התחמקות עובד משיחת שימוע: השלכות משפטיות

בסיכום שיחת השימוע הוצגו לתובע על ידי מר איציק ממן, הסיבות והנימוקים לשימוע, כדלקמן: " 1. טומס נעדר הרבה ולא מודיע, לא עונה לטלפונים וכשעונה אנחנו מסכמים שיגיע מחר אבל בפועל זה לא קורה. כל חודש יש תקלות.

באשר למהותה של זכות השימוע נפסק בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003) (להלן: "עניין גוטרמן" ו/או "פרשת גוטרמן" כדלקמן: "הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.

עדות התובע התאפיינה בהתחמקות קונסיסטנטית ממתן תשובות לעניין היעדרויותיו הרבות שאינן נתמכות באישורי מחלה, עדותו התאפיינה במניפולציות תוך שהתובע טוען שיש לו אישורי מחלה על כל העדרות, אצל עורך דינו, אולם אישורי מחלה אלה לא הוגשו במסגרת ההליך.

בפרשת אלוניאל שב ונידרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם, וכך הוא מיפרט: "השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

...

נוכח קביעתנו לפיה, הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת החדרת וירוס כופר למחשביה על ידי התובע, אזי דין טענת הקיזוז להידחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 7,866 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו ולאור העובדה שתביעת התובע הועמדה על סך 67,625 ₪, לא מצאנו להשית הוצאות על הנתבעת.

הסתיים ההליך המשמעתי/משפטי כי לא היה יסוד להאשמה כנגד העובד וההליך המשמעתי/משפטי הסתיים בזיכויו המוחלט, תשלים הרשות את יתרת 5% ממשכורתו המשולבת החודשית של העובד (הדגשות שלי –י.א.ש.)"

המשיבה התייצבה לשיחת שימוע ביחד עם בא כוחה כאשר נציגות העובדים הוזמנה ולא התייצבה (פרוטוקול ישיבת השימוע; נספח יב' לבקשה).

הוראות אלה קובעות כי "תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה". אין חולק כי בירור משמעתי לא נערך והמחלוקת בין הצדדים נוגעת בשאלה מה השלכות העובדה כי לא נערך בירור משמעתי על ההחלטה להשעות את המשיבה.

באותו ענין, לא ביטל בית הדין הארצי את החלטת ההשעיה שכן באותן נסיבות ספציפיות נקבע כי החברה היתה מעוניינת בקיום הליך הבירור המשמעתי אך מר פרץ סרב לשתף פעולה ואף נקט בטענות היתחמקות.

...

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ביום 6.9.20 במסגרתה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על סף משהוגשה בשיהוי וכן בשל העובדה כי המבקשת וויתרה על קיומו של בירור משמעתי, עניין המרוקן מתוכן את סמכות ההשעיה בכלל.

שקלנו את טענות הצדדים והתנהלותם ומצאנו כי המבקשת לא הרימה נטל זה. בפרשת פרץ נקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המבקש שם סירב לשתף פעולה עת נמנע מלמסור גרסה עובדתית ועת מנע במעשיו (בין היתר כאשר סירב לפרט את סטטוס ההליך הפלילי) את הליכי הבירור ואף לא ביקש לקיימם.

צירוף עובדה זו לאיזון המתבקש ובו יש לשקול גם את נסיבותיה האישיות של המשיבה ואת הפגיעה החמורה של השעיה בלתי מוגבלת, מביאים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת ההשעיה.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

בתאריך 31.01.16 נשלח לתובע מכתב נוסף הנושא הכותרת: "תלוש אחרון וגמר חשבון בקבוץ עין הנצי"ב" במסגרתו צויין כי בעקבות החשדות שהועלו נגדו ונדונו בשיחת השימוע ולנוכח מימצאי החקירה המצביעים על פעילות בלתי תקינה וכיוון, שעל פי בדיקה מוקדמת, מדובר בהיקפים כספיים גדולים מאוד, הם מצאו לנכון, לנכות מתלוש השכר האחרון את הכספים המגיעים לו ואשר מסתכמים בסך של 33,348 ₪ (נספח ב' לתצהיר התובע בתביעה) (להלן - מכתב גמר חשבון).

מיילים אלו ואחרים מעידים כי לשיוך יש השלכות לעניין חיוב הענפים כפי שהעיד על כך מר שי כך שלא ניתן לעשות שיוך פקטבי ו/או לפזר על ענפים כטענת התובע שכן בהתאם לשיוך מחוייב הרכב והענף, ומכאן ניתן להבין למה התובע ניסה להיתחמק מליתן תשובה ישירה עת התבקש לאשר האם: "אתה מאשר שכשאתה ביצעת שיוך לתמחיר, חייבו את אותו התמחיר. אמרת חייבו את הרכב נכון?" באומרו: "אני רושם תמחיר של רכב, הנהלת החשבונות צריכה לחייב את הרכב". ומשהתבקש להבהיר כוונתו ב- "את הרכב" אז ניסה להיתחמק ואמר: "את הענף, זה עבודה שלהם לא שלי. אני לא יכול לאשר מה הם עשו עם זה. אני, זה התפקיד שלי לרשום את התמחיר..." (עמ' 344 שורות 15-21 לפרוטוקול מיום 15.04.19).

הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד- בהיתחשב בתוצאה אליה הגענו ובהיתחשב בהליכים המשפטיים הממושכים שהתנהלו, במורכבותם ובהיקפם הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות גם את הסכומים הבאים: סכום של 25,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

...

ובהתאם לכך קבע, כי: "... ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות המשיבות בענין מנהלי הענפים, הריני דוחה את בקשת המשיב לגרום להן להזמין עדים אלו להחקר על המידע ו/או הנתונים ו/או ההודעות שמסרו ו/או שלכאורה מסרו לחוקר ואשר הופיעו ו/או צורפו לדו"ח שהכין ומהטעמים שצויינו לעיל, אינני נעתרת לבקשתו להוציא מהתיק, מסמכים ו/או נתונים של גורמים אלו ו/או שמיוחסים להם." "הבקשה ככל שהיא מתייחסת לגרום למשיבות לדאוג להגעת עד כזה או אחר נדחית מכל וכל.

אי יכולתו של התובע לספק תשובה פשוטה לשאלה פשוטה ותשובותיו המסורבלות מטים את הכף אל עבר המסקנה כי אכן נשלח לו זימון לשימוע כפי שהודה בהזדמנות הראשונה - במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד.

לסיכום- משמצאנו כי הנתבעות הוכיחו כי התובע גנב מהן באופן שיטתי ומשדחינו את תביעת האחרון כמעט במלואה ומשקיבלנו את תביעת הנתבעות בחלקה הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות את הסכומים שלהלן: סכום של 323,669.4 ₪ בגין הזמנת סחורה פיקטיבית שלא סופקה.

מנגד ישלמו הנתבעות לתובע הסכומים הבאים: סכום של 1,701 ₪ בגין דמי הבראה.

תחושתם של הרב אריאל והרב בר-אילן כי התובע מיתחמק מלקיים עמם, להבדיל מקשר עם עובדים הכפופים לו במזכירות ובהנהלת החשבונות, התבססה, בין היתר, על כך שבהתאם לעדותו של הרב אריאל, אשר מקובלת עלינו, מספר ימים לאחר תחילת העדרותו של התובע, נימסרה לרב אריאל הודעה על ידי מחלקת הנהלת חשבונות בעמותה, לפיה התובע "אינו עונה לטלפונים". עדות זו נתמכת בשיחה מוקלטת, מאוחרת יותר, של התובע עם גב' רפאלה, שבה התובע הודיע על הארכת חופשה המחלה שלו עד שלושה ימים לאחר יום העצמאות והסביר ש"בתקופה הזאת אני לא כל כך אהיה זמין למיילים, לטלפון ולכל שאר הדברים.

לקביעה זו השלכות שונות, אך אין בה כדי לבסס את המסקנה המשפטית, לה טענו הנתבעים, לפיה התובע התפטר.

הרב אריאל אכן אמר לתובע, ביום 14.5.19, כאשר מסר לו זימון לישיבת הועד המנהל, שבשיחה ידברו "אולי על פיטורים". מכתב הזימון עצמו מבהיר כי הייתה כוונה לזמן את התובע לשימוע לפני פיטורים, כך שאין רבותא באמירה זו של הרב אריאל, ואין בה כדי לבסס טענה לשימוע "למראית עין". בישיבה עצמה הבהירו חברי הועד המנהל כי היתנהגותו של התובע במהלך העדרותו החל מ-25.3.19, מתווספת לנימוקים לשקילת פיטוריו של התובע.

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2-5 נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 2-5 שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית.

בהמשך, כשהתבקש להמתין לרפי אהרן, התובע שלח לו הודעות שהוא ".. צריך לסיים ... דחוף ... חייב לנסוע לפגישה", ובקש "לא צריך לידון שיחרר אותי מכאן תן לי ללכת בשלום. אני לא שווה לדיון שלכם תודה". הודעות אלו מלמדות שהתובע ויתר על שיחת שימוע תוך שהביע את רצונו לסיים את יחסי העבודה בהקדם האפשרי.

יחד עם זאת, משהוכח שמכתב זימון לשימוע נימסר לתובע יחד עם מכתב הפיטורים; משהוכח שמסמך סיכום שימוע לא נימסר לו בזמן אמת, אלא במסגרת ההליך המשפטי, ולמעשה מבלי שנערך הליך שימוע אמיתי, באנו לכלל מסקנה כי יש לחייב את טפל לשלם לתובע פיצוי בגין פגמים אלה בהליך הפיטורים, וזאת בסכום כולל של 15,000 ש"ח. פיצוי בגין פגמים בתלושי שכר טענות הצדדים: לטענת התובע, תלושי השכר לא ממלאים אחר הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר מאחר שהתלושים אינם תואמים את דו"חות הנוכחות לעניין ימי העבודה, שעות העבודה ושכרו של התובע (סע' 151 לתצהיר).

אשר על כן, מעבר להשלכה הראייתית והיפוך נטל השיכנוע שעבר אל הנתבעות לפי סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, לא מצאנו מקום לחייב את טפל לשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב - טענות הצדדים: לטענת טפל, הוצאת אישור מחלה פקטבי במטרה להתעשר שלא כדין ולהתחמק מחובתו של התובע לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, מהוה הפרה של החובה לקיים את חוזה העבודה בתום לב. טפל ביקשה לחייב את התובע בתשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח. התובע הכחיש את הטענה וטען שהנתבעות הן שהפרו את חובת תום הלב.

...

אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים: המובילים תשלם לתובע הפרשי שכר משולב בסך 1,470 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.2012, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זאת אנו קובעים לנוכח היקף המשאבים שנדרשו הנתבעות להשקיע לצורך הגנתן, לאור מאפייניה של התביעה ואופן ניהול ההליך ע"י התובע.

אף נתנו דעתנו לכך שחרף החלטת בית הדין שהסיכומים יישמעו בעל פה, בתום ישיבת ההוכחות השנייה לאחר סיום שמיעת העדויות הודיע ב"כ התובע שאינו ערוך לסיכומים בעל פה, וגם הישיבה שנקבעה לצורך סיכומים בעל פה נדחתה פעמיים לבקשתו, וכן את החריגה המשמעותית (פי 3) מהזמנים שקצב בית הדין לצורך הסיכומים בעל פה. בשים לב לכל האמור, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח, אשר יקוזז מהסכום שהנתבעות חויבו לשלם לתובע לפי פסק דין זה. לצדדים מוקנית זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא להם.