התחייבות עובד לתקופת העסקה מינימלית

לפיכך נקבע, כי ככלל, לגיטימי לידרוש מעובד להתחייב לתקופת העסקה מינימלית כתנאי למימון ההכשרה על ידי המעסיק, ולהשיב את עלות ההכשרה או חלקה, ככל שיפר את התחייבותו.

...

על כן, משנדחתה טענתו של ניר כי המשרה החודשית הקובעת היא 20 שעות טיסה, הרי שהטענה לזקיפה שלא כדין בחודשים בהם השלים מכסה זו – דינה להידחות.

חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בטענת החברה, אשר לא נסתרה, כי בעת בה ביקש ניר לצאת לחופשה הדבר נעשה ללא שהייתה התייחסות של מי מהצדדים לשאלה האם בוצעו 20 שעות טיסה באותו החודש, כך שבזמן אמת נראה כי גם הצדדים עצמם סברו שאין לנתון זה רלוונטיות לשאלת האפשרות ליציאה לחופשה.

כאמור לעיל, משדחינו טענה זו, אף תביעתו לפדיון חופשה דינה להידחות.

ההלכה הפסוקה בנוגע לבחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד קבעה כדלקמן: "כללו של דבר: בחינת תוקפה של הוראה המגבילה את חופש העיסוק של העובד במהלך תקופת העבודה, כמו גם לאחר סיומה, נערכת על רקע מעמדה של זכות העובד לחופש העיסוק, זכותו של העובד למימוש כישוריו ולמיצוי כושר ההישתכרות שלו, והצורך לאזן בין זכותו של העובד לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, וגם זאת רק עד המידה הראויה. מכאן, שתוקפה של התחייבות חד צדדית של העובד לתקופת עבודה מינימלית, וכן תוקפה של הוראה המחייבת את העובד להשיב למעסיק את עלות הכשרתו המקצועית, מותנה בכך שהיא משקפת איזון אינטרסים ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין אינטרסים לגטמיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, ובמילים אחרות - בעמידתה במבחני סבירות ומידתיות" (ע"ע (ארצי) 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר בע"מ נ' רונן קמחי ,פורסם בנבו, ניתן ביום 8.11.15, פסקה 52 לפסה"ד).

אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי בסעיף 17 להסכם, נקבע כי הייתה רשאית להעסיק את התובע בפרויקט אחר בכל שכר אשר עולה על שכר המינימום , וזאת שעה שככל שמדובר בפגיעה מוחשית בתנאי שכרו של הנתבע, התובעת אינה יכולה לכפות זאת על הנתבע.

...

נוכח האמור לעיל, תביעת התובע שכנגד ברכיב זה – נדחית.

פיצויי הלנה בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע שכנגד זכאי לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה.

סוף דבר תביעת התובעת כנגד הנתבע נדחית.

זוהי תביעה של מעסיקה נגד עובדת להחזר עלות הכשרה בסך מופחת של 6,675 ₪ בנסיבות בהן הנתבעת לא השלימה את תקופת ההעסקה המינימלית אליה התחייבה.

...

יחד עם זאת, בבחינת מכלול הנסיבות כפי שיפורטו, מביאה למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת בעלות ההכשרה,ואפרט.

לאור האמור, בהתחשב במכלול הנסיבות, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום לחייב את הנתבעת בהחזר עלות ההכשרה מהטעמים שפורטו, לרבות מהטעם שלא הוכח כי התובעת אכן חויבה בסכום זה עבור הכשרת הנתבעת.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

זוהי תביעה של מעסיקה נגד עובדת להחזר עלות הכשרה בסך 3,773 ₪ בנסיבות בהן הנתבעת לא השלימה את תקופת ההעסקה המינימלית אליה התחייבה.

...

לפיכך, נוכח טענות הצדדים, הראיות שהוגשו בתיק והעדויות שנשמעו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין אני נדרש לבחון את טענת הנתבעת בנוגע להרעת תנאים, אולם בשולי הדברים אציין כי נוכח החסר עליו הצביעה הנתבעת בנספח ההתחייבות, וכן לאור ההבדלים שבין העבודה במעבר ארז לעבודה במעבר תרקומיא, ספק רב אם הוראות הסכם העבודה היו סבירות ומידתיות בנסיבות העניין.

לאור כל האמור, משלא הוכחה התביעה, הרי שהיא נדחית.

בע"ע (ארצי) 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר - רונן קמחי ואורי לפשיץ (8.11.2015) (להלן: פרשת טמיר נתיבי אוויר), נפסק כדלקמן: "על מנת לעודד מעסיקים ובהיתחשב בהשקעה – כספית ואחרת – הנדרשת ממעסיק, יש מקום לכבד את האנטרס הלגיטימי של המעסיק להפיק תועלת מהכשרתו של העובד, לפחות לפרק זמן מינימלי, שיש בו כדי להצדיק את ההשקעה בהכשרתו של העובד, ובכך למנוע מצב שבו עובד יסיים את עבודתו ביוזמתו זמן קצר לאחר תום ההכשרה, כך שהמעסיק לא יזכה כלל להנות מפרי השקעתו. לפיכך, ככלל, לגיטימי לידרוש מעובד להתחייב לתקופת העסקה מינימלית כתנאי למימון ההכשרה על ידי המעסיק, ולהשיב את עלות ההכשרה או חלקה, ככל שיפר את התחייבותו.

...

נחדד כי לא שוכנענו כי לנתבע היתה זכות קנויה לתשלום תוספת תחום נדרש.

בענייננו ולאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד, שוכנענו כי התובעת לא פעלה בהתאם לנדרש ממנה שעה שלא מסרה לנתבע הודעה במסגרת שינוי תפקידו כמהנדס וכן לא פרטה במדוייק את תשלומי השכר בכל שלבי העסקתו של התובע , במיוחד שעה שהיה פער בין המפורט בהודעות לתלושים.

עם זאת שעה שבפועל לא היה שינוי של ממש בתנאי שכרו של הנתבע במעבר לדירוג המהנדסים ושעה שבתלושי השכר של הנתבע פורטו תנאי שכרו, אולם בסכומים השונים מהכימות המופיע בהודעות שנמסרו לתובע, שוכנענו כי יש ליתן פיצוי, אולם בסכום נמוך יותר בשל כך. משכך על התובעת לפצות את הנתבע בשל כך בסך של 4,000 ₪ .