ההלכה הפסוקה בנוגע לבחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד קבעה כדלקמן: "כללו של דבר: בחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד במהלך תקופת העבודה, כמו גם לאחר סיומה, נערכת על רקע מעמדה של זכות העובד לחופש העיסוק, זכותו של העובד למימוש כישוריו ולמיצוי כושר ההישתכרות שלו, והצורך לאזן בין זכותו של העובד לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, וגם זאת רק עד המידה הראויה. מכאן, שתוקפה של התחייבות חד צדדית של העובד לתקופת עבודה מינימלית, וכן תוקפה של הוראה המחייבת את העובד להשיב למעסיק את עלות הכשרתו המקצועית, מותנה בכך שהיא משקפת איזון אינטרסים ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, ובמילים אחרות - בעמידתה במבחני סבירות ומידתיות" (ע"ע (ארצי) 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר בע"מ נ' רונן קמחי ,פורסם בנבו, ניתן ביום 8.11.15, פסקה 52 לפסה"ד).
עוד שקלתי את המשך הדברים אשר נאמרו בפגישה זו, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול השימוע: "דבר נציג ההסתדרות: אם יציעו לך עבודה במקום אחר בחברה ולא תרצה לקבל אותו, אתה מבין שהחברה תקנוס אותך? תגובת העובד: אני לא מוכן לעבור לשום פרויקט אחר התקבלתי לרכבת ושם אני רוצה לעבוד. סיכום השימוע: עבודתו של המאבטח בפרויקט הרכב תופסק ובמידה והעובד לא יסיים את תקופת ההיתחייבות בפרויקט אחר הוא יועבר לתביעה משפטית. ניתן לעובד 24 שעות לעדכן את הח"מ בתשובתו בנידון".
התובעת לא פירטה מה הייתה השתלשלות האירועים שלאחר מכן והאם הנתבע יצר קשר עם התובעת ומה היו הפעולות בהן נקטה, ככל שהנתבע לא השיב לה תשובה.
...
נוכח האמור לעיל, תביעת התובע שכנגד ברכיב זה – נדחית.
פיצויי הלנה
בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע שכנגד זכאי לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה.
סוף דבר
תביעת התובעת כנגד הנתבע נדחית.