התחייבות עובד שעבר הכשרה

החזר עלות הכשרתו של הנתבע כמאבטח ופצוי מוסכם: התובעת טוענת כי בשל רגישות התפקיד כבודק ביטחוני ברכבת ישראל והסיכונים הנלווים לתפקיד זה, הבהירה לנתבע כי תנאי לשיבוצו בתפקיד זה הוא מעבר הכשרה ייחודית, במסגרתה התחייבה התובעת לשאת בעלויות הכשרתו ושכרו בתקופה זו, אך זאת בכפוף להתחייבותו לתקופת עבודה מינימאלית של 12 חודשים, כאשר הפרה של התחייבותו זו תקים לתובעת זכאות לפיצויים מוסכמים בסך של עד 8000 ₪ וכן השבה של מלוא נזקיה.

...

עם זאת, למרות האמור לעיל לגבי הספק בעניין נכונותו של הנתבע לשיבוץ לעבודה אצל התובעת, לא שוכנעתי כי הגורם לאי השתלבותו רובץ כולו לפתחו.

סוף דבר- תביעתה של התובעת להחזר עלות הכשרתו של הנתבע ופיצוי מוסכם על פי חוזה ההעסקה, נדחית.

סוף דבר- התביעה נדחית במלואה.

ההלכה הפסוקה בנוגע לבחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד קבעה כדלקמן: "כללו של דבר: בחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד במהלך תקופת העבודה, כמו גם לאחר סיומה, נערכת על רקע מעמדה של זכות העובד לחופש העיסוק, זכותו של העובד למימוש כישוריו ולמיצוי כושר ההישתכרות שלו, והצורך לאזן בין זכותו של העובד לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, וגם זאת רק עד המידה הראויה. מכאן, שתוקפה של התחייבות חד צדדית של העובד לתקופת עבודה מינימלית, וכן תוקפה של הוראה המחייבת את העובד להשיב למעסיק את עלות הכשרתו המקצועית, מותנה בכך שהיא משקפת איזון אינטרסים ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, ובמילים אחרות - בעמידתה במבחני סבירות ומידתיות" (ע"ע (ארצי) 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר בע"מ נ' רונן קמחי ,פורסם בנבו, ניתן ביום 8.11.15, פסקה 52 לפסה"ד).

עוד שקלתי את המשך הדברים אשר נאמרו בפגישה זו, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול השימוע: "דבר נציג ההסתדרות: אם יציעו לך עבודה במקום אחר בחברה ולא תרצה לקבל אותו, אתה מבין שהחברה תקנוס אותך? תגובת העובד: אני לא מוכן לעבור לשום פרויקט אחר התקבלתי לרכבת ושם אני רוצה לעבוד. סיכום השימוע: עבודתו של המאבטח בפרויקט הרכב תופסק ובמידה והעובד לא יסיים את תקופת ההיתחייבות בפרויקט אחר הוא יועבר לתביעה משפטית. ניתן לעובד 24 שעות לעדכן את הח"מ בתשובתו בנידון". התובעת לא פירטה מה הייתה השתלשלות האירועים שלאחר מכן והאם הנתבע יצר קשר עם התובעת ומה היו הפעולות בהן נקטה, ככל שהנתבע לא השיב לה תשובה.

...

נוכח האמור לעיל, תביעת התובע שכנגד ברכיב זה – נדחית.

פיצויי הלנה בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע שכנגד זכאי לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה.

סוף דבר תביעת התובעת כנגד הנתבע נדחית.

הנתבעת טענה מנגד כי לפי נספח א' להסכם העבודה, עמוד 8 מתוך 15, תפקידה אצל התובעת היה בודק שנה א. לטענת הנתבעת באופן פיתאומי וללא הכנה מראש ביום אחד היא התבקשה על ידי התובעת לעבור לעבוד בחפ"ק. הנתבעת פירטה כי התפקיד בחפ"ק דורש ניהול המעבר בזמן ארוע הכרוך באחריות גדולה, ועל כן היא לא הסכימה לקחת על עצמה תפקיד זה מבלי שעברה הכשרה לכך.

נפסק, כי בכללו דבר - "תוקפה של התחייבות חד צדדית של העובד לתקופת עבודה מינימלית, וכן תוקפה של הוראה המחייבת את העובד להשיב למעסיק את עלות הכשרתו המקצועית, מותנה בכך שהיא משקפת איזון אינטרסים ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, ובמילים אחרות – בעמידתה במבחני סבירות ומידתיות" (ע"ע 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר בע"מ נ' קמחי (פורסם בנבו, 08.11.2015).

...

יחד עם זאת, בבחינת מכלול הנסיבות כפי שיפורטו, מביאה למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת בעלות ההכשרה,ואפרט.

לאור האמור, בהתחשב במכלול הנסיבות, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום לחייב את הנתבעת בהחזר עלות ההכשרה מהטעמים שפורטו, לרבות מהטעם שלא הוכח כי התובעת אכן חויבה בסכום זה עבור הכשרת הנתבעת.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

ידוע לעובד כי החברה הייתה צריכה להשקיע בהכשרתו ולהוציא עבורו ממיטב כספיה לטובת הכשרתו המקצועית, כנגד התחייבותו לעבוד בשירות החברה במשך 12 חודשי עבודה רציפים, לכל הפחות, וכי אלולא התחייבות זו לא הייתה החברה נושאת בעלות ההכשרה.

מכל האמור עולה, כי הנתבעת עברה לעבוד במעבר תרקומיא לאחר שביקשה מהתובעת לשקול בשנית את הפסקת עבודתה במעבר ארז ובכפוף להבטחת התובעת לפיה העבודה במעבר תרקומיא תעשה לתקופת ניסיון בלבד, כאשר הובטח לנתבעת כי במידה וניסיון זה לא יצלח, היא תהיה פטורה מהתחייבותה בהסכם העבודה.

...

לפיכך, נוכח טענות הצדדים, הראיות שהוגשו בתיק והעדויות שנשמעו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין אני נדרש לבחון את טענת הנתבעת בנוגע להרעת תנאים, אולם בשולי הדברים אציין כי נוכח החסר עליו הצביעה הנתבעת בנספח ההתחייבות, וכן לאור ההבדלים שבין העבודה במעבר ארז לעבודה במעבר תרקומיא, ספק רב אם הוראות הסכם העבודה היו סבירות ומידתיות בנסיבות העניין.

לאור כל האמור, משלא הוכחה התביעה, הרי שהיא נדחית.

] למעשה, העובדים נעתרו לדרישת ההנהלה לעבור את ההכשרה בסימולטור לצורך הפעלת מנוף ה- ZPMC, תוך שהם שומרים לעצמם את הזכות להעלות את טענותיהם ביחס להכשרה זו במסגרת ההליך העקרי.

בנגוד לסוגיית הריענונים המקצועיים (הדרכה לעובדים מוכשרים), אשר קבענו כי הם לא נכללו באומד דעת הצדדים במועד החתימה על הסכם ההתייעלות, דעתנו היא, כי הדרכת העובדים באמצעות הסימולטור לצורך עבודה על מנוף ה- ZPMC שהנו כלי חדש שהגיע לנמל, כלולה בהתחייבות העובדים לבצע "כל הדרכה", כקבוע בסעיף 10 להסכם ההתייעלות.

...

עם זאת, מקובלת עלינו עמדת המבקשת שלפיה ההחלטה לעניין קביעת זהות וכמות המדריכים בסימולטור נתונה לפררוגטיבה הניהולית של החברה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: "ימי הריענון" אינם בגדר פעולת הדרכה שהוסדרה במסגרת הסכם ההתייעלות (העובדים לא קיבלו מראש תמורה עבור ביצוע ימי ריענון אלה).

אשר על כן, בקשת המשיבה בבקשת הצד שכנגד ליתן צו למינוי בורר מכח הוראות סעיף 3, פרק ו' לתקנון מועצת הייצור, נספח ה להסכם ההתייעלות שידון בשאלת הפרמיה המגיעה לעובדי הסקטור בגין ההדרכה שעברו על מנוף ה- ZPMC, פרי ההסכמה במסגרת הדיון בסעד הזמני- נדחית.