התברר כי מסמך שהוגש מזוייף לאחר מתן פסק דין

אלא שטענתו המרכזית היא שמצב הדברים שהתברר לו בדיעבד, לאחר שפסק-הדין הפך חלוט, הקים טענת פסלות דיונית למותב שדן בתביעתו, וטענת פסלות זו מובילה לקבלת תביעתו ולהכרזה כי פסק הדין שניתן בטל.

ביחס לעילה זו, נקבע על-ידי כב' השופטת עדנה ארבל בעיניין טורג'מן הנ"ל: "פסיקת בית-משפט זה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק-הדין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק-דין חלוט שהושג במירמה ולערוך משפט חוזר אזרחי". ביחס לעילה ראשונה זו נקבעו שלושת התנאים המצטברים הבאים (עניין טורג'מן): "התנאי הראשון לביטול פסק-דין חלוט הוא אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה. מובן כי לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הנה עדות שקר או מיסמך שהוגש הנו מיסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק-דין חלוט...בשלב הראשון על המבקש להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית...". התנאי השני "לביסוס עילה המצדיקה ביטול פסק דין חלוט בשל מירמה הנו תנאי החיוניות. במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שייערך...ברי כי גם אם הייתה מירמה אך אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, הרי שאין מקום לקיומו של משפט חוזר אזרחי". תשומת הלב, כבר עתה, לתנאי החיוניות שאותו ניתן לגזור בדרך של היקש, ואף מקל וחומר למקרנו: כי שנראה, התובע בסיכומיו הסכים, לצורך הדיון (ולא רק בחצי פה) כי אילו התיק היה עובר למותב שפוטי אחר, התוצאה לא הייתה משתנה.

וכן: "המקרה דנא הוא חריג ונדיר, שבו בוטל בדיעבד פסק דין שנתן בית-משפט השלום במסגרת ערעור שהוגש על אותו פסק דין, לאחר שנקבע כי יש לפסול את השופטת שנתנה את פסק הדין לאורם של עיקרון מראית פני הצדק ומבחן החשש הסביר הסובייקטיבי...בפסילה בדיעבד, מטבע הדברים כובד הנטל שיש להרימו כגון דא מועצם במאוד" (פסקה לג).

...

זהו פסק-הדין שאותו מבקש התובע, כי אורה על ביטולו במסגרת תביעה זו. התובע הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום הנ"ל, ובתאריך 20.6.18 מסר בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד את פסק-דינו (ע"א 97-02-18), שבמסגרתו נדחה ערעורו של התובע, והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

תוצאה: נוכח כל האמור לעיל, אני פוסק כי התובע לא הוכיח את תביעתו.

על כן, אני דוחה את התביעה.

על כן, אני פוסק כי התובע ישלם את הוצאות הנתבעים ואת שכר טרחתם המשפטי בסך 10,000 ₪ + מע"מ והסכום ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין עד למועד התשלום בפועל.

(סע' 21 לע"א 8024/17 ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל-רשם הקבלנים [פורסם בנבו, 16.03.2020], להלן: "פס"ד ב.י.מ") בנוגע לדרישת האמינות, צוין בעיניין טורג'מן: "מובן כי לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הנה עדות שקר או מיסמך שהוגש הנו מיסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך. "עצם העובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר אינה מספיקה, שאם לא כן לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה" (עניין יהושוע שיווק, פסקה 2).

מכל האמור עולה בבירור כי התובע הוכיח כדבעי כי התבצעה תרמית בתביעה הראשונה, בדמות העדויות השקריות שהוצגו, ואין לקבל את טענת הנתבע כי הדבר לא הוכח.

הנתבע לא טען כנגד התקיימות תנאי זה, והדברים ברורים מאליהם, בהיתחשב בכך שההליכים הפליליים – הן הגשת כתב האישום והן הכרעת הדין – היתרחשו כולם רק לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, מטבע הדברים.

היתרשמות אינה עניין מתמטי, ומן האמור בפסק הדין לא ניתן לקבוע בבירור מה היה משקלה היחסי של עדות זאת, לעומת יתר הפרטים שעמד עליהם בית המשפט, והאם בלעדיה היה מגיע בית המשפט לתוצאה זהה, על סמך הסתירות בעדות שטרית לבדן.

...

את מסקנתו של בית המשפט אצטט, לאור חשיבותה לענייננו: "בנסיבות העניין, לנוכח עדותו של העד ארנייב, לנוכח העובדה שלא הוצג המסמך המקורי מבלי שניתן הסבר לכך, אני קובע שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את אמינותו של זיכרון הדברים וכן שמדובר בזיכרון דברים אמיתי שנחתם על ידי שני הצדדים. לפיכך, הנתבע לא מחויב בזיכרון הדברים ואין לראות את טענותיו של הנתבע כ"טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב"."

בית המשפט פרש מספר רב של היבטים שהובילו אותו למסקנה שאין לקבל את גרסתו של שטרית, וכלל במסגרת זו התייחסות מפורשת ומשמעותית לעדות ארנבייב, אשר נתפסה כאמינה ע"י בית המשפט (עמ' 8 לפסק הדין).

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

לטענת המבקשת, עם קבלת המסמכים התברר לה כי מעולם לא חתמה, היא או מי מטעמה, על המסמך המצורף.

המבקשת ציינה כי גב' דבורה פחימה עובדת בתפקיד קניינית רכש אצל המבקשת ומתוקף תפקידה, חתמה פעמים רבות על מסמכים הקשורים בסחורות ובכספים ולכן, לא מן הנמנע כי חתימתה זויפה והועתקה ממסמך אחר.

לבסוף טוענת המבקשת כי משום שכתב התביעה לא נימסר לה מעולם, וייתכן כי אישור המסירה שהוגש זויף, יתבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין שניתן בתאריך 11.10.2022, תוך קציבת מועד חדש לצורך הגשת כתב הגנה מטעמה.

בשים לב לכך שבקשת הביטול הוגשה בחלוף 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, יש להתייחס להוראות תקנה 176(ב) לתקנות, אשר קובעת כך: "(א) בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעיניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה.

...

נוכח כך, משחלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בהיעדר "טעם מיוחד" למתן ארכה להארכת מועד (מבלי שזו נתבקשה על ידי המבקשת) ובשים לב לנימוקים שפורטו לעיל, אני סבור כי פסק הדין שניתן בתאריך 11.10.2022 – בעינו עומד ואני דוחה את הבקשה לביטולו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין הגשת הבקשה, אשר ישולמו בתוך 30 יום.

לטענתו, קיים מעשה בית דין בפסקי הדין שניתנו בתביעת המזונות ובתביעת החטיפה שבהם נקבע שהפורום הנאות לבירור הסכסוכים בין הצדדים הוא רוסיה.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמערערת הגיעה לישראל לאחר שהפרה פסק דין שניתן בבית משפט ברוסיה והיא ניסתה לקנות מעמד בישראל באמצעות הגשת מסמכים מזויפים ולאחר שכל ערעוריה נדחו, היא גורשה מישראל.

...

תמצית טענות המערערת דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.

ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).

משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.

סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ. ______________ נפתלי שילה, שופט השופטת עינת רביד – אב"ד: אני מסכימה.

מכאן העירעור שבפנינו שבו טוענת המערערת כי טענותיה לתרמית לא נדונו בעירעור שהגישה עקב מחיקתו, שחלק מהמסמכים הנחזים כמזויפים התגלו לה לאחר שהערעור נמחק, ושהיא כלל לא טענה בקשר אליהם באותו ערעור.

נעיר כי המשיבות 1 ו-4 טענו בבית משפט קמא שיש לברר את התביעה לביטול פסקי הדין מחמת מירמה בפני המפקחת, שהיא הערכאה שנתנה את פסקי הדין.

על מבקש הביטול להציג ראיות התומכות בטענת התרמית, ואם נמצא שאלו אינן מבססות את העילה ניתן לסלק את התביעה על הסף: "כאשר מוגשת תביעה לביטולו של פסק דין חלוט ולאחריה מוגשת על ידי הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף, ידו של הכלל המבכר את ערך סופיות הדיון על העליונה, ואין להסתפק בכך שקיים סיכוי נמוך לקבלתה של התביעה כדי להמשיך ולבררה לגופה. וכך נאמר בע"א 5572/20 פטריאך הכנסיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited [פורסם בנבו] (8.6.2022):

עיינו בכל טענות המערערת ולא מצאנו שיש בהן לבסס את עילת התרמית: הטענה לזיוף פרוטוקול בחירת הנציגות – המערערת טוענת לזיוף פרוטוקול אספות הדיירים לבחירת הנציגות הראשונה של הבניין (אספות דיירים מיום 1.4.2019 ומיום 7.8.2019), ושהיא גילתה את עובדת הזיוף בחודש אפריל 2021 (לאחר שניתנו פסקי הדין של המפקחת).

...

אחר הדברים האלו, החלטנו לדחות את הערעור ונפרט את נימוקינו לכך בקצרה.

עיינו בכל טענות המערערת ולא מצאנו שיש בהן לבסס את עילת התרמית: הטענה לזיוף פרוטוקול בחירת הנציגות – המערערת טוענת לזיוף פרוטוקול אסיפות הדיירים לבחירת הנציגות הראשונה של הבניין (אסיפות דיירים מיום 1.4.2019 ומיום 7.8.2019), ושהיא גילתה את עובדת הזיוף בחודש אפריל 2021 (לאחר שניתנו פסקי הדין של המפקחת).

לאור האמור הערעור נדחה.