ב-3.2.20." בהתאם לטענות הצדדים, כאמור, החליטה וועדת הערר לדחות את הערר בנימוקים הבאים – "גם באתר ביטוח לאומי וגם באתר לישכת התעסוקה מובהר היטב שעל דורש העבודה חלה חובה להרשם בלישכת התעסוקה. גם אם מדובר בפיטורין או חל"ת שני/שלישי ומרגע שלא יעשה כן, אין לו להלין כנגד לישכת התעסוקה. אם דורש העבודה טוען שהוטעה על ידי מאן דהוא, עליו לפנות בתלונה כנגדו. ואולם, אין הצדקה לרשום לדורש העבודה רישום רטרואקטיבי. ההתייצבות הראשונה בלישכה היא מהותית (גם אם מדובר בחל"ת שני/שלישי), בבחינת ההודעה ללישכת התעסוקה: "אני מובטל. אנא חפשו לי עבודה". ללא התייצבות בלישכה, גם אם ללישכת התעסוקה יש עבודה להציע לדורש העבודה, היא לא תעשה כן, כי היא בכלל לא יודעת שדורש העבודה מחפש עבודה, ועל כן אין מקום לרשום התייצבות באופן רטרואקטיבי, ובטח שלא רישום שנה אחורה.

שכן, בהתאם לחלק השני של הסעיף, ככל שהמערער ביקש לממש את זכותו להמשך קבלת דמי ביטוח לאומי עבור התקופה שבאה לאחר הפסקת דמי האבטלה, קרי החל מיום 3.2.2020, היה עליו להרשם רישום ראשוני באתר לישכת התעסוקה.

אולם, מכיוון שהמערער לא הגיש תביעה לביטוח לאומי, למרות שידע כי סיים את ימי אבטלה להם היה זכאי ביום 3.2.2020, טרם משבר הקורונה, לא עמדת לו הזכות לדמי אבטלה עבור התקופה הנתבעת, ללא קשר לרישומו בלישכת התעסוקה.

...

על כך, הוסיפה ונימקה ועדת הערר כי: "דורש העבודה הודה שהוא לא נרשם ללשכת התעסוקה, וגם אם זה היה בטעות ובתום לב, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית. גם תשובתו של נציג הלשכה שהוא לא יודע אם מגיע לדורש העבודה גמול, אינה מסירה את האחריות מדורש העבודה לנהוג על פי ההוראות הנ"ל." ולכן באה וקבעה כי: "עניין חוסר הידיעה של דורש העבודה בדבר חובתו להירשם בלשכת התעסוקה נדחה על ידינו בשל כך שאתרי הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מבהירים היטב את החובה להירשם בלשכת התעסוקה ולא רק בביטוח הלאומי." (ראו החלטת הוועדה, סעיף 3 לתגובת המשיב לערעור).

לאור האמור לעיל, בהינתן כי החלטת ועדת הערר היתה עניינית ולא נפל בה כל פגם, ובנסיבות בהן הוראות תקנה 179 ב.(א) לתקנות לשעת חירום, לא חלות על המערער, אין לי אלא לקבוע כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 67933-06-21 15 דצמבר 2023 לפני : כב' שופטת אירית הרמל נציג ציבור (מעסיקים) – מר דב פסט התובעת: נעמה ששון ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מראם דבאח פסק דין

ביום 7.11.2021 ולאחר בחינה נוספת (ראו פרוטוקול דיון מוקדם מיום 2.11.2021) הוסיף הנתבע והגיב לטענת הנתבעת כך: "התובעת לא זכאית לדמי אבטלה מחודש 1/2019 ועד לחודש 5/2019 (צ.ל. מחודש 1/2020 ועד חודש 5/2020. א.ה) היות ולא התייצבה בשירות התעסוקה. התובעת לא התייצבה פיסית וכן ממועד פטור בהתייצבות עקב הקורונה – היה עליה להרשם באתר – חלף התייצבות פיזית – אך בהתאם למידע שהיתקבל אצל הנתבע, התובעת לא ביצעה "התייצבות דיגיטאלית". ההליך: התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ולאחר הודעת הנתבע מיום 7.11.2021 – הגישה תצהיר משלים, בו התייחסה לטענות הנתבע בכתב ההגנה.

המתוה המשפטי: סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור." תקנה 179ב(א) לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש)(הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), התש"ף-2020 (להלן – תקנות שעת חרום), אשר ניכנסו לתוקפן ביום 27.3.2020, קבעה כי – "על אף האמור בסעיף 163(א), מבוטח שהגיש למוסד תביעה לדמי אבטלה בתקופה שמיום י"ט באדר התש"ף (15 במרס 2020) עד יום י"ג בניסן התש"ף (7 באפריל 2020) ולא נרשם בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה או שנירשם כאמור אך מידע בדבר הרישום לא היתקבל במוסד יראו אותו כמובטל לפי אותו סעיף לעניין זכאות לדמי אבטלה בעד חודש מרס 2020, מיום י"ט באדר התש"ף (15 במרס 2020) או מיום הפסקת העסקתו, לפי המאוחר מביניהם, ובילבד שהוכיח להנחת דעתו של המוסד כי הופסקה העסקתו". תקנה 179ג(א) לתקנות שעת חרום קבעה כך: "על אף הוראות פרק זה, מבוטח שהופסקה העסקתו בתקופה שמיום ה' באדר התש"ף (1 במרס 2020) עד יום כ"ז בניסן התש"ף (19 באפריל 2020) והוא לא זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שלא השלים תקופת אכשרה בת 12 חודשים כאמור בסעיף 161, אך צבר תקופת אכשרה כאמור באותו סעיף בת שישה חודשים לפחות, יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד מספר הימים כלהלן,לפי העניין, לכל היותר:

בנסיבות אלה ומשהתובעת הוכיחה כי בחודשים יוני ועד סוף התקופה הקובעת המוגדרת בחוק הביטוח הלאומי – הוראת שעה, 16.8.2020, היא לא עבדה ומשהתובעת לא ידעה אודות זכאותה מכוח חוק הביטוח הלאומי – הוראת שעה ולכן לא התייצבה בלישכת התעסוקה, בין אם פיזית או דיגיטאלית, (ראו פנייתה לנתבע מיום 23.9.2020) – אנו קובעים כי היא זכאית לדמי אבטלה גם בתקופה שמיום 1.6.2020 – 16.8.2020.

...

מצאנו להוסיף כי זכאותה של התובעת לדמי אבטלה בתקופה שמחודש מרץ עד 16.8.2020 נובעת מחקיקה שחלה לפרק זמן מסוים בלבד ובוטלה.

במצב דברים זה ובהעדר הודעה מוקדמת על כך לתובעת מהנתבע – סביר והוגן לטעמנו להקל עימה בענין אי התייצבותה בלשכת התעסוקה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון, ולפיהם היתנהגותו של גוף צבורי, דוגמאת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק (ראה: בג"צ 202/59 כלדי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד יד(1) 197, 200; בג"צ 1583/94 סרוסי נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד מט(3) 469; דב"ע נג/78-0 חוה פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 283; ראה גם עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – גוטמן, לא פורסם, ניתן ביום 7.11.00).

התובע ציין בעדותו בפנינו כי לאחר קבלת מענה מהנתבע מיום 19.8.15 הוא התייצב לראשונה בלישכת התעסוקה ופנה לנתבע לשם הגשת תביעה (פרו: 10; ש: 3-9).

כשנשאל מדוע הפסיק להתייצב בשירות התעסוקה, השיב "נכון. קודם כל בטלפון אמרו לי לגשת ללישכת האבטלה ולחתום פעם ראשונה וחתמתי ב-8/15. לאחר מכן התקשרתי למל"ל ואמרו לי שלא מגיע לי ולכן הפסקתי להתייצב בלישכה.." (פרו: 10; ש: 15-17).

...

" בנסיבות המקרה כאן, מצאנו כי לא ניתן לתלות את מחדלו של התובע מלהתייצב בלשכת העבודה כדורש עבודה ומלהגיש את התביעה לתשלום דמי אבטלה במועד – אך ורק בהתנהלות הנתבע או מי מטעמו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

אין בידינו לקבל את תביעתו החילופית של התובע לפיה יש לקבוע את שנת האבטלה החל מחודש 6/16 או בסמוך לכך, ולאחר שתביעתו אושרה והוא החל להתייצב בלשכה באופן רצוף.

שנית, התובע עצמו ציין בסעיף 3 לטופס התביעה את חודש 8/15 כ"תאריך הקובע" כהגדרתו בסעיף 158 לחוק, ממנו תחל תקופת האבטלה בת שנה כאמור בסעיף 171(א) לחוק, ולא הצביע על התקיימותן של נסיבות המצדיקות על-פי הדין את הארכתה של תקופה זו. סוף דבר התביעה נדחית.

עניין דומה נדון בפס"ד גצל, ושם נקבע כך: "ברור שהתביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה לאחר שתמו שנים-עשר החודשים. העומד לדיון הוא אם מכלול הנסיבות, גם אלה שהיו לעיני המוסד לביטוח לאומי, הצדיק דחיית תביעת המשיב על ידי המוסד לביטוח לאומי..." במקרה דנא, בבוחננו את מכלול הנסיבות, מתרשמים אנו כי לא הייתה הצדקת לדחיית התביעה על ידי המל"ל. ראשית כל, עצם הגשת התביעה באיחור של חודש אחד בלבד, די בה, לדעתנו, כדי לכל הפחות לבחון האם ניתן לקבל אותה לפנים משורת הדין.

גרסת התובע, לפיה נימסר לו כי איננו זכאי לכפל קיצבאות, על ידי העובדת הסוציאלית אשר סייעה לו להגיש תביעתו לנכות כללית, מתיישבת עם העובדה שחרף התייצבותו בלישכת התעסוקה, לא הגיש תביעה לדמי אבטלה באופן מיידי.

...

הנתבע לא ערער את טענות התובע באשר למצבו הרפואי ואנו מקבלים את טענות התובע בעניין זה במלואן.

אם כן, בחינת מכלול הנסיבות אשר הוצג לנו בתביעה זו, מביאתנו לכלל מסקנה כי תביעתו של התובע נדחתה שלא כדין על ידי המל"ל, נוכח תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר: התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 25 לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 33931-12-18 07 פברואר 2021 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם התובעת: שלומית עזרתי ברדה ע"י ב"כ: עו"ד עדי גרינפלד (הלישכה לסיוע משפטי) הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אביטל דיכטר החלטה

התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה ואף התייצבה בלישכת התעסוקה.

בשאלון שהתובעת מילאה לאחר שהגישה תביעתה למל"ל היא נישאלה האם הועסק עובד במקומה וענתה – "לא... מעבר לענן עם מוגרציה למערכות אוטומאטיות שאינן דורשות מגע אדם". בכתב התביעה טענה שהובאה עובדת אחרת למישרה חלקית ולא אזכרה את עניין הענן.

...

לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן: בתביעה שהוגשה לבית הדין ובתצהירה טענה התובעת, כי היא החלה לעבוד בחב' אבלון-טלקום בע"מ בשנת 2013, אשר עוסקת במכירת מרכזיות טלפונים ואינטרקום.

לא נעלם מענינו שכרה הגבוה של התובעת שאף היה גבוה לעיתים משל בעלה, ואולם, לא רק שבעלה של התובעת נתן הסבר מדוע שכרה היה גבוה משלו, הרי שבפועל, על פי הפסיקה, שכר העובד אינו נמנה בין הקריטריונים שיש לבדוק בבואנו להכריע האם מבוטח כלשהו הינו בעל שליטה או לא. בכל מקרה, על פי הסכמת ב"כ התובעת, אנו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת לצורך קבלת דמי אבטלה הינו השכר שהיא קיבלה עובר להעלאת השכר הסמוכה למועד סיום עבודתה – דהיינו 11,000 ₪ (ולא 16,000 ₪ - שכרה האחרון).

מכל המפורט לעיל – אנו שוכנענו כי התובעת שימשה כעובדת בעסק של בעלה, ולא היתה בעלת שליטה ועל כן זכאית לקבל דמי אבטלה, בהתאם לשכרה לפני ההעלאה.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בהתאם למפורט לעיל.