צורפו: רשימת הפוליסה שהיא הבסיס לעילת התביעה, דף חשבון לאותה פוליסה, המלמד על התנועות הכספיות במסגרתה, ועל חוב לכאורה של הנתבעת כלפי התובעת, תעוד מתוך תיקי בית המשפט בתביעות צדדי ג', לרבות הסכמי פשרה, תיכתובת בין ב"כ התובעת לב"כ צדדי ג', תיכתובת בין התובעת לנתבעת.
עפ"י הפוליסה, גובה ההישתתפות העצמית של הנתבעת, במקרה של ביטוח חבות מעבידים (חלק 3.1 לפוליסה) ובמקרה של ביטוח חבות כללית כלפי צד ג' (חלק 3.2 לפוליסה), הוא 5,000 דולר.
בנוסף, להבדיל מהמקרה א' לעיל, חלה החבות בתשלום דמי הישתתפות עצמית, מקל וחומר, שהרי במקרה זה נשלח, טרם ההודעה על הפשרה, מכתב מפורש אל הנתבעת, בו פורטה חוות דעתו של המומחה שמונה ע"י בימ"ש, צוין סכום תגמולי הביטוח שישולמו לתובע, צוינה החלוקה בין חברות הביטוח והודגש – כי על הנתבעת לשלם דמי הישתתפות עצמית בסך 5,000 דולר – בחלוקה בין חברות הביטוח, כאשר התובעת כאן תהיה זכאית להישתתפות עצמית של הנתבעת בסך 3,250 דולר (סע' 6 למכתב מיום 6.6.17 – עמ' 41 לכתב התביעה).
...
לאחר שעיינתי במסמכים הנ"ל, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כאמור להלן-
אין חולק כי התובעת ביטחה את הנתבעת בפוליסה מקיפה שמספרה (5 ספרות אחרונות) 95805 לתקופה 1.4.05 ועד 31.3.06 (להלן: "הפוליסה" – נספח 1 לתביעה).
אין לי אלא לחזור על האמור מעלה, כי על הנתבעת לשאת בדמי השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה, כאשר היא עצמה הייתה צד לאותו הליך, נתנה הסכמתה (באמצעות בא-כוחה) להסכם הפשרה וידעה גם ידעה כי התובעת תשלם לצד ג' תגמולי ביטוח לפי אותו הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין.
אולם, בנסיבות המפורטות לעיל, כאשר הנתבעת הייתה צד להליכים משפטיים, בשניים מתוך שלושת המקרים מושא התביעה, והיא זו שהפנתה דרישה להחלת החבות על התובעת כאן (כאשר שלחה לה הודעת צד ג'), והייתה שותפה להסכמי הפשרה בהם נקבע כי התובעת תשלם לתובע שם תגמולי ביטוח, אין היא זכאית, לטעמי, לטעון כי התובעת לא עמדה בתנאי סע' 68 הנ"ל.
לא התעלמתי מקטע פסק הדין שציטטה הנתבעת בסע' 17 לסיכומיה, בעניין ע"א 2539/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק בע"מ, אולם להבנתי הנדון שם אינו יפה לראייה לד'עסקינן, משום שהנסיבות שם שונות.
כאמור, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.